פורום אוצר החכמה

בהקשר למה שדנו בפורום על קרליבך:
בגמ' גיטין ל"ח: אמרי' דר"א שחרר עבדו כדי להשלים לי', והק' הראשונים איך עבר על עשה דלעולם בהם תעבודו.
אחד התי' ברמב"ן "אין הכי נמי דאתיא האי מצוה ודוחה עשה שבתורה שכיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס"
בהלכות דחיות זה לא סיבה לדחייה, ובגלל 'עניין' שהקב"ה נכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה מיד כועס נדחה העשה.
האם מצאנו עוד מקומות כאלו.
האם זה ידחה גם עשה אחר. או שזו סברא בעשה דלעולם בהם תעבודו.

כמובן שיש לחלק משאר עשין, ובפרט ע"פ הריטב"א הזה.

הרמב"ן כנראה לא ס"ל כן.
הרמב"ן הרי הק' איך עבר בעשה דאו'. ובתי' אחד תי' שעשה זה הוא מעין לא תחנם שאסור רק עבור העבד וכאן עשה עבור מצווה (וכן תי' עוד ראשונים).
וע"ז הוסיף הרמב"ן א"נ אה"נ וכו' נראה שדן אותו כעשה גמור ועכ"ז מועילה דחייה.

מצווה רבה שאני ועשה דרבים שאני אף שאינו משום 'עניין' עדיין לכאו' אי"ז מכללי דחיות וצ"ע.