פורום אוצר החכמה

ישא ברכה כתב:שמעתי נידון מענין מעשה שהיה, מא' ששמע את זה ממוהל שבדידיה הוה עובדא, והנני משתף את חכמי בית המדרש.

יהודי חסדי צאנז נולד בן 17 דקות אחרי השקיעה הנהוגה כיום עפ"י הגאונים כשעדיין יום לפי ר"ת, היות ורצה מוהל מסוים, ביקש ממנו למול ביום השמיני לפי שיטת ר"ת ולא סיפר את זה בכדי שלא יסרב. לאחר המילה סיפר אבי הבן למוהל את זמן הלידה. למחרת כשהגיע להחליף תחבושת עשה המוהל במהירות פריעה עם היד כדי שתהיה פריעה ביום שצריך למול עפ"י שיטת הגאונים.

תנו דעתכם על זה.

פרי יהושע כתב:איך עוזרת פריעה אחרי מילה, מדין הטפה?, לא הבנתי!.

ישא ברכה כתב:

פרי יהושע כתב:איך עוזרת פריעה אחרי מילה, מדין הטפה?, לא הבנתי!.

אם הבנתי נכון אז מדין הטפה.

שאלה. מעשה בראובן שנולד לו תינוק במוצאי יום ראשון, כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה. ראובן היה שייך לקהילה הנוהגת כשיטת ר"ת אף לקולא, ומל את בנו ביום ראשון בשבת, כשיטת רבותיו הסוברים שבנו נולד ביום ראשון לפני השקיעה. כשגדל בנו, שלח אביו אותו ללמוד בישיבות ליטאיות, וכל רבותיו נוהגים כשיטת הגאונים, שס"ל שמי שנולד עשרים דקות לאחר השקיעה, דינו כנולד ביום שלמחרת, נמצא שלפי דבריהם בן זה נימול בתוך זמנו, וצריך לחזור ולהטיף לו דם ברית, וכמו שפסק הש"ך (יו"ד סימן רסב סק"ב), וכן הכריע בערוך השולחן (שם). וכעת הבן הזה החל לנהוג כמנהג רבותיו ראשי הישיבות בכל עניניו, ובא לשאול האם צריך לחזור ולהטיף דם ברית, או שמכיון שאביו נהג על פי רבותיו, אין צריך לחזור ולהטיף?
תשובה. נראה שאין הבן צריך הטפת דם ברית, משום שמצות מילה מוטלת על האב, והאב הרי נהג כדין, ורק כאשר האבא לא מל את בנו, חייב הבן למול את עצמו כשגדל, ובנידוננו שהאב מל כדינו וכשיטת רבותיו, לא נוצר על הבן חיוב חדש להימול כשגדל.
...
אמנם למעשה הצעתי את דברי לגר"נ קרליץ שליט"א ולא הסכים, וכנראה שס"ל שחובת הברית כל ימיו, והיא מצוה מתמשכת ...

בענין הנולד בעש"ק אחר השקיעה עפ"י שיטת הגאונים, ומורה א' הורה למולו ביום ו', אי צריך הטפת ד"ב כשגדל עהקת"ו ב' סליחות תשל"ב לפ"ק. להשואל כהלכה נ"י. ע"ד אחד שנולד בעש"ק אחר השקיעה לשיטת הגאונים וגאון מפורסם אחד שפוסק כשיטת ר"ת אף לקולא הורה למולו ביום ו', וכאשר גדל אותו נימול נהג בכל הזמנים של שבתות ויוהכ"פ וכו' כשיטת הגאונים, וכאשר נודע לו מהמעשה הנ"ל לבו נוקפו, ממ"נ אם הלכה כשיטת הגאונים, הרי הוא כאילו לא נימול, דבפירוש פסק הש"ך (יו"ד סי' רס"ו סקי"א) דמלין אותו ביום א', וכן פסקו הט"ז והש"ך (שם סי' רס"ב סק"ב) דנימול תוך ח' ה"ה כאילו לא נימול כלל (דלא כרמ"א), וא"כ השאלה אי בעי עתה עוה"פ להטיף דם ברית, ואם נימא שההלכה כר"ת, הרי יוצא שח"ו עד עתה שנהג כהגאונים חילל שבתות וכו' אי צריך כפרה ע"ז, את"ד בקיצור.

הנה מחמת שראיתי במכתבו שהדבר נוגע לנפשו אמרתי אשיבה על אתר אף ברוב טרדותי.

הנה ממה שפסק הגאון הנשאל בתינוק שנולד בעש"ק אחרי השקיעה קודם ביה"ש דר"ת, למול בעש"ק שאח"ז, אין ראי' משום שס"ל בודאי כר"ת אף לקולא, אלא אף אם הי' מחמיר גם כשיטת הגאונים, מ"מ פסק בתשו' מהר"ש (ח"ז סי' ל"ט), לימול כה"ג בעש"ק, משום דיש לצרף גם שיטת הרמ"א דמל בתוך ח' יצא עיין שם, אלא דלכאורה כ"ז לא מועיל למאן דנוהג כשיטת הגאונים אף לקולא, דהוי תרתי דסתרי, אך אם זמן הלידה הי' קודם ג' רבעי מיל (ונודע פלוגתת הפוסקים בשיעור מיל) של יציאת ג' כוכבים בינונים, לכמה פוסקים ל"ה תרתי דסתרי עם העושים מלאכה במוש"ק אחרי יציאת ג' כוכבים בינונים, די"ל דגם לר"ת הוי לילה אף דליכא ד' מילין מהשקיעה, כמבואר במנ"כ, והובא בביאור הלכה (סי' רצ"ג), וביותר אם גם הכסיף העליון ושוה לתחתון כמבואר שם (ובסי' רס"א) עיין שם, וכנראה שכן הוי גם שיטת חת"ס (או"ח סי' פ'), ובתשו' ריב"א (או"ח סי' ט"ו), ובתשו' מהרי"ץ (ח"א סי' כ"ח כ"ט) כתב ע"ז שהיא יתד שלא תמוט, ובפרט שכתב החת"ס שכן קיבל מרבותיו עיין שם, והגם כי קשה להבין שיטה זו, ועי' מש"כ בספרי מנחת יצחק (ח"ד סי' נ"ג), וגם יש סתירה למש"ע החת"ס (בליקוטים סי' ע"ט), וכן להמובא בשמו בליקוטי חבר בן חיים (ח"ד ד"ג ע"ב), בחשבון של זמן לילה ויום של כל השנה, מה ששמע מרבו הגרנ"א ז"ל, דשם מוכח דס"ל לגמרי כשיטת הגאונים, אבל שפיר כתב בספר ליקוטי הערות, דהי' חילוק מנהגים בין פפ"ד ובין המקומות שהחת"ס ז"ל שמש שם ברבנות, ומש"כ שם (בסי' פ"א) שקיבל מרבותיו כי הלכה רווחת כהמג"א, היינו שאר רבותיו עיין שם, אמנם כאמור שיטה זו בשיטת ר"ת קשה להבין, מ"מ ח"ו לומר דמי שנהג כן צריך כפרה, וממילא אין מקום לחששתך, אבל כמובן הוא דבר ראוי ונכון לנהוג כשיטת ר"ת לחומרא לדעת רוה"פ בשיטתו להמתין ע"ב מינוט /דקות/ במוש"ק לעשיית מלאכה ותו לא מידי. בכוח"ט. יצחק יעקב ווייס.

בן פרצי כתב:בלי להיכנס לנידון על זכותו של אותו חסיד צאנז לנהוג כמנהגו ודעת ר"ת לקולא היא שיטה מקובלת בישראל מאז.

א. המ"ב פסק בהרבה מקומות שמחלוקת ר"ת והגאונים להלכה דינה כספק.

ב. 17 דקות היא בין השמשות גם לגאונים לפי השיטה שמיל היא 22 דקות והובאה במ"ב כדעה עיקרית.

נמצא שיש כאן ספק ספיקא להצד שנולד ביום שמועיל גם בדאורייתא. וכמו"כ האגרות משה מתיר לעשות הפס"ט בזמן כזה.

לחבול ביהודי, על הצד שהמילה כשרה, זה ודאי לאו דאורייתא. ומה עוד שמדובר בתינוק חולה שיב"ס שמחללים עליו את השבת.

וכמדומה שחיוב פריעה למל מוקדם הוא ג"כ לאו לכולא עלמא.

יש תשובה בדברי חיים על מוהל שמל ציצין שאינן מעכבים וכותב שהוא מזרעו של עמלק. מה כבר היה אומר על מוהל זה?

בן פרצי כתב:לחבול ביהודי, על הצד שהמילה כשרה, זה ודאי לאו דאורייתא. ומה עוד שמדובר בתינוק חולה שיב"ס שמחללים עליו את השבת.

שש ושמח כתב:לענ"ד מדברי המנח"י נראה שלא בא כלל לדון האם ראוי להטיף שוב דם ברית, משום שפוסק כר"ת, - אלא עיקר הנידון הוא האם הוי תרתי דסתרי לסמוך על המילה בע"ש ומאידך לעשות מלאכה אחר צאה"כ דהגאונים, וע"ז השיב שאינו תרתי דסתרי, משום שיש איזה דעה שאף לר"ת אחר ג' כוכבים בינוניים הוי לילה. [ובאמת לשון הכותרת בתשובה שם אינו מדוקדק כ"כ, ואיני יודע האם יצא מתח"י המחבר].
ואין מכאן שום מקור לנידון דלעיל שהוא כשהבן נוהג כהגאונים האם צריך לחזור להטיף דם ברית.

עוד יהודי כתב:

בן פרצי כתב:לחבול ביהודי, על הצד שהמילה כשרה, זה ודאי לאו דאורייתא. ומה עוד שמדובר בתינוק חולה שיב"ס שמחללים עליו את השבת.

כל שעשוה לצורך אפילו כל דהו אין בזה משום חבלה וכמו שמלין ציצין שאינם מעכבים משום הידור ולא חוששים לחבלה. ומה שהתינוק הוא חשיב"ס, תיקשי לטעמיך איך מלים בכלל ועכ"פ ציצין שאינם מעכבים ולא חוששים לזה

quote="בן פרצי"]יש תשובה בדברי חיים על מוהל שמל ציצין שאינן מעכבים וכותב שהוא מזרעו של עמלק. מה כבר היה אומר על מוהל זה?

בן פרצי כתב:בלי להיכנס לנידון על זכותו של אותו חסיד צאנז לנהוג כמנהגו ודעת ר"ת לקולא היא שיטה מקובלת בישראל מאז.

אוצר החכמה כתב:55 דקות אחר השקיעה זה כבר בין השמשות לרבינו תם לפי מנהג 72 דקות שוות הנהוג בישראל כדברי הח"ח כך שזה אפילו לא לדעת ר"ת.

אוצר החכמה כתב:נכון. אבל איך אפשר על סמך דקדוק כזה בדקות לחלל שבת?

קאצ'קלה כתב:אגב גררא, שמעתי מאיש אחד, שבנו נולד בבין השמשות של מוצאי שבת 55 דקות אחרי השקיעה, בניו יורק. כשנכנס לרבו, האדמו"ר מסקווירא שליט"א, להתברך בברכת מז"ט, צוה לו למול את בנו ביום השבת, כיון ש55 דקות אחרי השקיעה הוא 'ודאי יום'. רבי משה ניישלאס סיפר אחרי כן לאבי הבן: במשך כל השבוע נסיתי לשכנע את הרבי שישנה את דעתו בזה, ולא עלתה בידי.

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:נכון. אבל איך אפשר על סמך דקדוק כזה בדקות לחלל שבת?

אולי בצירוף דברי מרן הח"ח (כמדומני בביה"ל, הבאתיו באשכול אחר) שמעיקר הדין הלכה כרבי יוסי, ועפ"ז מעיקר הדין הוי יום גמור לר"ת עד 72 דקות אחרי השקיעה.

נ.ב. אני נולדתי בליל שבת מיד אחרי צאה"כ לשיטת הגאונים, ולאחר התלבטות הורה הרב אברהם רובין (הידוע מההכשר) למול אותי בשבת. אינני יודע את הפרטים המדויקים ממש, אך כנראה שג"כ היתה התלבטות של דקות ספורות.

לעומקו של דבר כתב:(גם אולי תספר לנו איפה הילד, שנלך לשפוך את דמו לשם שמים...)

אוצר החכמה כתב:כשאני חושב על זה שוב אז הדיון שלי קצת מצחיק.

אם האדמו"ר מסקוירא וחסידיו עדיין עושים מלאכה בכל ער"ש 55 דקות אחר השקיעה (בשעת צורך גדול) אז גם אין מניעה למול את הילד שנולד במוצ"ש 55 דקות אחר השקיעה דהיא היא.

אותו דבר אצלך. לא הבנתי מה כוונתך מיד אחרי צאה"כ לשיטת הגאונים. 13 וחצי דקות אחר השקיעה או זמן מוצ"ש לפי הנהוג או משהו באמצע. מכל מקום אם במוצ"ש הרב רובין מורה בשעת צורך גדול להתיר לעשות מלאכה בשעה הזאת הרי גם פסיקתו למול מובנת.

אוצר החכמה כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:נכון. אבל איך אפשר על סמך דקדוק כזה בדקות לחלל שבת?

אולי בצירוף דברי מרן הח"ח (כמדומני בביה"ל, הבאתיו באשכול אחר) שמעיקר הדין הלכה כרבי יוסי, ועפ"ז מעיקר הדין הוי יום גמור לר"ת עד 72 דקות אחרי השקיעה.

נ.ב. אני נולדתי בליל שבת מיד אחרי צאה"כ לשיטת הגאונים, ולאחר התלבטות הורה הרב אברהם רובין (הידוע מההכשר) למול אותי בשבת. אינני יודע את הפרטים המדויקים ממש, אך כנראה שג"כ היתה התלבטות של דקות ספורות.

כשאני חושב על זה שוב אז הדיון שלי קצת מצחיק.

אם האדמו"ר מסקוירא וחסידיו עדיין עושים מלאכה בכל ער"ש 55 דקות אחר השקיעה (בשעת צורך גדול) אז גם אין מניעה למול את הילד שנולד במוצ"ש 55 דקות אחר השקיעה דהיא היא.

אותו דבר אצלך. לא הבנתי מה כוונתך מיד אחרי צאה"כ לשיטת הגאונים. 13 וחצי דקות אחר השקיעה או זמן מוצ"ש לפי הנהוג או משהו באמצע. מכל מקום אם במוצ"ש הרב רובין מורה בשעת צורך גדול להתיר לעשות מלאכה בשעה הזאת הרי גם פסיקתו למול מובנת.

ספרים וועלט כתב:

אוצר החכמה כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:נכון. אבל איך אפשר על סמך דקדוק כזה בדקות לחלל שבת?

אולי בצירוף דברי מרן הח"ח (כמדומני בביה"ל, הבאתיו באשכול אחר) שמעיקר הדין הלכה כרבי יוסי, ועפ"ז מעיקר הדין הוי יום גמור לר"ת עד 72 דקות אחרי השקיעה.

נ.ב. אני נולדתי בליל שבת מיד אחרי צאה"כ לשיטת הגאונים, ולאחר התלבטות הורה הרב אברהם רובין (הידוע מההכשר) למול אותי בשבת. אינני יודע את הפרטים המדויקים ממש, אך כנראה שג"כ היתה התלבטות של דקות ספורות.

כשאני חושב על זה שוב אז הדיון שלי קצת מצחיק.

אם האדמו"ר מסקוירא וחסידיו עדיין עושים מלאכה בכל ער"ש 55 דקות אחר השקיעה (בשעת צורך גדול) אז גם אין מניעה למול את הילד שנולד במוצ"ש 55 דקות אחר השקיעה דהיא היא.

אותו דבר אצלך. לא הבנתי מה כוונתך מיד אחרי צאה"כ לשיטת הגאונים. 13 וחצי דקות אחר השקיעה או זמן מוצ"ש לפי הנהוג או משהו באמצע. מכל מקום אם במוצ"ש הרב רובין מורה בשעת צורך גדול להתיר לעשות מלאכה בשעה הזאת הרי גם פסיקתו למול מובנת.

האם מישהו יודע איך המנהג בפועל כהיום בסקווירא?
מצד אחד לא שמעתי מעולם שינהגו כן למול בשבת תינוק שנולד עד 55 דק' אחר השקיעה.
מצד שני אם סיפור הנ"ל נכון, סביר להניח שחסידי סקוירא הידועים כשמרנים מאד במנהגיהם שזה יהיה דבר ידוע ומפורסם שם.

בן פרצי כתב:בלי להיכנס לנידון על זכותו של אותו חסיד צאנז לנהוג כמנהגו ודעת ר"ת לקולא היא שיטה מקובלת בישראל מאז.

א. המ"ב פסק בהרבה מקומות שמחלוקת ר"ת והגאונים להלכה דינה כספק.

ב. 17 דקות היא בין השמשות גם לגאונים לפי השיטה שמיל היא 22 דקות והובאה במ"ב כדעה עיקרית.

נמצא שיש כאן ספק ספיקא להצד שנולד ביום שמועיל גם בדאורייתא. וכמו"כ האגרות משה מתיר לעשות הפס"ט בזמן כזה.

לחבול ביהודי, על הצד שהמילה כשרה, זה ודאי לאו דאורייתא. ומה עוד שמדובר בתינוק חולה שיב"ס שמחללים עליו את השבת.

וכמדומה שחיוב פריעה למל מוקדם הוא ג"כ לאו לכולא עלמא.

יש תשובה בדברי חיים על מוהל שמל ציצין שאינן מעכבים וכותב שהוא מזרעו של עמלק. מה כבר היה אומר על מוהל זה?