פורום אוצר החכמה

מבואר בגמ' שפסול גזלן אינו כפסול קרובים שהוא מגזה"כ אלא הוא משום חשש משקר
מהו המקור לזה, האם הוא טעמא דקרא?
ויש מן האחרונים שכתבו שיש ב' פסולים א פסול הגוף וב חשש משקר מנ"ל הא?

למיטב זכרוני יש על זה דיון אצל הגריא"ה הרצוג (כמדומני שבספרו חוקה לישראל ע"פ התורה)

עי' יד רמ"ה סנהדרין כז ואמרי בינה הל' עדות סי' ל"א

רמב"ם, בספר המצוות, לאוין, רפו: "שהוזהר הדיין מלקבל עדות אדם רשע, ולעשות על פי עדותו, והוא אמרו יתעלה, אל תשת חוֹמֵס – עד, להוציא את הגזלנים ואת החמסנים, שהם פסולים מלהעיד..."
חינוך, מצוה, פא, כתוב: "שכל מי שעל עצמו לא חס, ולא יחוס על מעשיו הרעים, לא יחוס על אחרים. ועל כן, אין ראוי להאמינו בדבר".