פורום אוצר החכמה

מצאתי בהערות לגרי"ש אלישיב בפסחים דף ט"ז שכתב דכל ספקות שאליהו יבוא ויפשוט הוו רק בספקות שלא הוכרעו אבל ספק כגון ספק טומאה ברה"י שספיקו לחומרא
אע"פ שהספק בעצם לא הוכרע אך כיון שנהגו בו לחומרא אין אליהו יפשוט ספקות הללו
שאלתי היא אם יש לזה מקור או שמא דברי נביאות אלו?

סברא הוא ,מדובר בספק במציאות ולא ספק הלכתי,

אגב לגבי גדר נאמנות אליהו יש בשו"ת הגר"ש סלנטר תשובה מענינת

ביליצר כתב:סברא הוא ,מדובר בספק במציאות ולא ספק הלכתי,

בכל אופן זה סברא מחודשת שחושבני שצריכה מקור
ספק טומאה ברה"י זה ספק במציאות, רק כיון שסוטה לא היה ברה"י לכן נוהגים לחומרא , אך זה לא אומר שנפשט הספק כמו ברוב

ביליצר כתב:סברא הוא ,מדובר בספק במציאות ולא ספק הלכתי,

יבוא אליהו נאמר גם לגבי בירור מציאות בפרק אלו מציאות (מונח עד שיבא אליהו)
ובגדר הנאמנות עיין בציון לעיל

ברלינר כתב:

ביליצר כתב:סברא הוא ,מדובר בספק במציאות ולא ספק הלכתי,

יבוא אליהו נאמר גם לגבי בירור מציאות בפרק אלו מציאות (מונח עד שיבא אליהו)
ובגדר הנאמנות עיין בציון לעיל

הרבה כבר כתבו ע"ז שאינו כפשוטו שהרי אין אליהו נאמן במקום שצריך עדים ,

הנה אם יש חיסרון במה שיפסוק אליהו,
הרי שהוא מצד שלא בשמים היא, אבל אין חיסרון בידיעה שכן הוא הדבר, אלא שאין זה קובע לגבי דינים והלכות, דבזה בעינן לפסוק כפי הגדרים שניתנו למשה בסיני דלא בשמים היא.

ואשר לכן, עד כמה שנוגע לבירור המציאות לכאורה אינו חיסרון. וכמדומה שמביאים האחרונים ראיה מהא דאיתא בחז"ל שהמן שירד מן השמים הכריע למי שייך עבד פלוני שהיה לגביו נידון, ואם ירד מן גם בשבילו אצל פלוני מוכח שהוא ממונו. הרי שלבירור המציאות מקבלים הכרעות מן השמים, עד כמה שברור הוא שכן הדבר.

אלא שגם לגבי עצם הנידון לגבי סמכותו של אליהו לעתיד לבא, כמדומה שיש בזה דברים ממרן הגרי"ז ומסתמא שהביאם הגרמש"ש במשמר הלוי, ויסוד הדברים הוא שאליהו יחדש את הסמיכה, ומוכח שאליהו יבא לא בתור מלאך או נביא, כי אם יבא בתור אחד מן העולם שממשיך את שלשלת הסמיכה איש מפי איש, ואשר לכן שפיר יש לומר שכל הכרעותיו של אליהו הם כפי שאצלנו מכריעים בהלכה, ולא שייך בזה לא בשמים היא.
וכתבתי מזיכרון בלי לע' בפנים.

ביליצר כתב:

ברלינר כתב:

ביליצר כתב:סברא הוא ,מדובר בספק במציאות ולא ספק הלכתי,

יבוא אליהו נאמר גם לגבי בירור מציאות בפרק אלו מציאות (מונח עד שיבא אליהו)
ובגדר הנאמנות עיין בציון לעיל

הרבה כבר כתבו ע"ז שאינו כפשוטו שהרי אין אליהו נאמן במקום שצריך עדים ,

אם אפשר מקור
כמה שידוע לי הרי"ף ורש"י ביארו כפשוטו אמנם יש בראשונים שביארו שהכוונה עד שיבורר בעדים אך עיין בסמ"ע שהוסיף שמכח זה יודה הרמאי וכו' ונראה דביארו הראשונים כן דס"ל דזה הטעם שפסקו דיהיה מונח ולא יחלוקו או כדא"ג (כי מה טעם ששניהם יפסידו)
לגופו של ענין הדבר מוכך מכמה סוגיות מפורשות עיין פסחים יג ע"א לגבי תרומה שספק נטמאה ועיין יבמות לה ע"ב לגבי שומרת יבם מעוברת ועיין יבמות מא ע"ב לגבי קידש אחת משתי אחיות ועיין עוד תוס' חולין ה ע"א לגבי בשר שנתעלם מן העין
נראה לי שבאינצקלופדיה תלמודית ערך אליהו תמצא עוד הרבה מקורות לזה (לצערי ה"אוצר" שלי עושה בעיות)

ברלינר כתב:אגב לגבי גדר נאמנות אליהו יש בשו"ת הגר"ש סלנטר תשובה מענינת

מישהו יכול לעלות את זה
רוב תודות

ראיות יפות הבאת ,
אמנם הרבה אחרונים כתבו להלכה [מהם מהרם חביב] שאין סומכים על נביא אף על ספק במציאות כפי שאין משגיחים בבת קול בהלכה ,, כונת הרב אלישיב זצ"ל באתי לבאר ...

ביליצר כתב:ראיות יפות הבאת ,
אמנם הרבה אחרונים כתבו להלכה [מהם מהרם חביב] שאין סומכים על נביא אף על ספק במציאות כפי שאין משגיחים בבת קול בהלכה ,, כונת הרב אלישיב זצ"ל באתי לבאר ...

איני בטוח כלל שזה ביאור דבריו של הגרי"ש זצ"ל, ואפשר לבארו בכמה אנפי.
הא. שאליהו לא יברר ספיקות שיש לנו דין איך לנהוג בספק (וכעין שלא יטמא אלא יקרב המרוחקים בזרוע וכו') ומקור להמצאה זו הוא מהא גופא שנקטו יהא מונח עד שיבא אליהו והלא כל הכרעות הספק הם עד שיבא אליהו ויפשטם אלא כנ"ל
הב. אפשר לבאר ע"ד שיטת הגר"ח דספק טומאה החפצא שלה הוא הספק בעצמו (ספק כודאי) וא"כ ספק כזה הוא לפי ידיעה טבעית ויש לחדש שאף שידע שזה טהור ע"פ נבואה אכתי יש בזה דין של ספק טומאה
והראשון נראה עיקר (כ"ז בדרך אפשר כיון שאין ספר הערות באוצה"ח)

אגב עיין מל"מ אישות פ"ט ה"ו בסוף דבריו שכתב להיפך שרק בספק במציאות שייך יבא אלינו אך בדינא לא (ואולי אפשר לדחוק שכוונתו שלא יהני לגבי שליח כיון דנאמנותו בדין הוא כחת"ס) ולגבי נאמנותו לפשוט תיקו עיין שו"ת חת"ס ח"ו סימן צ"ח שהוא לא מדין נאמנות אלא מדין מורה כיון שלא מת וכו' עיי"ש.

[quote="ברלינר"]אגב עיין מל"מ אישות פ"ט ה"ו בסוף דבריו שכתב להיפך שרק בספק במציאות שייך יבא אלינו אך בדינא לא (ואולי אפשר לדחוק שכוונתו שלא יהני לגבי שליח כיון דנאמנותו בדין הוא כחת"ס) ולגבי נאמנותו לפשוט תיקו עיין שו"ת חת"ס ח"ו סימן צ"ח שהוא לא מדין נאמנות אלא מדין מורה כיון שלא מת וכו' עיי"ש.[/quote

עכשיו ראיתי ברישא דאשכול שסברת הגרי"ש הוא כיון שכבר נהגו וכו,,
ועוד ,בשלמא על הספיקות שהיו אי נימא דלאליהו מותר לפתרם ניחא ,אבל אטו כל הספיקות שיוולדו לאחר מכן יבוא אליהו ,
ידענו שהוא מלאך הברית ולא ידענו על מלאך הספיקות לכן נוהגים לאיסור כי כך נהגו ,
ובכלל צ"ע אם מדובר על אליהו כמלאך או אליהו שלאחר תחיית המתים או על אליהו שלא מת [שצ"ע מה הגדרתו ועיין במפורסמות דקוב"ש על אשת אליהו]
לגבי המל"מ אכן כך כתבו עוד אחרונים [לא להיפך] אבל הרבה כתבו דל"ש להלכה ולא שנא על ספק במציאות אין מקבלים,,

ביליצר כתב:

ברלינר כתב:אגב עיין מל"מ אישות פ"ט ה"ו בסוף דבריו שכתב להיפך שרק בספק במציאות שייך יבא אלינו אך בדינא לא (ואולי אפשר לדחוק שכוונתו שלא יהני לגבי שליח כיון דנאמנותו בדין הוא כחת"ס) ולגבי נאמנותו לפשוט תיקו עיין שו"ת חת"ס ח"ו סימן צ"ח שהוא לא מדין נאמנות אלא מדין מורה כיון שלא מת וכו' עיי"ש.[/quote

עכשיו ראיתי ברישא דאשכול שסברת הגרי"ש הוא כיון שכבר נהגו וכו,,
ועוד ,בשלמא על הספיקות שהיו אי נימא דלאליהו מותר לפתרם ניחא ,אבל אטו כל הספיקות שיוולדו לאחר מכן יבוא אליהו ,
ידענו שהוא מלאך הברית ולא ידענו על מלאך הספיקות לכן נוהגים לאיסור כי כך נהגו ,
ובכלל צ"ע אם מדובר על אליהו כמלאך או אליהו שלאחר תחיית המתים או על אליהו שלא מת [שצ"ע מה הגדרתו ועיין במפורסמות דקוב"ש על אשת אליהו]
לגבי המל"מ אכן כך כתבו עוד אחרונים [לא להיפך] אבל הרבה כתבו דל"ש להלכה ולא שנא על ספק במציאות אין מקבלים,,

ריש דבריך לא זכיתי להבין
לגבי גדר אליהו למה כוונתך? לפשוט ספיקות ? לגבי זה עיין בחת"ס המובא
סוף דבריך אודה אם תעלה איזה מישהו שכ"כ (עם התוכן ה"אוצר" שלי "מגמגם")
אגב מה דעתך על הביאור לפי שיטת הגר"ח (לדעתי מחודש ונאה)

מהרם בן חביב בתוספות יום הכיפורים,
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?si ... =50921&st=%u05e1%u05e4%u05e7

לגבי שיטת רב חיים אולי י ,,,פרש כבודו שיחתו

ביליצר כתב:מהרם בן חביב בתוספות יום הכיפורים,
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?si ... =50921&st=%u05e1%u05e4%u05e7

לגבי שיטת רב חיים אולי י ,,,פרש כבודו שיחתו

איני מצליח לראות שם אנסה לבדוק מחר או שתוכל לעלות לי את הדף המסויים
מה שכתבתי הוא: שהגר"ח סובר דספק טומאה הוא דין טומאה בפני עצמו
והביאור הוא שמציאות של הספק היא היא החפצא דהאיסור א"כ יש מקום לומר שכל זמן שבמציאות בדרך הטבע אין בירור לא יועיל ידיעה ע"פ נבואה

לא כ"כ הבנתי את דברי מרן רב חיים לפי הציטוט ,איה מקומו?

ביליצר כתב:לא כ"כ הבנתי את דברי מרן רב חיים לפי הציטוט ,איה מקומו?

סטנסלך לגבי ספק סוטה

ברלינר כתב:

ביליצר כתב:לא כ"כ הבנתי את דברי מרן רב חיים לפי הציטוט ,איה מקומו?

סטנסלך לגבי ספק סוטה

את"י סטנסיל ,אם תוכל לצטט אודה לכ"ת

ביליצר כתב:

ברלינר כתב:

ביליצר כתב:לא כ"כ הבנתי את דברי מרן רב חיים לפי הציטוט ,איה מקומו?

סטנסלך לגבי ספק סוטה

את"י סטנסיל ,אם תוכל לצטט אודה לכ"ת

אין לי מושג איך עושים את זה

פותחים ספר וכותבים מלה במלה........

ביליצר כתב:פותחים ספר וכותבים מלה במלה........

מחילה... לא שמתי לב שביקשת לצטט חשבתי שהתכוונת לעלות
"או די"ל דהחדוש הוא רק בדין טומאה דספק טומאה הוי טמא ודאי, ודין טומאה ודאית הטילה תורה על ספק טומאה, אבל עצם המעשה אם נגע או לא נגע הוי בספק," וכו' "וע"כ מוכך מזה דהדין דספק כודאי הוא רק על דין איסור ודין טומאה,שעל ספק הטילה תורה דין טומאה ודאי ולא על עצם המעשה" וכו' וביאר לפי"ז שיטת התוס' סוטה כח. שסוטה איסורה בעשה ולא בלאו ואינו לוקה

ברלינר כתב:

ביליצר כתב:פותחים ספר וכותבים מלה במלה........

מחילה... לא שמתי לב שביקשת לצטט חשבתי שהתכוונת לעלות
"או די"ל דהחדוש הוא רק בדין טומאה דספק טומאה הוי טמא ודאי, ודין טומאה ודאית הטילה תורה על ספק טומאה, אבל עצם המעשה אם נגע או לא נגע הוי בספק," וכו' "וע"כ מוכך מזה דהדין דספק כודאי הוא רק על דין איסור ודין טומאה,שעל ספק הטילה תורה דין טומאה ודאי ולא על עצם המעשה" וכו' וביאר לפי"ז שיטת התוס' סוטה כח. שסוטה איסורה בעשה ולא בלאו ואינו לוקה

יישר כח ,אצטרך כנראה לראות בספר ,,

ביליצר כתב:

ברלינר כתב:

ביליצר כתב:פותחים ספר וכותבים מלה במלה........

מחילה... לא שמתי לב שביקשת לצטט חשבתי שהתכוונת לעלות
"או די"ל דהחדוש הוא רק בדין טומאה דספק טומאה הוי טמא ודאי, ודין טומאה ודאית הטילה תורה על ספק טומאה, אבל עצם המעשה אם נגע או לא נגע הוי בספק," וכו' "וע"כ מוכך מזה דהדין דספק כודאי הוא רק על דין איסור ודין טומאה,שעל ספק הטילה תורה דין טומאה ודאי ולא על עצם המעשה" וכו' וביאר לפי"ז שיטת התוס' סוטה כח. שסוטה איסורה בעשה ולא בלאו ואינו לוקה

יישר כח ,אצטרך כנראה לראות בספר ,,

נמצא בשבועות דף יט ע"א וכן בסוטה דף כז ע"ב

יישר כח צדיק