זה לשונו:
בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני אלא משלישי ואילך, אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו אותם שתי עונות מצטרפים ודנין אותו על הכל, ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך מעבירים כל עונותיו ראשון ראשון, לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השנים, וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי וכן עד סופן…
וקשה, דהנה המושג 'בינוני' הנזכר בכמה מקומות בחז"ל ובפרט ברמב"ם לאורך פרק זה, הוא פלאי, מה שייך שיהיה מחצית מדוייקת, הלא הדבר משתנה בכל רגע, ומבחינה סטטיסטית הוא כמעט לא ייתכן. וידוע להסביר שאין מדובר על מנין עבירות-מצוות אלא על מצב האדם ונטייתו, וכעין מה שאמרו שבינונים יצה"ר ויצה"ט שופטן, וכנודע, אולם ההסבר הזה אינו עולה יפה בהלכה ה' הנזכרת, שכן מבואר שחשבון בינוני הוא לפי מנין של מעשי עבירה פרטיים (כי אם מדובר על הרושם הכללי על הצורת אדם, קשה להתייחס לשתי עבירות ולשנות את התמונה מכח זה).
עוד יש להתפלא שכל המידה הזו של מעביר ראשון ראשון וכו' המתוארת בהלכה זו של הרמב"ם שייכת במקרה מאד רחוק – שיש לו 50 מצוות ו52 עבירות שאז בהינטל שתי עבירות ראשונות יהיה בינוני.
והפלא הגדול ביותר הוא השלב השני המתואר ברמב"ם, שאחרי שנוטלים ב' עבירות ראשונות ונהפך להיות בינוני, ממשיכים להעביר עבירה אחת ראשונה, ושוב הבאה בתור הופכת להיות ראשונה, עד שנותר בלי שום עבירה. וזה מרפסן איגרא מהיכ"ת לעשות כך, ובשלמא ב' העבירות הראשונות יש מקום להקל בדינם כיון שעדיין לא נשתרש בחטא, אבל להפוך את כל העבירות ל'ראשון ראשון', מה מובן יש בכך (וכעי"ז תמה הרמ"ע מפאנו על הרמב"ם, דאם רוצה הקב"ה לכפר על כל העוונות של הבינוני, יכפרן בב"א). [גם קשה דמדוייק בל' הר"מ שבשלב זה משמע שרק ראשון מתכפר ולא ראשון ושני.]