להכניס ספר של מחבר שנפטר

[צוות האוצר]

שלום לחכמי הפורום היקר.

רציתי בפלפולא של תורה ואשאל את דעתם של הת"ח (כי למעשה כמובן שאשאל מורה הוראה בענין)

יש מחבר, שבחייו לא הסכים להכניס את ספרו לאוצר [כרגע לא משנה הסיבה, או שכן?]
כעת, עבר לעולם שכולו טוב, וחשבתי, אם בניו, יורשיו וכו' מאשרים להכניס את הספר, האם יש בזה דבר שלא ראוי לעשות?
מצוה לקיים דברי המת - ודאי שאין כאן ואכמ"ל, ומי שמבין בהגדרה זו יודע שזה לא נכנס בזה.
וא"כ, לכאורה מדוע שלא. אשמח לראות [לא אוכל לשמוע...] את תגובות הת"ח.

בברכת התורה.
למען הסר ספק: כ"ז הוא מתוך שאלה שעלתה לי בצורה אישית ואינה קשורה כלל להנהלה.

[תוכן]

בכל שאלה מסוג זה ר' אלישיב היה עונה, מה היה הח"ח עושה?

[צוות האוצר]

ובכ"ז?

[קראקובער]

איך תבקש רשות מהבנים כשאביהם התנגד?! הלא הם מצווים במורא אב אף לאחר מיתה (שו"ת רע"א מצדד ככה)

[ראש]

בכל שאלה מסוג זה ר' אלישיב היה עונה, מה היה הח"ח עושה?

זוהי בדיוק השאלה!
האם הח''ח היה אומר רצונו של אדם זהו כבודו, ובהכנסת הספר יש טעם לפגם (לאו דווקא הלכתי, אלא אולי מוסרי, ואולי אפילו לא זה אלא רק 'הרגשה'...)
או שהיה אומר שמסתמא כעת כשהוא בעלמא דקשוט, רואה הוא שהכנסת ספר לאוצר הוא סיכוי שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, וע"כ זה בדיוק מה שראוי לעשות לטובתו.
וכאן כמעט אין שאלה.

מסתמא השאלה מתחילה רק אם ההתנגדות לא היתה בכדי להרוויח ממון או משהו כזה, אלא מסיבה עקרונית. כמו שיש מתנגדים להכנסת ספריהם, כי לדעתם תורה לא 'הולכת' עם מחשב, וכד'.
כאן מתחילה השאלה, האם בגלל שזאת היא דעתו, אין לנו לעבור עליה, אפילו שכעת מבחינה ממונית אין לנו בעיה להכניס. או"ד מכיוון שדעתינו האישית שונה (לדעתינו זו זכות והרבצת והפצת תורה באופן נעלה ביותר, ויעיד על זה כל אחד ממשתמשיהאוצר,לכמה ספרים הוא נחשף רק מכח השימוש באוצר) ראוי שנכניס בכ''א, או לכל הפחות שלא נרגיש מחוייבות להתחשב בדעתו.

[לב האבן]

נידון דומה קצת עי' הסכמת הדברי חיים לס' זרע קודש, ובסו"ס חמדת דוד לרד"צ מניישטאדט "תשובה בשם אגורה באהלך" מר' שמואל יעקב קאפיל הכהן מקאלושין בעיקר מאות י"א ואילך.

[צוות האוצר]

איך תבקש רשות מהבנים כשאביהם התנגד?! הלא הם מצווים במורא אב אף לאחר מיתה (שו"ת רע"א מצדד ככה)

תן דוגמא הלכתית נוספת.

[קראקובער]

לא ברור למה אתה מתכוון לעוד דוגמא, רע"א נמצא כמדומני בסימן ס"ח, ולעצם הענין גם במקרה שמבקש רשות מקרובים הגם שלא מחויבים בכבודו מכלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד לא נפקא.

[ישראל אליהו]

לכאו' הדבר תלוי מדוע האב לא הכניס את ספריו.
אם משום סיבה כספית, מסתבר שבניו יכולים למחול ע"ז.
אך אם מחמת סיבה עקרונית, לכאו' מצוה לקיים דברי המת.

[צוות האוצר]

לא ברור למה אתה מתכוון לעוד דוגמא, רע"א נמצא כמדומני בסימן ס"ח, ולעצם הענין גם במקרה שמבקש רשות מקרובים הגם שלא מחויבים בכבודו מכלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד לא נפקא.

אני לא מבין, הספר הזה, הוא שייך למת? הוא ממונו? הבן או היורש רשאי לעשות עם זה מה שהוא רוצה! - היכן אני טועה? הלכתית, לא מוסרים וכל מיני משפטים ודינים של בין אדם לחבירו החיים פה עמנו היום.
כאמור, בינתיים רק רעיונות מוסריים, 'הרגשים' וכד' שהם ודאי חשובים בדיני תורתנו הק' , אבל לא למקרה דנן.

[צוות האוצר]

לכאו' הדבר תלוי מדוע האב לא הכניס את ספריו.
אם משום סיבה כספית, מסתבר שבניו יכולים למחול ע"ז.
אך אם מחמת סיבה עקרונית, לכאו' מצוה לקיים דברי המת.

ע"פ שאלה אחרת ששאלנו, הובהר שזה לא נקרא ולא נכלל.
צריך שהוא יורה ע"ז מפורש בחייו, שיהיה בגדר מצוה לקיים דברי המת.
ואגב, מה שעולה לי כעת: אם מדובר בת"ח [יהיה אשר יהיה] שעורך צוואה ויורד לפרטי פרטים, ברכוש ועוד ועוד, מזה שלא טרח וחשב לפרש ע"ז - למה 'שנוסיף' דברים לצוואתו???

[צוות האוצר]

לא ברור למה אתה מתכוון לעוד דוגמא, רע"א נמצא כמדומני בסימן ס"ח, ולעצם הענין גם במקרה שמבקש רשות מקרובים הגם שלא מחויבים בכבודו מכלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד לא נפקא.

פשוטו כמשמעו, לא העיקר לנפנף ברע"א מסוים, תן דוגמא של מורא [אגב או לא, שנפסק כך להלכה!] שחייב גם לאחר מותו.

[צוות האוצר]

למען הסר ספק: כ"ז הוא מתוך שאלה שעלתה לי בצורה אישית ואינה קשורה כלל להנהלה.

[חוקר ודורש]

אם אביהם התנגד מסיבה כלכלית פשיטא שהיורשים יכולים להכניס,אם זה אידיאל שלא ברור למה צ"ע

[לעומקו של דבר]

למעשה הנידון פה הוא יותר כללי, ובוודאי נכב"ב

למשל: רב פלוני יש לו שיטה מסויימת בקבורה שלא כהנהוג. נניח שהוא סובר שיש בכך משום טובת המת לנהוג כשיטתו.
האם אחר מעו"ש שלו, צריך לנהוג בו כשיטתו? הרי הח"ק סבורים שלא כך, כלומר הם סבורים שטובת המת היא לא כשיטתו, וא"כ גם כלפיו כך הם צריכים לנהוג. כי זה שהוא נפטר אינו גורם שתהיה הלכה כמותו.

או"ד, שלא: ביחס אליו צריך לנהוג כך.

גם כאן, הרב הנ"ל היה סבור שיש איזה חסרון בהכנסת ספריו (או ספרים בעלמא) לאוצר החכמה. עכשיו שנפטר, אם אנחנו איננו סבורים כדעת אותו רב, מה יחייב אותנו להכריע בזה הלכה כמותו ביחס לספריו, בשעה שלא הוכרעה הלכה כמותו בנושא זה.

[צוות האוצר]

כלפי הרב 'חוקרונוביץ'
שוב, חוזרים על האידיאל ואני שוב שואל הלכתית: ואז מה?
היכן מצינו אח ורע לזה בהלכה?
זה מיקוד השאלה לדעתי.

(כמו שכבר כנראה מובן כאן, לא מדובר בענין ממוני מלכתחילה כי אם זו היתה הבעיה - ברור שלא היתה פה שאלה)

[לעומקו של דבר]

כלפי הרב 'חוקרונוביץ'
שוב, חוזרים על האידיאל ואני שוב שואל הלכתית: ואז מה?
היכן מצינו אח ורע לזה בהלכה?
זה מיקוד השאלה לדעתי.

(כמו שכבר כנראה מובן כאן, לא מדובר בענין ממוני מלכתחילה כי אם זו היתה הבעיה - ברור שלא היתה פה שאלה)

הלכתית לדעתי אין קצה של שאלה.

[קראקובער]

לא ברור למה אתה מתכוון לעוד דוגמא, רע"א נמצא כמדומני בסימן ס"ח, ולעצם הענין גם במקרה שמבקש רשות מקרובים הגם שלא מחויבים בכבודו מכלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד לא נפקא.

אני לא מבין, הספר הזה, הוא שייך למת? הוא ממונו? הבן או היורש רשאי לעשות עם זה מה שהוא רוצה! - היכן אני טועה? הלכתית, לא מוסרים וכל מיני משפטים ודינים של בין אדם לחבירו החיים פה עמנו היום.
כאמור, בינתיים רק רעיונות מוסריים, 'הרגשים' וכד' שהם ודאי חשובים בדיני תורתנו הק' , אבל לא למקרה דנן.

עיין בתוספת (סנהדרין מח) ברור לו מיתה יפה - י"מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין.

רמבם הלכות אבל פי"ד:

מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ולהוציא המת להכניס הכלה וללוות האורחים ולהתעסק בכל צרכי הקבורה לשאת על הכתף ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צרכיהם ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.

[צוות האוצר]

צר לי, אבל שוב כב' חוזר על ציטוטים ואמרות חז"ל קדושים ונעימים - אבל לא פוסקים הלכה מהם בדיני ממונות במיוחד [שוב: הספר לא שייך כלל! למת] - צר לי.
מעולה לשיחות מוסר וחיזוק.
"עשה אותן לאחיך בתורה ובמצוות" - כאן מדובר במת. ואדרבא, רק נועיל לו אם תורתו תתפרסם יותר אתה יכול להוכיח אחרת? אנחנו נעשה לו נזק? [בעולם העליון]

[עמקן]

מהסכמת הג"ר אברהם רויטענבערג.

[קראקובער]

צוות האוצר, האם כל דבר מודדים ככה? גם אין חיוב להחזיר שלום לשכן שלך (איפה זה כתוב בשו"ע?!) ויש גם פוסקים (בודדים אמנם) שדעתם שאין דבר כזה קנין רוחני באופנים מסוימים מעיקר הדין אבל כתבו מטעם ואהבת לרעך לא נכון לשכפל השאלה מה ראוי לעשות, ככה לפחות הצגת את השאלה בהתחלה.

לא מובן מה אתה רוצה מ"עשה אותן לאחיך בתורה ומצוות" הרי את זה תשאל על הרמב"ם (כנראה שהתכוון לאפוקי רשע) אבל איך שיהיה מה דעלך סני שייך גם במת.

הטענה שזה זכות הרבים ובוודאי ניחא ליה השתא זה כבר משהו אחר.

[עתניאל בן קנז]

דומני להשוות זאת לאזהרת הקיצור שו"ע שלא להדפיס ביאורים על ספרו, והתירו גדולי הדור לבעל 'מסגרת השלחן' להדפיסו. מפני הצורך. (איני זוכר כל הפרטים).

שוב ראיתי שהקדימני הר' עמקן בזה...

[פרי יהושע]

צוות האוצר, האם כל דבר מודדים ככה? גם אין חיוב להחזיר שלום לשכן שלך (איפה זה כתוב בשו"ע?!) ויש גם פוסקים (בודדים אמנם) שדעתם שאין דבר כזה קנין רוחני באופנים מסוימים מעיקר הדין אבל כתבו מטעם ואהבת לרעך לא נכון לשכפל השאלה מה ראוי לעשות, ככה לפחות הצגת את השאלה בהתחלה.

לא מובן מה אתה רוצה מ"עשה אותן לאחיך בתורה ומצוות" הרי את זה תשאל על הרמב"ם (כנראה שהתכוון לאפוקי רשע) אבל איך שיהיה מה דעלך סני שייך גם במת.

הטענה שזה זכות הרבים ובוודאי ניחא ליה השתא זה כבר משהו אחר.

אמנם נכון שיש שיקול של הטוב והישר ורצונו של אדם, אבל אם נניח שיש כאן שיקול שלא למנוע ד"ת מהציבור יתכן שאין לו בעלות ע"ז.
וכ"ז וביותר בוודאי נכנס לגדר השנוי בתוספ' על המתגנב מאחרי חברו ושונה פירקו לאחרים "אע"פ שנקרא גנב זוכה לעצמו, ולא עוד אלא שמתמנה פרנס על הציבור".
וה"ה כאן ויותר יתכן שאין לו זכות למנוע טובה מהציבור והשיקול של ד"ת עדיף עליו, [אם אכן התפישה נכונה שיש בזה ריבוי תורה ולא כדעתו שההפך הוא הנכון].