פורום אוצר החכמה

בא לידי עלון של קהילת 'מחזיקי הדת' באנטוורפן ומצאתי שם דברים מעניינים שכתב הגר"י נאה שליט"א מאנטוורפן למרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.

בתפארת ישראל נגעים בועז סק"ב כ' דמברכין על השקאת סוטה

מה שכתב שהאשה אינה יכולה לברך בגלל שסותר שערה ופורע לבה תמוה מאד, וכשהיא יושבת קוצה לה חלה ומברכת ערומה.
ולהמציא שה"מ כשנזדמנו לה בברכות דעלמא, משא"כ לתקן ברכה שמיוחדת למצב זה - מהכ"ת.

היתה מברכת ברכה אחרונה

ה'צרור המור' (עה"פ והאשה ההיא תשא את עוונה) כתב עוד יותר, שחטאה בכך שענתה "אמן" בגילוי ראש, ולכאו' הוא נגד מתני' מפורשת, וצ"ע.

אם נאמר שבטהורה מברכת עצם זה שהיא לא מברכת היא סוג של מודה שנטמאה.