אין לנו אלא שופט שבימינו - לגבי בירור המציאות

[עושה חדשות]

כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי בדיקה כגון נפולה ושבורה ודרוסה דמיתכשרי בבדיקה ה"מ בדורות קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין ולי נראה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב (דברים יז) ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה ולהביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא

זה נראה כמו מחלוקת בה"ג ורש"י האם אמרי' יפתח בדורו וכו' להסתמך על בירור המציאות להקל.

אפשר לנטות מזה?

[בברכה המשולשת]

היה פעם חוקר בשם צימלס שכתב על זה מאמר באנגלית (בעניין אין אנו בקיאים כשיקול הלכתי בבירור מציאותי בכה"ג)

[ברלינר]

כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי בדיקה כגון נפולה ושבורה ודרוסה דמיתכשרי בבדיקה ה"מ בדורות קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין ולי נראה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב (דברים יז) ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה ולהביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא

זה נראה כמו מחלוקת בה"ג ורש"י האם אמרי' יפתח בדורו וכו' להסתמך על בירור המציאות להקל.

אפשר לנטות מזה?

לא ברור כ"כ מי השופט הוא או הבקיאין,

[עושה חדשות]

באמת גם זה מעניין שצריך "להביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא", וכמבו' בסנהד' ד"ז, והיינו שיש עונש על הכרעה לא נכונה בבירור המציאות, וכדאי שהוא 'יתחלק' בין כולם. בשלימא על שגגת הוראה י"ל היה לו ללמוד וכו', אבל מה הטענה על המברר את המציאות עם כל הכלים העומדים לרשותו?

[עושה חדשות]

כעת ראיתי דעת הרי"ד ליישב את דברי הבה"ג.

וכדברי בעל הלכות גדולות נראה דכיון דרבנן קמאי לא הוו ידעי למיקם אבדיקה שפיר היכי מצינן למיקם אנן דזמנין דשרינן טריפה באכילה ועל כזה נאמר כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק בהן ואין לומר הנה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות שהרי אין לנו עינים לראות ולעמוד על בוריו של דבר ואיזה דיין רשאי לדון בדבר שאינו בקי הילכך לגבי דידן ספיקא הוי וספיקא דאורייתא ואית לן למיזל לחומרא ולאו למיסמך אנפשין במילתא דלא קים לן

[לב האבן]

בד"א, לקוראי אנגלית מה שראיתי פעם במאמרו של ד"ר א' תרגום דברי רש"י הנ"ל

[עושה חדשות]

...ואני אומר שרבינו לא כן יחשוב ולבו לא כן ידמה אלא שודאי השקיפה דעתו על כל הדעות כלם ולא נעלם ממנו כלל מהכללים ולא גירסא אלא מפני שדבר זה ומחלוקת זה אינו תלוי בבקיאות ולא במשנה ולא בברייתא אלא חלקו בחכמת הטבע שאין ספק שהעור הוא מהדברים ההכרחיים לבעלי חיים וכשנפשט כולו א"א לבע"ח להתקיים אבל היה מקובל בידם כפי חכמת הטבע שאם ישאר כסלע במקום אחד שמשם יעלה העור ארוכה ויחזור להתפשט מעט מעט עד שיתכסה כולה ובעוד אותו המעט שם אף על פי שלא נתכסית יכולה לחיות דחשבינן ליה לאותו סלע כגזע וכשרש האילן שחיות כל האילן תלוי בו ולפי שלא בא בפירוש אותו הסלע באיזה מקום ישאר עד שאפשר שתעלה משם ארוכה נחלקו בו האמוראים כל אחד גזר כפי חכמתו וידיעתו בטבע שסובר שצריך שישאר באותו המקום המיוחד כפי בקיאותו בטבע נמצא עתה שכל מחלקותם תלויה בטבע ולפי זה כל עוד שלא ביררו בתלמוד הלכה כמי ראה רבינו לחוש לחומרות כלם שמא אחד מהם בקי מחברו בחכמת הטבע ונמצאו דבריו אמיתים או שמא הטבע מסכים לכלם וכל עוד שספק זה אינו תלוי בסברא ולא בדיוק ממשנה וברייתא אלא בחכמת ידיעת הטבע על מכונתה ראוי לחוש לכלם ואין ראוי לבקש כללים כי הכלל לא נאמר אלא למה שתלוי בסברא או בבקיאות אבל זה שראוי לתלותו בחכמת הטבע ולא הוברר בתלמוד ראוי לחוש לכלם. זהו שנ"ל בדעת רבינו ועוד משום דר' ינאי בר ישמעאל בעי אליבא דידהו תלתא משמע דדכוותייהו סבירא ליה:

[עושה חדשות]

לגבי אלו ואלו דא"ח בבירור המציאות, ג"כ יש אי בהירות.
מחד, בגיטין ד"ו הרי מדובר על מחלוקת במציאות, נימא מצא או זבוב,
ומאידך, רש"י בכתובות נז. כ' בכגון דא "חד מינייהו משקר".
מה מיישבים על זה?

[יושב ירושלים]

כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי בדיקה כגון נפולה ושבורה ודרוסה דמיתכשרי בבדיקה ה"מ בדורות קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין ולי נראה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב (דברים יז) ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה ולהביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא

זה נראה כמו מחלוקת בה"ג ורש"י האם אמרי' יפתח בדורו וכו' להסתמך על בירור המציאות להקל.

אפשר לנטות מזה?

עיין באור זרוע [הובא בדרכ"מ] שמבואר מדבריו שאין כאן מחלוקת עקרונית שהרי הוא מחלק בזה בין הדורות, אך בפשטות דברי רש"י מורים שהוא עניין עקרוני ולא כד'.

ספר אור זרוע חלק א - הלכות טריפות סימן תטז
ואומר אני יצחק בר משה נב"ה המחבר. רבינו שלמה שכתב כך לדורו הוא דכתב ולכיוצא בדורו שהיתה בהם תורה גדולה וברור' וחכמה יתירה והיו ראויים להורו' ובני דורם היו יכולי' לסמוך עליהם אבל עכשיו בימינו שבעונותינו נתמעטה התורה ואבדה החכמה. משבח אני את העצלנים שלא יסמוכו על חכמתם לבדוק ואל יורו לאחרים להקל. ויקבלו שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה:

[סעדיה]

לגבי אלו ואלו דא"ח בבירור המציאות, ג"כ יש אי בהירות.
מחד, בגיטין ד"ו הרי מדובר על מחלוקת במציאות, נימא מצא או זבוב,
ומאידך, רש"י בכתובות נז. כ' בכגון דא "חד מינייהו משקר".
מה מיישבים על זה?

בגיטין ד"ו מפורש שאין הדברים סותרים ושניהם צדקו (שמצא זבוב ונימא - ועי' בתורא"ש), משא"כ כשאין אפשרות ליישב את שניהם.

[עושה חדשות]

לעצם המושג "דנימטייה שיבא מכשורא", מה הביאור, האם באמת לא מוטל על כל אחד בפנ"ע לברר כ"כ, וממילא העונש קל יותר לכל יחיד כי עבירתו קלה יותר, או דבלא"ה נמי מכיון שסו"ס יש כאן רק עבירה אחת והיא תלויה בצואר כמה אנשים, אינו בדין שיקבל כ"א מהם עונש גמור.