פורום אוצר החכמה

כידוע שהרמ"א פסק יותר לפי המסורה והמנהג בניגוד להגר"א והחזו"א שפסקו מהמקורות ומעתה איך יכולים תלמידי החזו"א לסמוך על קולות המפליגות של הרמ"א שמתנגד כל כך לתפיסת הפסיקה שלהם?!

קראקובער כתב:כידוע שהרמ"א פסק יותר לפי המסורה והמנהג!

ראשית המנהג הוא הפוסק, וכלשון הירושלמי הלך אחר המנהג, והרי"ז פסק ברור, ושנית לא פסק סתם כמנהגים כמו שטעה הטועה שאינו פסקי הלכה ברורים, ושרי לי' מארי' דטעות הוא, אלא המנהג היה לפסוק כהפוסקים האלה.
וכך הוא לשון השל"ה

וכבר יצא טבעו של הגאון מהרמ"א ז"ל לילך אחריו ולפסוק כמוהו. ובודאי מן השמים זכה לזה, כמו שנפסק הלכתא כבית הלל, אף על גב דבית שמאי הוי חריפי

גברא אגברא קא רמית?! הגר"א בוודאי לא הסכים למש"כ השל"ה, הנושא פה לא פסיקת הרמ"א אלא שבניגוד להגר"א החזו"א לא חלק על הרמ"א וזה השאלה עד כמה שלא סומכים על מנהג ישראל תורה וכו' הנח להם לישראל וכו' (הגר"א ע"כ הבין המושג של מנהג והנ"ל באופן שונה) מה נשתנה מנהגים שהרמ"א מביא שזה כן בסדר ופתאום מה שנהגו דורות מאז כבר לא בסדר?

כנראה שלא הבנת מה שאמרו לך.
כל דבר שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. זה מה שחז"ל אמרו, וזה פסק ברור.
ומה דפסקי הרמ"א לא היה סתם מנהגים, אלא המנהג היה דרך פסיקה.

צריך להתווכח על זה שיש גישות שונות לחלוטין בין הרמ"א והגר"א?! באמת לא שמעת ע"ז?!

וגם בדורנו אנו יש הגישה של ערוך השולחן מול המשנ"ב והדברים ידועים המפורסמים.

(להגאון כל זמן שהיה לו הוכחות מש"ס לא היה בבחינת הלכה רופפת בידיו. אבל לא זה הנושא פה)

מהיכן ינקת את הנחות היסוד הללו?
אילו הגר"א לא היה ס"ל כרמ"א הוא היה מניח לכל הג"ה כמה ביאורים ומראי מקומות?!
בס"ה הגר"א עושה קישורים למקור קדמון יותר לאותן הלכות שהרמ"א ליקט מכל הפוסקים הראשונים והאחרונים. כאשר ברור לכולי עלמא, גם לרמ"א וגם למקורות שהעתיק [אם תשו' רשב"א ואם תרוה"ד, ואם מהרי וייל ואם מהריק וכל השאר] שהכל מתחיל ביסודו מסוגיית הש"ס בלבד.
ורק במקום שאין סוגיא והפוסקים כתבו מנהג, אם לדעתם המנהג קובע את הדין גם הגר"א לא חולק ע"ז.

והחזון איש אחז מהרמ"א יותר מהשגתינו, כי הוא השיג בתורה יותר. ולמשל לשונו בחחו"מ בסוף סימן ט"ו.

הכול מתחיל בסוגיות הש"ס אבל לא הכל נגמר שם והשאלה כמה משקל ואם בכלל לתת למה שהעם נהגו אפילו אם זה סותר פשטות הגמרא.

אגב, הגר"א חולק על השו"ע מאות פעמים.

קראקובער כתב: וגם בדורנו אנו יש הגישה של ערוך השולחן מול המשנ"ב והדברים ידועים המפורסמים.
למה הכוונה? למי שאינו יודע ואין הדברים מפורסמים אצלו.

וכפמש"כ דהמנהגים של הרמ"א אינו רק מסורה אלא גם מקור, והיה מי שטעה בזה, וזה טעות כמש"כ, וכ"ש לדידן דקיבלנו פסקי הרמ"א להלכה ברורה ואין אנו מצטרפים דעת השו"א אפי' לספק כמש"כ הפר"מ.
אכן הגר"א חלק כמ"פ, אבל מה זה קשור להחזו"א.