פורום אוצר החכמה

בפ"ק דסנהדרין מסופר על רבי שביקש ממי שיאכל שום שייצא. ושמואל הקטן יצא שלא להלבין פני אותו אדם. ועמדו כולם ויצאו.
וצ"ע: א) מה ההיתר להלבין פני מי שאכל שום. ואמנם שזה לא הגון לעשות כן בבואו לבהמ"ד (כמבואר שם וברש"י), אבל עד כדי כך?
ב) האם יש ללמוד מהנהגת שמואל הקטן שהיתה לו ביקורת על הוראת רבי? שהרי בגללו עמדו כולם ויצאו והתפרק השיעור. (ואולי לא ידע שכולם ייצאו. הגם שתמוה וכי לא חשב שהריח יישאר??)

כולנו יודעים שהיו חכמים שהיו לעתים פוגעים בתלמידים תוך כדי שיעור. וכן ראיתי בחכם שהקפיד שלא ייכנסו לשיעור בלא רשות, ונכנס אדם בתום לב, והרב לא המשיך עד שיצא. ובודאי התבייש הלה.
מה גדר הנהגה זו? האם זה כמו אדם שנכנס לביתי בלי רשות שזכותי להוציאו החוצה אף שיתבייש. או שזה היתר של תועלת לתלמידים?

אגב שיטפך כתבת שמואל הקטן במקום ר' חייא. ובאמת במעשה דשמואל הקטן לגבי עיבור שנה צריך להבין אם בדיעבד עיברו בסוף בשאינו מזומן או שהתבטל אותה ישיבה והזמינו שוב?

ובמעשה דר' חייא צריך לדון שעד שחש לבושתו של מי שאכל שום למה לא חש לבשתו של רבי. ואולי מה שאמר ר"ש בר רבי את הוא זה שציערת מלמד שהיה צער לרבי ולא בושה ובושה חמירא.

אריך כתב: הגם שתמוה וכי לא חשב שהריח יישאר

זה שאכל בוודאי היה יוצא, רק כך לא היה מתבייש.

מסתמא שכל כוונת רבותינו היתה אך ורק לתועלת התלמידים, ולפעמים איננו יודעים מה כוונתיהם.
אמנם אפשר גם לומר בפשטות שהיה בזה משום ביטול תורה וכדומה איך איני רוצה לומר סברות מהשרוול...

למיטב זכרוני על עניין הכלמת התלמידים לשם חינוך היו מס' מאמרים בכה"ע המעיין לפני כמה שנים (כמדומני של הרה"ג שאול בר-אילן)

מכל מקום מתוך דברי הגמרא ר' חייא מר"מ ור"מ משמואל הקטן משמע שהלכה כר' חייא

אוצר החכמה כתב:מכל מקום מתוך דברי הגמרא ר' חייא מר"מ, ור"מ משמואל הקטן...

ושמואל הקטן משכניה בן יחיאל, ושכניה בן יחיאל מקודשא בריך הוא!!! (למעשה כתוב בגמ' 'מיהושע' אבל רש"י פי' ממעשה דיהושע שלא רצה הקב"ה לגלות לו מי הוא החוטא, והכניס את כולן בכלל, שנא' חטא ישראל במעשה דעכן)

המהרש"א מוכיח ממעשה זה שעדיף לבטל ת"ת דרבים כדי למנוע בושה לאחד
וצ"ע מגמ' מגילה טז: גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות

מָרוֹקַאִי זן חזו''א כתב:

אוצר החכמה כתב:מכל מקום מתוך דברי הגמרא ר' חייא מר"מ, ור"מ משמואל הקטן...

ושמואל הקטן משכניה בן יחיאל, ושכניה בן יחיאל מקודשא בריך הוא!!! (למעשה כתוב בגמ' 'מיהושע' אבל רש"י פי' ממעשה דיהושע שלא רצה הקב"ה לגלות לו מי הוא החוטא, והכניס את כולן בכלל, שנא' חטא ישראל במעשה דעכן)

לי נראה שזה קצת מערער את הטענה במקום לחזק אותה. כי הרי במעשה דיהושע בסופו של דבר ביררו מי מעל בחרם, רק לא לכבודו של הקב"ה שהגילוי והדילטוריא יתייחסו אליו. ולפי זה מה שלומדים ממעשה דיהושע הוא רק רעיון כללי שראוי להסתיר, אבל להוציא מזה מסקנה ברורה שבגלל זה מותר שיופר השיעור או ההתכנסות לעיבור אי אפשר ממש ללמוד. רק אלו שנהגו כן כנראה סברו שזה דוגמא ואפשר ללמוד את הדין ממנה והחולקים עליהם יחלקו בזה.

פעם ראיתי ספר קומיקס שצייר שר"ח התעטש שוב ושוב ולא הצליח להמשיך לדבר, ואולי זה לימוד זכות הגון.

סלקא דעתך כתב:פעם ראיתי ספר קומיקס שצייר שר"ח התעטש שוב ושוב ולא הצליח להמשיך לדבר, ואולי זה לימוד זכות הגון.

מן הסתם שזה הפריע לו, על זה אינו נראה לי שצריכים לדיון.

לא אמרתי שהפריע לו אלא שלא הצליח להמשיך לדבר וא"כ השיעור לא התקיים וכולם הבינו את הסיבה ויתכן אפי' שהסמוכים אליו ידעו מי האשם ואולי גם הוא היה שמח שניתן לו רשות לצאת שכבר כך לא הרגיש נעים...