פורום אוצר החכמה

והשאלה האם זה בגברא או בחפצא.

ואם אין קדושין תופסין בה אינו עובר על לא תחמוד?

בודאי עובר על לא תחמוד אשת רעך, רק שאלתו היא מכיון שהיא אשת מאה אנשים אם עוברים על מאה איסורים.

רק שאינו מובן מדוע שאל באופן חריג זה ולא בבית של שותפין וכדו'.

למה נראה לך שבאשה פנויה יש לא תחמוד? וכל אשר לרעך כתיב ורק אם היא מקודשת או משודכת.

בעיקרון אתה צודק שהיה אפשר לחקור אצל שותפים אבל פה זה חידוש יותר גדול שיתכן לומר שאינו עובר בכלל שזה לא אשה ששייכת לאף אחד בניגוד לשותפים מספיק שיש לכל אחד שווה פרוטה.

קראקובער כתב:למה נראה לך שבאשה פנויה יש לא תחמוד? וכל אשר לרעך כתיב ורק אם היא מקודשת או משודכת.

לענין לא תחמוד בפנויה עי' בנצי"ב על התורה ועל המכילתא. וכמדומה שגם בזית רענן דיבר מזה

יל"ד בגוונא של קידושי מאה מי יכול להפר נדר ומי מועיל קיומו וצ"ע

עוד יהודי כתב:

קראקובער כתב:למה נראה לך שבאשה פנויה יש לא תחמוד? וכל אשר לרעך כתיב ורק אם היא מקודשת או משודכת.

לענין לא תחמוד בפנויה עי' בנצי"ב על התורה ועל המכילתא. וכמדומה שגם בזית רענן דיבר מזה

אין זכר לזה בהעמק דבר.

יש"כ. כתבתי מהזכרון אבדוק שוב ואציין מקור ברור

קראקובער כתב:למה נראה לך שבאשה פנויה יש לא תחמוד? וכל אשר לרעך כתיב ורק אם היא מקודשת או משודכת.

בעיקרון אתה צודק שהיה אפשר לחקור אצל שותפים אבל פה זה חידוש יותר גדול שיתכן לומר שאינו עובר בכלל שזה לא אשה ששייכת לאף אחד בניגוד לשותפים מספיק שיש לכל אחד שווה פרוטה.

כתוב לא תחמוד אשת רעך, והסברתי שאלתך במי שהיא אשת מאה אנשים האם זה מאה איסורים? לא זה מה שהתכוונת לשאול?

ומה שחילקת בין חפץ של שותפין לאשה המקודשת למאה, לא מובן. וכי אשת רעך הכוונה שהיא קנויה בקנין ממון, הרי ודאי הכוונה לקנין איסור, אם פשוט לך שבחפץ של שותפין עובר לפי מספר הבעלים, כמו"כ אשת ק' אנשים עובר לפי מס' הבעלים.

קראקובער כתב:בעיקרון אתה צודק שהיה אפשר לחקור אצל שותפים אבל פה זה חידוש יותר גדול שיתכן לומר שאינו עובר בכלל שזה לא אשה ששייכת לאף אחד בניגוד לשותפים מספיק שיש לכל אחד שווה פרוטה.

לכאורה יותר גרוע מחפץ של שותפין. שהרי בשותפין מספיק שאחד ימכור לו שיוכל כבר לקבל [לפחות חלק מ]חפץ זה. משא"כ כאן שגם אם אחד יגרש עדין לא יוכל לישא אישה זו אלא ע"י שיחמוד חלק כולם

אדרבה, לדבריך משום כך בחפץ של שותפין יעבור כמנין השותפין, ובאשה לא יעבור בכלל. כי הרי בשותפין על כל חלק וחלק יש לא תחמוד משא"כ באשה שאין בחלק של שום אחד משהו ששייך לחמוד אותו, וא"כ לא יעבור בכלל.

אמנם באמת איני מבין דבריך, וכי ה'לא תחמוד' בנוי על האפשרויות שזה יהי' של החומד, או על עצם חמדתו לדבר שאינו שלו.

צורב מתחיל כתב:אדרבה, לדבריך משום כך בחפץ של שותפין יעבור כמנין השותפין, ובאשה לא יעבור בכלל. כי הרי בשותפין על כל חלק וחלק יש לא תחמוד משא"כ באשה שאין בחלק של שום אחד משהו ששייך לחמוד אותו, וא"כ לא יעבור בכלל.

אה"נ, וזה תלוי מה חומד אם לקנות חלק אחד מהם או לקנות חלק כולם

אני חושב שעכשיו משמעות השאלה משתנה, החומד אשה להיות המקדש המאה שלה, האם שייך בזה חמדה, כי הרי אפי' היה מקדשה לא הי' לו שום הנאה מזה, וא"כ איזו חמדה היא?

ובחפץ ודאי שייך להיות שותף ולכן החומד בעלות על חלק מהחפץ הוא ג"כ חומד. (ובהגדרה מדויקת יותר, החומד את החפץ אלא שמספיק לו אחוז מסוים ממנו). אבל כאן את האשה הוא לא חומד כי בכלל אין לו רצון שיוכל לשאתה וכדו', אלא רק לזה שתצטרך גט גם ממנו. (ואולי כל החמדה היא לתת גט...)

מאותו סיבה שגברא מספר 99 קידש אותה, וחוץ מזה בעל יורש את אשתו.

אם בכל פרוטה איכא לא תחמוד וחומד חפץ ששוה מאה פרוטות עובר במאה לאוין של לא תחמוד מה אתה אומר?

לא ברור שיש בכלל לא תחמוד על כסף אגב, בגניבה יש מי שאומר שהגונב פרה שמנה עובר על יותר לאוין מפרה כחושה?

ב"ק פד. קטן שהרג את הגדול וכו'
ושם מז. לענין מזיק פרה מעברתא אזיקתך וכו' נפחא מאי
ובגניבה חייב על כל שו"פ

זה גופא השאלה מאיפה ברור לך שעל גניבה חייבים על כל פרוטה ופרוטה.

קראקובער כתב:לא ברור שיש בכלל לא תחמוד על כסף אגב, בגניבה יש מי שאומר שהגונב פרה שמנה עובר על יותר לאוין מפרה כחושה?

ידועים הדברים בי מדרשא,
דהנה כ' הר"ם פ"א מגנבה ה"א: כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא תעשה שנא' לא תגנובו. ובפ"א מה' גזלה ואבדה ה"א: כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנ' לא תגזול עכ"ל. וצ"ב שינוי הלשון בין גניבה לגזילה בתרתי, א} דבגניבה דייק לכתוב משוה פרוטה ואילו לענין גזילה כתב שוה פרוטה. ב} מאי שנא דלגבי גזילה כתב דהאיסור הוא לגזול את חבירו, ומשמע דלגזול מעכו"ם אינו בכלל האיסור גזל האמור אצל ישראל, ואילו בגניבה לא כתב כן ומשמע דאין בזה חילוק.

ומטו בה משמיה דמרן הגרי"ז בזה [והו"ד בספר בנין אפרים], דאיסור גניבה ואיסור גזילה חלוקים ביסודם, דאיסור גזילה יסודו הוא עיכוב הממון של זולתו אצלו, וזהו הקפידה של התורה באיסור גזל. משא"כ איסור גניבה יסודו הוא עצם המעשה, דמה שעושה את מעשהו בסתר זהו הקפידה של התורה, עצם המעשה המגונה. [אומנם הא יש לדון שבכל גניבה יש גם את האיסור גזילה שהרי מעכב בידו ממון חבירו וצריך לע' בזה בזכרון שמואל לענין גונב את ההקדש ואכ"מ].

ועפי"ז ביאר דיוק הלשונות בר"מ, דלענין גזילה שיסודה הוא מה שמעכב ממון חבירו אצלו, הרי דכל שו"פ שמחזיק שלא כדין הוי לאו בפ"ע, ולכן כתב הר"מ "כל הגונב שו"פ", דמשמע דכל פרוטה הוי לאו, ואם גונב חפץ ששוה עשרה פרוטת עובר בעשרה לאוין. משא"כ בגניבה שיסודה הוא עצם המעשה גניבה, הרי שאף אם הממון שגנב שוה עשרה פרוטות אינו עובר אלא בלאו א' של לא תגנוב דהא המעשה הוא א'.

ומדוייק נמי מאי טעמא אצל גניבה הוא אף בגונב מגוי הואיל ועצם המעשה הוא האיסור תו מה לי גנב מעכו"ם מ"ל גנב מישראל. אבל בגזילה שיסודה הוא מה שמעכב ממון חבירו אצלו, הרי שאז יש לחלק דממון של עכו"ם לא הקפידה עליו התורה ולפיכך אינו בכלל לאו דלא תגזול. [ומה שכתב הר"מ בהמשך דבריו דאסור לגזול מגוי הוא איסור אחר, אך אינו האיסור גזל האמור אצל הישראל].

אם כנים הדברים (זוכר משהו מילדות בשמו שפרה הוא לא יותר מזעקיל געלט= שקית כסף) בכל אופן לא תחמוד דומה לגניבה ולא לגזל.

קראקובער כתב:אם כנים הדברים (זוכר משהו מילדות בשמו שפרה הוא לא יותר מזעקיל געלט= שקית כסף) בכל אופן לא תחמוד דומה לגניבה ולא לגזל.

יל"ע בגדר איסור לא תחמוד, שהרי החמדה עצמה היא מה שרוצה שזה יהי' שלו, וא"כ אין נפק"מ בין פרוטה אחת לי' פרוטות ותלוי בחפץ עצמו, אמנם החמדה היא רק כשרוצה את של חבירו וא"כ הוי' כגזילה שכל פרוטה ופרוטה הוא איסור בפנ"ע. ואולי צריך לרצות ג"כ שלא יהי' של חבירו וא"כ הוי' ג"כ כגניבה.