פורום אוצר החכמה

אני מחפש מאמרים, רעיונות, מדרשים, על מעלת לימוד התורה בלילה, עבור הקדמה לספר העומד לראות אור ,אשמח מאד לעזרה בעניין, ובוודאי החיזוק מהדברים יהיה לזכות לכל המסייע

תוכל להיעזר בספרים המזרזים לקימת חצות. למשל זה מאמר ג'.

יש בזוהר הקדוש ממעלת הענין: תיובתא לקודשא בריך הוא שהוא רוצה שישמעו שאדם לומד תורה בלילה
מי יוכל לעזור במקורו וביאורו על פי הפשט
לכאורה יש לומר טעם סגולי, שזה זמן שיש שקט ויישוב הדעת, כך התורה נחקקת וזוכרים את הלימוד

מחשב מסלול כתב:יש בזוהר הקדוש ממעלת הענין: תיובתא לקודשא בריך הוא שהוא רוצה שישמעו שאדם לומד תורה בלילה
מי יוכל לעזור במקורו וביאורו על פי הפשט
לכאורה יש לומר טעם סגולי, שזה זמן שיש שקט ויישוב הדעת, כך התורה נחקקת וזוכרים את הלימוד

איפה בזוה"ק?

מה צריך לספר חדש אם מלוקט מספרים שכותבים בעניין זה ?

רמבם
אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה, ייזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. אמרו חכמים (שיר השירים רבה ה יא): "אין גורנה של תורה אלא לילה, שנאמר (איכה ב יט): "קומי רוני בלילה"". וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר (תהלים מב ט): "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירֹה עמי תפלה לאל חיי". וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה, אש אוכלתו.

בבי' דברי הרמב"ם עי' בפחד יצחק (הוטנר) על שבועות. אינני זוכר באיזה מאמר, הוא מצטט במאמר זה את ד' הר"ן בדרשותיו, אולי לפי"ז יקל למצוא אותו במפתח המקורות.
[תורף דבריו שם: רב חכמתו שברמב"ם מכוון למה שאנו מכנים דעת תורה. הזכיה לזה היא בשכר הפיכת זמן המנוחה (הלילה), לזמן של עיסוק בתורה].
כמו"כ, בספר שיעורים לזכר אבא מארי בח"ב בסוף השיעור על תקנת משה כתב לבאר בד' הרמב"ם הללו.
ועי' גם בשו"ע בסי' רלח ובנו"כ שם.

יש להוסיף על המקובל אצל חסידים, על ה'גאלדנע נאכט' - היינו לילות הזהב של ימי החורף. [נ"ל בשם ר' פנחס קֹאריצר זי"ע]
ויש שאמרו, שאחרי ה'ימים טובים' בתשרי, באים הלילות הטובים של חודשי החורף.

נחומצ'ה כתב:יש להוסיף על המקובל אצל חסידים, על ה'גאלדנע נאכט' - היינו לילות הזהב של ימי החורף. [נ"ל בשם ר' פנחס קֹאריצר זי"ע]
ויש שאמרו, שאחרי ה'ימים טובים' בתשרי, באים הלילות הטובים של חודשי החורף.

כמדומני שבזמנינו עיקר הנפ"מ בלילות החורף היא בלילי שבת קדש, שהרי בימות החול מאי נפ"מ לנו מתי השקיעה וכו' כלפי קביעות הלימוד?

עיין חוברת קול התורה ע"ד - נמצא באוצר - מאמר נפלא "קדושת הלילות - כתרה של תורה" מאת הג"ר אפרים נתן רוטשילד שליט"א

בוצינא כתב:

מי אנוכי כתב:

מחשב מסלול כתב:יש בזוהר הקדוש ממעלת הענין: תיובתא לקודשא בריך הוא שהוא רוצה שישמעו שאדם לומד תורה בלילה
מי יוכל לעזור במקורו וביאורו על פי הפשט
לכאורה יש לומר טעם סגולי, שזה זמן שיש שקט ויישוב הדעת, כך התורה נחקקת וזוכרים את הלימוד

איפה בזוה"ק?

זוהר המאור ויקרא כב-כג.pdf

יש"כ עצום!!

נחומצ'ה כתב:יש להוסיף על המקובל אצל חסידים, על ה'גאלדנע נאכט' - היינו לילות הזהב של ימי החורף. [נ"ל בשם ר' פנחס קֹאריצר זי"ע]
ויש שאמרו, שאחרי ה'ימים טובים' בתשרי, באים הלילות הטובים של חודשי החורף.

וכלשון אחד מגדולי האדמורי"ם (לא זוכר כרגע מי) "עד עכשיו היינו בימים הקדושים, עכשיו מגיעים הלילות הקדושים".

מתוך מעדני מלך - במשנת התוס' יו"ט (גליון נד) מאמר המערכת:
בספר אמרי דבש מביא: שמעתי מפי רביה"ק כ"ק אדמו"ר רבי יעקב יוסף טווערסקי זצוקללה"ה מסקווירא, שהגיד בשם הרה"ק ר' אברהם יושע העשיל מאפטא זי"ע בעל האוהב ישראל, שאמר על לילות הארוכות אשר בימות החורף, שהן גיבענטשטע נעכט עכ"ל.
כיוצא בזה מפורסם בשם צדיקים שקראו להם "די גאלדענע נעכט" – לילות הזהב, ויש להמליץ דבריהם עפ"י דברי רבינו התוס' יו"ט במסכת אבות (פרק ג) וזה לשונו: "דאין ליצנות גדולה ממי שאומרים לו מנֵה זהובים שעה אחת. וכל שתמנה יהיה שלך. והוא בטל. הוא ודאי מתלוצץ מן הזהובים ומבזה אותם. כן הבטל מדברי תורה אחר שיודע השכר הגדול הזה אינו כי אם לץ. וכן אמר החכם אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. הרי קרא המבטל מדברי תורה עולב. כך פי' במדרש שמואל בשם החסיד ז"ל" עכ"ל. מידה טובה מרובה למנצל ואוסף כל דקה ודקה ללימוד התורה הקדושה, הרי הוא כאוגר ואוסף זהובים לרוב, ואולי זה הכוונה במליצה "די גאלדענע נעכט" ודו"ק.
בא וראה מה שכתב רבינו הטור (אורח חיים סימן רלח) וזה לשונו: ובענין לימוד הלילה יותר ויותר מבשל יום בני הזהר, כמו שאמרו חז"ל אין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה גרסינן בעירובין בפרק הדר (סה א) אמר ריש לקיש לא איברא ליליא אלא לגירסא (-ללימוד התורה) וכו'.
ובפרישה (שם) מבאר דבריו: אף על גב דאמרינן לא איברי לילה אלא לשינתא כבר תירצו בתוספות פרק הדר (עירובין סה. ד"ה אלא) דכאן איירי בלילות תקופת תמוז וכאן איירי בלילות תקופת טבת. ונראה לי דרצה לומר בתקופת טבת יהיה עיקר לילה ללימוד ובתקופת תמוז העיקר לשינה, אבל מכל מקום בלילות הקצרים חייב ללמוד מעט דומיא מה שכתבו בתקופת טבת לא איברי לילה אלא לגירסא דצריכין נמי לישן עכ"ד.