פורום אוצר החכמה

כידוע הגמ' בגיטין כח אומרת שיהודי בן מאה כיון דאיפליג איפליג, והיינו שאם הלך למדינת הים, יכול השליח לתת הגט לאשתו גם אחר זמן, דלא חיישינן שמא מת, דנשאר בחזקת חיים שלו, דמגיל תשעים או מאה כיון דאיפליג - איפליג.
אך נשאלת השאלה:
עד אימתי נמשכת חזקה זו?
האם נמשכת גם אחר עשר עשרים שנה ויותר?
וא"כ עד מתי?
הרי זה לא סביר שאדם יחיה כל כך הרבה בזמן שאנו יודעים סטטיסטית שאנשים לא חיים כ"כ הרבה
(דהיינו גם אלו שזכו לאיפליג למעלה ממאה לא חיים למשל מאה וחמישים שנה).

מי מהמפרשים או הפוסקים דן בענין זה?

אורי אגסי כתב:כידוע הגמ' בגיטין כח אומרת שיהודי בן מאה כיון דאיפליג איפליג, והיינו שאם הלך למדינת הים, יכול השליח לתת הגט לאשתו גם אחר זמן, דלא חיישינן שמא מת, דנשאר בחזקת חיים שלו, דמגיל תשעים או מאה כיון דאיפליג - איפליג.
אך נשאלת השאלה:
עד אימתי נמשכת חזקה זו?
האם נמשכת גם אחר עשר עשרים שנה ויותר?
וא"כ עד מתי?
הרי זה לא סביר שאדם יחיה כל כך הרבה בזמן שאנו יודעים סטטיסטית שאנשים לא חיים כ"כ הרבה
(דהיינו גם אלו שזכו לאיפליג למעלה ממאה לא חיים למשל מאה וחמישים שנה).

מי מהמפרשים או הפוסקים דן בענין זה?

בירושלמי שם אפילו שהה השליח בדרך עוד מאה שנה נותן לה בחזקת שהוא קיים ועי' רמב"ן שם דיותר ממאה לא ודלא כירושלמי הנ"ל

החזו"א אומר שכיון שכל אדם מת מסיבה מסויימת [כגון דלקת ריאות אי ספיקת כליות וכדו'], ולא תמצא אצל הרופאים שכתבו :סיבת המוות - זיקנה",
כלומר, כל אחד שמת, ישנה סיבה אחרת למותו.
ולכן אמרינן שנמשכת חזקת חיים.

בור ריק כתב:

אורי אגסי כתב:כידוע הגמ' בגיטין כח אומרת שיהודי בן מאה כיון דאיפליג איפליג, והיינו שאם הלך למדינת הים, יכול השליח לתת הגט לאשתו גם אחר זמן, דלא חיישינן שמא מת, דנשאר בחזקת חיים שלו, דמגיל תשעים או מאה כיון דאיפליג - איפליג.
אך נשאלת השאלה:
עד אימתי נמשכת חזקה זו?
האם נמשכת גם אחר עשר עשרים שנה ויותר?
וא"כ עד מתי?
הרי זה לא סביר שאדם יחיה כל כך הרבה בזמן שאנו יודעים סטטיסטית שאנשים לא חיים כ"כ הרבה
(דהיינו גם אלו שזכו לאיפליג למעלה ממאה לא חיים למשל מאה וחמישים שנה).

מי מהמפרשים או הפוסקים דן בענין זה?

בירושלמי שם אפילו שהה השליח בדרך עוד מאה שנה נותן לה בחזקת שהוא קיים ועי' רמב"ן שם דיותר ממאה לא ודלא כירושלמי הנ"ל

בור, לא זכיתי להבין דבריך!

בירושלמי מודגש שאפילו יצא בן מאה שנים והשתהה כבר עוד מאה שנים - דהיינו שהבן אדם כבר בן למעלה ממאתיים! - עדיין הוא בחזקת חי, ומשמע דה"ה יותר מכך.
בבלי מבואר רק שבן מאה שיצא עדיין הוא בחזקת חי, אך לא מבואר כמה זמן נשאר בחזקה זו, אך אין סתירה בין הבבלי לירושלמי כיון שבבלי כאמור לא מוזכר עד מתי.

לא מצאתי את הרמב"ן שלך, על מה כתוב בדיוק ברמב"ן "דיותר ממאה לא"? ואיך זה מראה שלא כירושלמי?

ישראל אליהו כתב:החזו"א אומר שכיון שכל אדם מת מסיבה מסויימת [כגון דלקת ריאות אי ספיקת כליות וכדו'], ולא תמצא אצל הרופאים שכתבו :סיבת המוות - זיקנה",
כלומר, כל אחד שמת, ישנה סיבה אחרת למותו.
ולכן אמרינן שנמשכת חזקת חיים.

א. אם אפשר מראה מקום של החזו"א.

ב. הווארט נשמע טוב, אבל מה ההגיון בזה?
הלא סוכ"ס בן אדם לא חי מאה וחמישים שנה, גם אם הסיבות למוות הם מחלות שונות.
איזה הגיון יש לומר על אדם בן מאתיים (כדוגמא שנוקט הירושלמי) שהוא עדיין חי ואשתו תוכל לאכול בתרומה אם הוא כהן, והשליח יוכל עדיין לתת גט לאשתו ולפוטרה מחליצה???

איני זוכר.

אורי אגסי כתב:

בור ריק כתב:

אורי אגסי כתב:כידוע הגמ' בגיטין כח אומרת שיהודי בן מאה כיון דאיפליג איפליג, והיינו שאם הלך למדינת הים, יכול השליח לתת הגט לאשתו גם אחר זמן, דלא חיישינן שמא מת, דנשאר בחזקת חיים שלו, דמגיל תשעים או מאה כיון דאיפליג - איפליג.
אך נשאלת השאלה:
עד אימתי נמשכת חזקה זו?
האם נמשכת גם אחר עשר עשרים שנה ויותר?
וא"כ עד מתי?
הרי זה לא סביר שאדם יחיה כל כך הרבה בזמן שאנו יודעים סטטיסטית שאנשים לא חיים כ"כ הרבה
(דהיינו גם אלו שזכו לאיפליג למעלה ממאה לא חיים למשל מאה וחמישים שנה).

מי מהמפרשים או הפוסקים דן בענין זה?

בירושלמי שם אפילו שהה השליח בדרך עוד מאה שנה נותן לה בחזקת שהוא קיים ועי' רמב"ן שם דיותר ממאה לא ודלא כירושלמי הנ"ל

בור, לא זכיתי להבין דבריך!

בירושלמי מודגש שאפילו יצא בן מאה שנים והשתהה כבר עוד מאה שנים - דהיינו שהבן אדם כבר בן למעלה ממאתיים! - עדיין הוא בחזקת חי, ומשמע דה"ה יותר מכך.
בבלי מבואר רק שבן מאה שיצא עדיין הוא בחזקת חי, אך לא מבואר כמה זמן נשאר בחזקה זו, אך אין סתירה בין הבבלי לירושלמי כיון שבבלי כאמור לא מוזכר עד מתי.

לא מצאתי את הרמב"ן שלך, על מה כתוב בדיוק ברמב"ן "דיותר ממאה לא"? ואיך זה מראה שלא כירושלמי?

כוונתי להוכיח מהירושלמי דגם בבלי י"ל כן ולא אמרתי שיש בזה איזה מח'. ברמב"ן שם הקשה מב"מ דחיישינן למיתת סבתא והביא י"א דלא אמרינן כיון דפליג רק עד מאה ודחאו.
החזו"א הוא באה"ע סי' ל"א ס"ק ב' לבאר למה לא אזלינן בתר רוב דרוב זקנים בגיל זה במקום הזה אינם חיים אבל אין שם ביאור היכי אמרינן שהוא חי בגיל כזה

עיין חידושי רמ"ש עירובין ב:

שמואל דוד כתב:עיין חידושי רמ"ש עירובין ב:

לא מצאתי שיש לו חי' על ב:

בור ריק כתב:

שמואל דוד כתב:עיין חידושי רמ"ש עירובין ב:

לא מצאתי שיש לו חי' על ב:

רב מתתיהו שטראשון

בור ריק כתב:החזו"א הוא באה"ע סי' ל"א ס"ק ב' לבאר למה לא אזלינן בתר רוב דרוב זקנים בגיל זה במקום הזה אינם חיים אבל אין שם ביאור היכי אמרינן שהוא חי בגיל כזה

יש"כ.
לפי מ"ש החזו"א, לא צריך ביאור איך בגיל כזה הוא חי,
כי אף אחד לא יכול לומר שהוא קיבל דלקת ריאות או שבץ או כל מחלה אחרת.

שמואל דוד כתב:

בור ריק כתב:

שמואל דוד כתב:עיין חידושי רמ"ש עירובין ב:

לא מצאתי שיש לו חי' על ב:

רב מתתיהו שטראשון

עיינתי שם ולא מצאתי שום תשובה לדברי. (הוא סה"כ מעיר שפעמים המספר מאה הוא גוזמא, השאלה שלי עד אימתי באמת נמשכת החזקת חי?

ישראל אליהו כתב:

בור ריק כתב:החזו"א הוא באה"ע סי' ל"א ס"ק ב' לבאר למה לא אזלינן בתר רוב דרוב זקנים בגיל זה במקום הזה אינם חיים אבל אין שם ביאור היכי אמרינן שהוא חי בגיל כזה

יש"כ.
לפי מ"ש החזו"א, לא צריך ביאור איך בגיל כזה הוא חי,
כי אף אחד לא יכול לומר שהוא קיבל דלקת ריאות או שבץ או כל מחלה אחרת.

)

ודאי שצריך ביאור מהו ההגיון לומר שהאדם חי אם אנו יודעים שרוב מוחלט של אנשים כבר אינם חיים מ"אלף ואחד סיבות", סוכ"ס אינם חיים בגיל זה, ומדוע לא נניח שקרה לו לאדם זה אחת מהאלף סיבות והוא שחל"ח???

כמדומני שראיתי פעם על המשנה דאבות סופ"ה בן מאה כאילו מת ובטל מן העולם שאחד מן המפרשים כתבו שאז איבד חזקת חיים, איני יכול להיזכר היכן ראיתי, ואם על המשנה, או סתם ספר. [אבל מפאת החי' שבדברים נשאר בזכרוני].
ובאמת דכ"ה קצת לשון רש"י בגיטין שם.

עכשיו מצאתי ברש"ש גיטין שם שמדבר ע"ז והביא משנה דאבות, אולי משם בארי.

ישראל אליהו כתב:החזו"א אומר שכיון שכל אדם מת מסיבה מסויימת [כגון דלקת ריאות אי ספיקת כליות וכדו'], ולא תמצא אצל הרופאים שכתבו :סיבת המוות - זיקנה",
כלומר, כל אחד שמת, ישנה סיבה אחרת למותו.
ולכן אמרינן שנמשכת חזקת חיים.

שאלתי פעם ידיד ממה אביו נפטר. כשענה לי שהרופאים גם לא ידעו, שאלתי מה נכתב בתעודת הפטירה, הוא חייך וענה: "דום לב, הרי ברור שהלב שלו נדם מתישהו...".

אפשר כתב:כמדומני שראיתי פעם על המשנה דאבות סופ"ה בן מאה כאילו מת ובטל מן העולם שאחד מן המפרשים כתבו שאז איבד חזקת חיים, איני יכול להיזכר היכן ראיתי, ואם על המשנה, או סתם ספר. [אבל מפאת החי' שבדברים נשאר בזכרוני].
ובאמת דכ"ה קצת לשון רש"י בגיטין שם.

איפה ראית זאת בלשון רש"י?

ז"ל רש"י:
כיון דאיפליג - משאר דרך כל הארץ שהאריך ימים עד מאה שנה.
איפליג - ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים קרוב למות הוא.

מפורש להדיא איפכא שממאה והלאה יש לו כן חזקת חי.

אפשר כתב:עכשיו מצאתי ברש"ש גיטין שם שמדבר ע"ז והביא משנה דאבות, אולי משם בארי.

כמדומה שכוונתך לבנו של הרש"ש ר' מתתי' הנזכר כאן לעיל, אך כאמור גם שם אינו מבאר ענין זה כלל עד אימתי החזקה נמשכת ומה ההגיון בזה.

כוונתו להרש"ש

כוונתי לדברי הרש"ש בגיטין, [היינו ר' שמואל אבי ר' מתתיהו, ולא בעירובין אלא בגיטין], שם גם מצאתי שדייק כמו שדייקתי ברש"י, עיי"ש.

עיין הערות לרב אלישיב