פורום אוצר החכמה

קיבלתי מכתב, והבול לא הוחתם ע"י הדואר, האם הבול מותר בשימוש חוזר?
האם שייך לדון ולומר שאם הם הביאו לי את הבול, אין מעניני לחקור ולדרוש מדוע הם לא חתמו, וכביכול הבן אדם ששלח את המכתב הוא זה שלא שילם על המכתב שלו, ואין זה מענינו של המקבל - והוא יוכל א"כ להשתמש שימוש חוזר בבול.
או שפשוט שאסור באיסור גזל להשתמש בבול.
ואלי זה קשור לנושא האם מותר לגנוב מהמדינה
[ולכאורה זה לא קשור למי שלא שילם על הנסיעה באוטובוס כשהמכשיר תיקוף לא עבד, שכפי הידוע לי בזה תקנת משרד התחבורה שלא צריך לשלם].
[גם אם בסקר הרוב יכריעו להיתר כמובן שאין זה מתיר את השימוש ללא היתר רב].

שווה לשאלה מה הדין בול שאבד למדינה.

ברור שאסור ,התשלום הוא על השירות הבול הוא שטר ראיה,

זה לא פחות מכל שט"ח שאפשר לזכות על ידו בחוב.
[והרי ברור שאפשר להעביר בול למישהו אחר אחרי הקנייה, וזה לא זכות של הקונה בלבד, וה"נ אם המדינה איבדה בול נחשב שאבד לה זכות השתמשות שנתפסת ע"י הבול].ופעם הרי פעם כל שטרות הכסף היו כשטרות ראיה על המדינה, ולא היה ספק שמי שמוצא שטר הרי אלו שלו.

אגב, מה הקשר שעשית סקר? זה קשור לדעות של החברים בפורום? זו שאלה הלכתית טהורה!!!

הדואר הופרט, ואינו שייך למדינה.

עזריאל ברגר כתב:הדואר הופרט, ואינו שייך למדינה.

למיטב ידיעתי כן שייך

השולח שילם.
השאלה היא אם למקבל מותר לגזול מהדואר.
זו לא מציאה מהרחוב, ולא ניתמם, כי הרי "המאבד" גלוי וידוע ומבורר.

ביליצר כתב:ברור שאסור ,התשלום הוא על השירות הבול הוא שטר ראיה,

לא נכון. אם קנית גליון בולים והוא נשרף לך לנגד עיני פקיד הדאר אתה לא יכול לבקש גליון חדש כי כבר שילמת.
לענ"ד בול הוא זכות משלוח ואם הדאר שלח בלי להחתים בול הרי שהשולח לא שילם על המכתב אך מסתמא הכלל הוא שמאחר שעשה את המוטל עליו אין להם תביעות עליו.
אמנם יש לעיין אם הבול שייך לשולח או שאפקריה.

חשבונות רבים כתב:

ביליצר כתב:ברור שאסור ,התשלום הוא על השירות הבול הוא שטר ראיה,

לא נכון. אם קנית גליון בולים והוא נשרף לך לנגד עיני פקיד הדאר אתה לא יכול לבקש גליון חדש כי כבר שילמת.
לענ"ד בול הוא זכות משלוח ואם הדאר שלח בלי להחתים בול הרי שהשולח לא שילם על המכתב אך מסתמא הכלל הוא שמאחר שעשה את המוטל עליו אין להם תביעות עליו.
אמנם יש לעיין אם הבול שייך לשולח או שאפקריה.

הם גובים כסף גם על השטר ראיה ובכ"א הוא מיועד לראיה והינך משלם על השירות ,
ואם לא שילמת על השירות הינך מחוייב ,
סברתך שעשה מה שמוטל עליו ולכן לא יחייבוך אלו דברים שצריך לבדוק אם אכן כך,,

קוגן כתב:קיבלתי מכתב, והבול לא הוחתם ע"י הדואר, האם הבול מותר בשימוש חוזר?

[גם אם בסקר הרוב יכריעו להיתר כמובן שאין זה מתיר את השימוש ללא היתר רב].

כמדומה שסקר מתאים יותר לנושא השקפתי ולא בנושא הלכתי שבו עיקר העניין בהעלאתו לפורום הוא הנימוקים של כאו"א

על מרן החפץ חיים מסופר דכששלח מכתב שלא ע"י הדואר, היה קורע בול בכדי לא להפסיד למדינה . וכ"ש בנידון דידן.
וכפי שרגילים לומר, החפץ חיים לא היה נוהג כך.

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:הדואר הופרט, ואינו שייך למדינה.

למיטב ידיעתי כן שייך

זו חברה ממשלתית דהיינו שהיא שייכת למדינה
אבל מערכת הכספים שלה היא פנימית ששקל שנכנס
נשאר בקופת החברה לצורכי החברה

מטעים כתב:על מרן החפץ חיים מסופר דכששלח מכתב שלא ע"י הדואר, היה קורע בול בכדי לא להפסיד למדינה . וכ"ש בנידון דידן.
וכפי שרגילים לומר, החפץ חיים לא היה נוהג כך.

הסיפור הזה מוזר ביותר. כשאשתך מכינה עוגה אתה קונה עוגה בקונדיטוריה וזורק.
הדרך היחידה שיש לי ליישב בדוחק היא שהיה שם איזה חוק מדינה שאין לשלוח באופן פרטי מכתבים ועבר עליו כי היה צורך וסבר שזה מותר אבל ממונות לא סבר שיש להפסידם .

עיין משמר הרש"ם סי' כ'.

משנה הלכות חלק ו מהרה"ג מנשה קליין ס' רפ"ח:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 55&hilite=

לענין כתב:עיין משמר הרש"ם סי' כ'.

אולי תביא קישור או pdf
ייש"כ.

באגרות קודש (חבד) חלק יא ע' קלז:

"כ"ק אדמו"ר הצמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, כשהיה מוסר מכתב על ידי נוסע או מהלך ממקום אחד לחבירו, היה בבת אחת עם זה מכניס למשרד המתאים שוה של הוצאת הבי דואר שבימיו של מכתב כזה".

לעניות דעתי,

אם אדם עולה באוטובוס והנהג הוא מכרו משכבר הימים ואומר לו אינך צריך לשלם לכאורה ודאי שאין חובתו לשלם.

אם אדם קונה בסופר ובסוף הקנייה רוצה עוד שתי שקיות והקופאית אומרת לו קח לא נורא ודאי שאין חובתו לשלם.

וא"כ מדוע כאשר פקיד הדואר לא החתים את הבול ושלח אותו אליי הביתה אני צריך לקורעו??

צריך לבדוק מה החוק (מנהג המדינה) אומר בשאלה זו.

טברייני כתב:לעניות דעתי,

אם אדם עולה באוטובוס והנהג הוא מכרו משכבר הימים ואומר לו אינך צריך לשלם לכאורה ודאי שאין חובתו לשלם.

אם אדם קונה בסופר ובסוף הקנייה רוצה עוד שתי שקיות והקופאית אומרת לו קח לא נורא ודאי שאין חובתו לשלם.

וא"כ מדוע כאשר פקיד הדואר לא החתים את הבול ושלח אותו אליי הביתה אני צריך לקורעו??

שני הראשונים לכאורה הם גזל גמור.

כלל לא בטוח שזה נכון.
יש כלל ידוע בבתי דינים, שכל מי שממונה על תחום כל שהוא, נהג באוטובוס, קופאית בסופר, וכל כיו"ב נחשב כיוון שמונה לכך, כבעל הבית, ואין עלי חיוב לברר את דעת בעה"ב האמיתי לגבי הכרעה כלשהי.
אם אני רכשתי משהו בסופר ונראה לי שהמחיר טעות, ברגע שאני שואל את הקופאי והוא מכריע שזה בסדר, זוהי הכרעה סופית, ולא מוטל עלי להיכנס במערכת שבינו לבין הבעלים.

וייתכן שגם כאן, ברגע שהפקיד מתרשל בתפקידו ומשחרר בולים שניתן לשוב ולהשתמש בהם( או מה שיותר מסתבר שיש מכונה מקולקלת אחת שמתעצלים לתקנה) הרי הם הפקירו את הבולים הללו, ואם יש מי שמעל בתפקידו מידו יבקשוהו.

עזריאל ברגר כתב:

טברייני כתב:לעניות דעתי,

אם אדם עולה באוטובוס והנהג הוא מכרו משכבר הימים ואומר לו אינך צריך לשלם לכאורה ודאי שאין חובתו לשלם.

אם אדם קונה בסופר ובסוף הקנייה רוצה עוד שתי שקיות והקופאית אומרת לו קח לא נורא ודאי שאין חובתו לשלם.

וא"כ מדוע כאשר פקיד הדואר לא החתים את הבול ושלח אותו אליי הביתה אני צריך לקורעו??

שני הראשונים לכאורה הם גזל גמור.

כבר הקדימני חיימשה וביאר דברי בטוטו"ד.
בברכת למען נחדל מעושק ידינו.

בארה"ב הרי זה אבידת עכו"ם שהוא מותר - בארה"ק לכאו' הרי הוא אבידת ישראל ואסור

דיוניםבהלכה כתב:בארה"ב הרי זה אבידת עכו"ם שהוא מותר - בארה"ק לכאו' הרי הוא אבידת ישראל ואסור

לכאורה זו אבידה מדעת והפקר. ניתן להניח שבהנהלת הדואר יודעים על נתח נכבד מהבולים שעוברים ללא חיתום. אלא מאי, הם עושים חשבון, כנראה, שמספר הממחזרים מועט, ועלות התיקון יקרה, ועדיף להם להשאיר את המצב כמו שהוא. האין זה הפקר?

טברייני כתב:לעניות דעתי,

אם אדם עולה באוטובוס והנהג הוא מכרו משכבר הימים ואומר לו אינך צריך לשלם לכאורה ודאי שאין חובתו לשלם.

?

בשנת תשנ''ד היה לנהג ( אגד) כרטיס ( צהוב) והבנתי אז שזה עבור חברי הנהג ומשפחתו שעולים ללא תשלום.

לענין הבול, נדמה לי שלפי הגר''ח קניבסקי שליט''א, אסור בשמוש חוזר

בזכרוני שיש בזה שו"ת בפאת שדך מונק.

גימפעל כתב:צריך לבדוק מה החוק (מנהג המדינה) אומר בשאלה זו.

כשהייתי בישיבה הייתי משתמש הרבה בבולים, והיתה לי השאלה הזו כמה וכמה פעמים.
התקשרתי לרשות הדואר ואמרו לי שאין בזה שום בעיה, להשתמש בבול שלא הוחתם.
לא סמכתי על כך, שלחתי מכתב, ונעניתי בהפניה מדוייקת לתקנות שלהם שאוסרות את הדבר.

[הרבה הרהרתי בדבר הסומך על הקופאי אם ניצול מגזל המכולת, וכן בנהגי אוטובוס וכיו"ב].

חיימשה כתב:

עזריאל ברגר כתב:

טברייני כתב:לעניות דעתי,

אם אדם עולה באוטובוס והנהג הוא מכרו משכבר הימים ואומר לו אינך צריך לשלם לכאורה ודאי שאין חובתו לשלם.

אם אדם קונה בסופר ובסוף הקנייה רוצה עוד שתי שקיות והקופאית אומרת לו קח לא נורא ודאי שאין חובתו לשלם.

וא"כ מדוע כאשר פקיד הדואר לא החתים את הבול ושלח אותו אליי הביתה אני צריך לקורעו??

שני הראשונים לכאורה הם גזל גמור.

כלל לא בטוח שזה נכון.
יש כלל ידוע בבתי דינים, שכל מי שממונה על תחום כל שהוא, נהג באוטובוס, קופאית בסופר, וכל כיו"ב נחשב כיוון שמונה לכך, כבעל הבית, ואין עלי חיוב לברר את דעת בעה"ב האמיתי לגבי הכרעה כלשהי.
אם אני רכשתי משהו בסופר ונראה לי שהמחיר טעות, ברגע שאני שואל את הקופאי והוא מכריע שזה בסדר, זוהי הכרעה סופית, ולא מוטל עלי להיכנס במערכת שבינו לבין הבעלים.

וייתכן שגם כאן, ברגע שהפקיד מתרשל בתפקידו ומשחרר בולים שניתן לשוב ולהשתמש בהם( או מה שיותר מסתבר שיש מכונה מקולקלת אחת שמתעצלים לתקנה) הרי הם הפקירו את הבולים הללו, ואם יש מי שמעל בתפקידו מידו יבקשוהו.

ממונה, אבל בתנאי שלא עושה הפך ההוראות. ודאי שבעל הבית הורה לנהג שלא להעלות אף אחד בחינם, וודאי שלקופאיות יש חוק שאסור לתת שקיות בחינם. אין זה דומה לשאלה שעולה והוא אכן מוסמך להכריע בספק, או לתת הנחות. באגד אין הנחות. האם באמת אני יכול לעצום את עיני מזה? דרוש מקור.

מי בדיוק הבעל בית בדואר שאינו מסכים לזה? אין מעל הממונים כלום

חגי פאהן כתב:ממונה, אבל בתנאי שלא עושה הפך ההוראות. ודאי שבעל הבית הורה לנהג שלא להעלות אף אחד בחינם, וודאי שלקופאיות יש חוק שאסור לתת שקיות בחינם. אין זה דומה לשאלה שעולה והוא אכן מוסמך להכריע בספק, או לתת הנחות. באגד אין הנחות. האם באמת אני יכול לעצום את עיני מזה? דרוש מקור.

החוק הישראלי אוסר נתינת שקית חינם מדין שמירת נקיון ארץ ישראל, אך ודאי שדעת בעל הבית שלא להקפיד על כך ואדרבה היה מעדיף ליתנם בחינם כפי שהיה קוד החוק.
לגבי אוטובוס אני סבור שגם כן יש לבעל הבית עם ראש גדול אינטרס שהעובדים ירגישו נעים ונוח וקצת בעלי הבית (כל מוכרת בחנות תספר שיש "לנו" במלאי וכדומה.) ומשכך יתכן שהבעה"ב יתן לנהג יד חופשית להעלות מכרים באופן אקראי ללא תשלום.

מטעים כתב:על מרן החפץ חיים מסופר דכששלח מכתב שלא ע"י הדואר, היה קורע בול בכדי לא להפסיד למדינה . וכ"ש בנידון דידן.
וכפי שרגילים לומר, החפץ חיים לא היה נוהג כך.

אחד מגדולי הדור נוהג לספר (פעמיים שמעתי ממנו את הסיפור בשימוש בכתמים, וההקשר ברור) על אחד מתלמידיו ששוחח בטלפון ציבורי, וכשסיים את השיחה, נפלט האסימון מחוץ למכשיר. התלמיד פנה לאותו פוסק בשאלה האם יש בדבר גזל. הפוסק ענה לו שמכשיר לא תקין הוא באחריות החברה, ולכן אין כאן גזל. אך אם ירצה להחמיר, ייגש לדואר (שהיו אז, כזכור, חברה אחת) וירכוש בולים במחיר השיחה שערך, וייקרעם. אותו תלמיד עשה כך, וסיפר לפוסק על התפעלותו הגדולה של הפקיד ממעשה זה.

דרומי כתב:באגרות קודש (חבד) חלק יא ע' קלז: "כ"ק אדמו"ר הצמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, כשהיה מוסר מכתב על ידי נוסע או מהלך ממקום אחד לחבירו, היה בבת אחת עם זה מכניס למשרד המתאים שוה של הוצאת הבי דואר שבימיו של מכתב כזה".

וטעמו, כנז' לעיל, מפני חוקי המדינה שאסרו מלשגר מכתבים שלא ע"י שירותי הדואר מטעה"מ (ראה כאן). וזה אינו שייך בזמננו.