פורום אוצר החכמה

האם נכון הדבר שהמחלוקת במיעוט המצוי או 40 אחוז שיטת הריבש והספרדים כמו הגרע יוסף זצל או 10 אחוז כמו המשכנות יעקב או 4 אחוז כמו הרב וויא שבשיטת הגריש אלישיב?

מנין 'מנהג הספרדים' שכתבת?
האם כל דבר שצידד בעדו הגרע"י נהפך אוטומאטי למנהג הספרדים?

פשטות שיטת כל הפוסקים, דדברי הריב"ש מחודשים, ולא ידוע על פוסקים ספרדיים בדורות קודמים שצדדו כן.

מי חולק על הריבש?

מצאתי כאן מקום להניח הערה פשוטה (לכאו', ואני מקווה שקדמוני בזה).

כשבודקים את האחוזים של הנגיעות כדי לידע האם יש מיעוט המצוי, (2/5/10/40 %), צריכים לבדוק דוקא סחורה טריה, ולא סחורה ישנה, כי אם בסחורה הטריה אין מיעוט מצוי אלא רק בסחורה ישנה, אי"צ לבדוק כלל, לא חדש ולא ישן.

טעם הדבר, כי באמת תולעים שגדלו בתוך הפרי מותרים באכילה, (אא"כ יש בו נקב ואז יש מקום לחוש שהם יצאו החוצה ונכנסו חזרה), כל החשש הוא רק אולי זה גדל במחובר, כי אז זה נחשב כמו שורץ על הארץ.

ולכן אם מצוי אחוז גדול של נגיעות בפיצוחים/פירות וכו', אבל ימצא כן רק אחרי כמה ימים ולא מיד בתלישתם מהארץ, א"כ כל מה שמתווסף אח"כ זה היתר גמור, ואינו מצטרף לחשבון המיעוט המצוי.

ולכאו' ז"פ.

עושה חדשות כתב:מצאתי כאן מקום להניח הערה פשוטה (לכאו', ואני מקווה שקדמוני בזה).

כשבודקים את האחוזים של הנגיעות כדי לידע האם יש מיעוט המצוי, (2/5/10/40 %), צריכים לבדוק דוקא סחורה טריה, ולא סחורה ישנה, כי אם בסחורה הטריה אין מיעוט מצוי אלא רק בסחורה ישנה, אי"צ לבדוק כלל, לא חדש ולא ישן.

טעם הדבר, כי באמת תולעים שגדלו בתוך הפרי מותרים באכילה, (אא"כ יש בו נקב ואז יש מקום לחוש שהם יצאו החוצה ונכנסו חזרה), כל החשש הוא רק אולי זה גדל במחובר, כי אז זה נחשב כמו שורץ על הארץ.

ולכן אם מצוי אחוז גדול של נגיעות בפיצוחים/פירות וכו', אבל ימצא כן רק אחרי כמה ימים ולא מיד בתלישתם מהארץ, א"כ כל מה שמתווסף אח"כ זה היתר גמור, ואינו מצטרף לחשבון המיעוט המצוי.

ולכאו' ז"פ.

אם באמת היה כך, לא היו מפרסמים שאחר שנה יש לחשוש יותר שבקופסאות אטומות אין מה לחוש כלל כדאמרינן בגמ' שהתולעים שבעץ נעשו עפר, ואפי' לחוש שפירש לגג הפרי וחזר או שהגיע מבחוץ אין לחוש הכא כלל, אלא שהמדע מכחיש מה שאמרו חז"ל שהתולעים נוצרו מהפרי והם הולכים לחומרא, עם הסיסמא של "נשתנו הטבעים".

פרי יהושע כתב:אם באמת היה כך, לא היו מפרסמים שאחר שנה יש לחשוש יותר שבקופסאות אטומות אין מה לחוש כלל כדאמרינן בגמ' שהתולעים שבעץ נעשו עפר, ואפי' לחוש שפירש לגג הפרי וחזר או שהגיע מבחוץ אין לחוש הכא כלל, אלא שהמדע מכחיש מה שאמרו חז"ל שהתולעים נוצרו מהפרי והם הולכים לחומרא, עם הסיסמא של "נשתנו הטבעים".

אתה משער שכך, או יודע?

עושה חדשות כתב:

פרי יהושע כתב:אם באמת היה כך, לא היו מפרסמים שאחר שנה יש לחשוש יותר שבקופסאות אטומות אין מה לחוש כלל כדאמרינן בגמ' שהתולעים שבעץ נעשו עפר, ואפי' לחוש שפירש לגג הפרי וחזר או שהגיע מבחוץ אין לחוש הכא כלל, אלא שהמדע מכחיש מה שאמרו חז"ל שהתולעים נוצרו מהפרי והם הולכים לחומרא, עם הסיסמא של "נשתנו הטבעים".

אתה משער שכך, או יודע?

ראיתי בפירוש שכך כתב הרב וויא לפני כמה שנים בדף הדרכה לט"ו בשבט, ואח"כ ראיתי בקובץ בית אהרן וישראל שח"א שאל אותו הלא בגמ' כתוב שמותר, ולא קיבל מענה!!.

בכל מקרה הרי צריך מאד להיזהר שלא יפרוש וכו', אז אולי עדיף לא לאכול בכלל וזהו.

לכא' בגמ' לא מצינו שיש לחוש לזה, ועכ"פ בקופסאות אטומות של תאנים יבשים כנראה שא"א לה לפרוש ולחזור, וא"כ צריך לפרסם לכא' שמי שרוצה לאכול תאנים בלא לבדוק כלל שיקנה אריזות כאילו לפני שנה, אף שלא תמצא תולעת הנראית לעין בתאנים יבשות אולי אחת לאלף, צא ותשאל כאן האם משהו ראה בעין בלתי מזוינת תולעת בתאנה יבשה, בתאנה רטובה ראיתי פעם מהלכת, וכבר נידון כאן באיזה מקום.

בשו"ת מחזה אליהו לרב פאלק, היקל בפירות יבשים מטעם זה.

הריב"ש (שאגב לא ידוע לי על ראשונים החולקים עליו) כותב 'קרוב למחצה' שזה יכול להיות כל מספר מעל 25%.
ומ"ש לגבי התאנים היבשות אה"נ שלענ"ד מדובר באגדה אורבנית בדקתי רבות מהן ומצאתי רק תולעת אחת (שכבר נפחה נשמתה) רק מה לעשות שהבד"צ כבר כותבים על האריזה 'יש נמנעים מלאכלם'...

בקשר לתאנים היבשות הבאות מתורכיה שאלתי לפני שנים את פרופסור פליקס ואמר לי שכן הוא שיש צרעה שעלולה למות בפנים. אבל אינו קיים בפירות הארץ רק בגדלים בתורכיה.

פרי יהושע כתב:לכא' בגמ' לא מצינו שיש לחוש לזה, ועכ"פ בקופסאות אטומות של תאנים יבשים כנראה שא"א לה לפרוש ולחזור, וא"כ צריך לפרסם לכא' שמי שרוצה לאכול תאנים בלא לבדוק כלל שיקנה אריזות כאילו לפני שנה.

בפוס' חשו לזה כשיש נקב, עי' נו"כ סי' פד.
וכוונתי לומר שהרי לא אוכלים את התאנים בתוך הקופסא האטומה, אלא מוציאים ומגישים וכו', אדהכי והכי תצא התולעת ותרחוש על גבי הפרי. ובימינו כשהשפע גדול, אולי ראוי להתרחק גם בכה"ג.
עוד יל"ד באופן שהביצה באה שם במחובר, ואילו התולעת נוצרה ממנה רק בתלוש. מחד גיסא הרי השו"ע פוסק כדעת רש"י דבתוך הפרי המחובר אינו נאסר אא"כ ריחש בפועל, ומאידך הרמ"א הוסיף שנאסר גם בתחילת הריקום אפי' שלכאו' עדיין אינו מרחש אז. וזה יהיה תלוי בביאורי הנו"כ בדעת הרמ"א, ואכמ"ל.

וגם זה מהווה חלק מהענין.

עושה חדשות כתב:עוד יל"ד באופן שהביצה באה שם במחובר, ואילו התולעת נוצרה ממנה רק בתלוש.

לפי חז"ל לא שיך כלל ביצה בתולעי פרי שנוצרים מהפרי, ואולי בכ"ז יש להשוות הדין למדע בן ימינו ולהתיר מחמת דנוצר במקום עיפוש והוא צורת חיים נמוכה ואינה נחשבת, ויש בזה אריכות לעניין כינים וכמדו' גם ע"ז כתבו כאן בעבר, ויש אתי בכתובים אריכות בזה.

פרי יהושע כתב:

עושה חדשות כתב:

פרי יהושע כתב:אם באמת היה כך, לא היו מפרסמים שאחר שנה יש לחשוש יותר שבקופסאות אטומות אין מה לחוש כלל כדאמרינן בגמ' שהתולעים שבעץ נעשו עפר, ואפי' לחוש שפירש לגג הפרי וחזר או שהגיע מבחוץ אין לחוש הכא כלל, אלא שהמדע מכחיש מה שאמרו חז"ל שהתולעים נוצרו מהפרי והם הולכים לחומרא, עם הסיסמא של "נשתנו הטבעים".

אתה משער שכך, או יודע?

ראיתי בפירוש שכך כתב הרב וויא לפני כמה שנים בדף הדרכה לט"ו בשבט, ואח"כ ראיתי בקובץ בית אהרן וישראל שח"א שאל אותו הלא בגמ' כתוב שמותר, ולא קיבל מענה!!.

הנה, מצורף:

אני מנצל אשכול זה לנידון נוסף בהאי עניינא.

הרבה נסתבכו פוסקי דורנו כיצד לשער מיעוט המצוי, (ננקוט לדוג' שהשיעור הוא 10%), ולדוגמא: בבדיקת אורז, האם מיעוט המצוי הכוונה היא גרגיר אחד מתולע על כל ט' שאינם מתולעים? או שצריך לשער לפי הכמות הנאכלת בממוצע בארוחה אחת? או הכמות המתבשלת בפעם אחת? וכן הלאה.

בספרו של הגר"מ ויא (פ"ד) הובאו בזה דעות הפוס', יש הסוברים שהכוונה היא אריזת ק"ג נגועה על 9 לא נגועות, כי זה נמכר ונקנה באריזות של 1 ק"ג. יש הסוברים שתלוי בכמות של ארוחה, ויש שהחמירו בזה מאד במטבח של בית מלון המבשל בו זמנית ל500 סועדים.

ואני הק' תמה, איך אף אחד לא הציע את הצד הפשוט ביותר. לכאורה.

הרי האורז עצמו ודאי מותר, כל הבעיה היא בתולעים שרוחשים בו, כמובן. וא"כ כאשר אנו באים להגדיר את האורז כ"מותר" ע"פ רוב, או כ"אסור" ללא בדיקה משום מיעוט המצוי, אין אנו קובעים דבר על האורז, כי אם היתר או איסור על פעולת אכילתו.

וא"כ, ודאי שהצורה הנכונה לשער היא כלפי כל פעולת אכילה, או במילה פשוטה "לפי הביס". כי אם אדם מכניס כעת לפיו ביס של 20 גרגירי אורז, ואנחנו באים לדון האם הוא עובר על איסור או לא, אז הצורה לשער מיעוט המצוי זה לבדוק את השכיחות ש"ביס" כזה יהיה אסור, (ועשר אחוז כלפי זה יהיה בשיעור של גרגיר אחד נגוע על 199 גרגירים לא נגועים, ודו"ק).

ואין נפק"מ בכללות הארוחה, או בגודל סיר הבישול, או אריזת הקנייה, אלא בביס הנוכחי ותו לא מידי, האם יש מיעוט המצוי לאסור פעולת אכילה של ביס בגודל כזה או לאו.

וראיתי שבאמת הגרשז"א זצ"ל דן לשער כך, אבל לא ירדתי לסוף דעתו בזה.
ז"ל במנח"ש תנינא סי' סג "מסתבר דכיון שאם בא לאכול את כל האגודה של חסא, צריכים לחשוש שהיא מתולעת וטעון בדיקה, ממילא א"א גם להתיר עלה אחת מפני הטעם שכנגד זה ליכא כלל מיעוט דמצוי. (מצינן כעי"ז לענין בדיקת חמץ דבמקום שמכניסין בו חמץ חייבין לבדוק בי"ד אף על גב דחצר אינה צריכה בדיקה מפני שעורבין מצויין, ונשי דידן ודאי בודקות טפי מעורבין ואפי"ה אין זה פוטר מחובת בדיקה שכבר נתחייב בה, ושאני עורבין דמעיקרא לא חייל חובת בדיקה, ויודע אני דאין להשוות חובת בדיקה של חמץ לנד"ד, ולא כתבתי אלא לדוגמא וגם מפני שעכשיו ערב החג). ועיקר כוונתי לומר שיש להחמיר כאילו יודעים שיש תולעת בתוך האגודה וכולה צריכה בדיקה, דאל"כ אפשר תמיד לאכול חצי פרי או רבע ולסמוך על זה שכנגד חצי ליכא כלל השיעור של מיעוט המצוי, כי לא ידעתי מנלן להתחשב עם מספר העלים של דרך האוכלים וכדאמרן שיכולים תמיד לאכול קימעא קימעא, ולא נזכר כלל בזה לחלק בין נאכל ע"י אדם אחד או יותר".

ונפק"מ גם לאידך גיסא, כשיש שכיחות של תולעת אחת בא' לעשר תותים, אבל הרי אין התות נאכל בבת אחת כי אם בשני ביסים, וא"כ כדי לאסור כל ביס בפנ"ע יצטרכו שכיחות של א' לעשר של חצי תות.

ואמנם זה עלול להיות קולא גדולה, (רח"ל), אבל אינני מבין איך אפשר לנטות מזה.

אין לי את הספר, (וכפה"נ אינו במאגרים),
אז אולי מישהו מתנדב לסכם לי את אשר כתב בפ"ג על "יחידת המדידה של מיעוט המצוי"?

עתניאל בן קנז כתב:מנין 'מנהג הספרדים' שכתבת?
האם כל דבר שצידד בעדו הגרע"י נהפך אוטומאטי למנהג הספרדים?

פשטות שיטת כל הפוסקים, דדברי הריב"ש מחודשים, ולא ידוע על פוסקים ספרדיים בדורות קודמים שצדדו כן.

זה לא מנהג הספרדים, ואין דבר כזה בדברי הגרע"י.

עושה חדשות כתב:אני מנצל אשכול זה לנידון נוסף בהאי עניינא......

זו באמת טענה מעניינת, אבל מקופיא נראה לטעון כנגד זה, שאין הנידון על "הביס" משום שכשאתה עושה את "הביס", זה כבר אחרי אפשרות הבדיקה, והדין ביטול הוא לדון שאיני חייב בבדיקה, וא"כ יש לדון מה אני בא לבדוק, ואם באמת אני אוכל מעט מעט כמו גרגיר גרגיר, ושואל על כל גרגיר וגרגיר באם אני צריך לבדוק אכן תהיה התשובה האם יש מיעוט המצוי כאן ואם לא אפטר, אבל אם אני מחזיק אגודה בידי ושואל האם אני צריך לבדוק תהיה התשובה בהתאם.

אגב אין דבר כזה 'גרגיר אורז נגוע', באורז (בשונה מקטניות אחרות) התולעים רוחשות בין הגרגירים ולא בתוכם.

הסברא נראה לי באופן זה. השאלה על הנגיעה היא האם האורז הזה הזמין משפחת תולעים לגור בין גרגיריו. ז.א. שתולעים לא מסתובבים בכל מקום, הם באים למקום מוכן עבורם, ויש מקומות מתאימות ויש מקומות בלתי מתאימות. שקית אורז מזמינה את התולעים. השאלה היא האם שקיות אלו הזמינו את התולעים. ע"ז יש לבדוק מיעוט המצוי. וכמו שהחיטים המצומחים מעידים על השדה שירדו עליו הגשמים, כן הוא בתולעים בפירות.

עושה חדשות כתב:אין לי את הספר, (וכפה"נ אינו במאגרים),
אז אולי מישהו מתנדב לסכם לי את אשר כתב בפ"ג על "יחידת המדידה של מיעוט המצוי"?

לכם יהיה לאכלה - מבוא ופרק א.pdf

זו פיסקת הסיכום של החלק הנ"ל: "אמנם בסופו של דבר הדעת נותנת שראוי לחשוש ולחשב את הימצאות החרקים כנגד הכמות שנוהג אדם לאכול בסעודה אחת, כי אם במיעוט המצוי מכמות זו ישנו פרי נגוע, הלא סוף סוף יש לחשוש שייתקל בו; אף שאין זה דומה לסיר מרק או אורז וכיוצא בזה, שכולו מתבשל יחד ולכן יש סברה לדונו כאחד, וכמו קלח החסה שדיבר עליו הגרש"ז אויערבך. ומאידך, לומר שיש למדוד מול חבילה שלמה של אורז ושאר קטניות וכן קמח וכיו"ב, נראה שהוא חומרא יתירה, כי אין הרגילות להשתמש ולבשל לסעודה אחת אלא בכוס אחד לערך; ואם כן אפילו אם ננקוט השיעור של 10%, גם אם באחת החבילות בממוצע יש מעט חרקים, כל שרוב החבילה נקייה (באופן שברוב הפעמים כשיוציא ממנה כוס אחת לא יעלו בה חרקים), אין זה מיעוט המצוי אלא מיעוטא דמיעוטא, ולא חיישינן ליה, וכחת"ם סופר. וככל שהחבילה גדולה יש יותר מקום להקל בזה."
ובהערות הפנה לתשובות רבי אליעזר גורדון (מהד' ת"ש, סי' י"א) ולשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' י"א)
ובהמשך הדברים דן בהרחבה בשאלת מיעוט המצוי בחלק מהפרי

אשכולות קשורים:
viewtopic.php?p=241862#p241862
viewtopic.php?f=17&t=5121#p41687
viewtopic.php?p=174969#p174969
viewtopic.php?p=93479#p93479
viewtopic.php?f=17&t=24202

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הסברא נראה לי באופן זה. השאלה על הנגיעה היא האם האורז הזה הזמין משפחת תולעים לגור בין גרגיריו. ז.א. שתולעים לא מסתובבים בכל מקום, הם באים למקום מוכן עבורם, ויש מקומות מתאימות ויש מקומות בלתי מתאימות. שקית אורז מזמינה את התולעים. השאלה היא האם שקיות אלו הזמינו את התולעים. ע"ז יש לבדוק מיעוט המצוי. וכמו שהחיטים המצומחים מעידים על השדה שירדו עליו הגשמים, כן הוא בתולעים בפירות.

אחר העיון הריני מקבל את דעתך. כי באמת קשה לקבוע רוב על ביסים או על שקיות או סירים וכד', הנידון הוא היכן נמצא הקלקול שמזמין אליו תולעים, וע"ז הוא דשייך לומר רוב הפירות אינם מקולקלים, ומאידך יש מיעוט המצוי שצריך לשרש אחריו. וממילא יתכן לפעמים שיחידת המדידה תהיה שקית, או כמות פירות של עץ אחד, או סיר, או ארוחה, וכיו"ב, הכל תלוי בקלקול שמזמין אליו את הנגיעות.

או כלך לדרך זה. טעם חיוב בדיקה במיעוט המצוי הוא משום דאסור להעלים עין מהאיסור. נמצא שחיוב בדיקה כפופה היא לקלות הבדיקה. האדם האוכל מנה אחת אורז, יש לו לבדוק המנה שלו, שלא ייכשל באיסור. אחרת ייקרא מעלים עין מן האיסור. אבל בדיקת כל השקית עבור כוס אחד של ארוחת ערב, מאן יימר? ואם מצוי הוא שימצא בכוס זה, חייב לבדוק. ואם אין מצוי, פטור מלבדוק.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:או כלך לדרך זה. טעם חיוב בדיקה במיעוט המצוי הוא משום דאסור להעלים עין מהאיסור. נמצא שחיוב בדיקה כפופה היא לקלות הבדיקה. האדם האוכל מנה אחת אורז, יש לו לבדוק המנה שלו, שלא ייכשל באיסור. אחרת ייקרא מעלים עין מן האיסור. אבל בדיקת כל השקית עבור כוס אחד של ארוחת ערב, מאן יימר? ואם מצוי הוא שימצא בכוס זה, חייב לבדוק. ואם אין מצוי, פטור מלבדוק.

אף אחד לא דן לחייב אותו לבדוק בפועל את מה שאינו אמור לאכול, אלא שצורת המדידה של מיעוט המצוי תהיה לפ"ז, ותל"מ.

לא הבנת אותי. למה אנו בודקים? למה מחזיקים כאן איסור, ולמה לא נסמוך על רוב שאינם נגועים בתולעים? התירוץ הוא, שהואיל וסביר שאם היית בודק היית מוצא, אי בדיקה אינה אלא העלמת עין. אין חיוב בדיקה אלא איסור העלמת עין. עכשיו, אם יש חשש סביר שבצלחתך יש תולעים, אכילה ללא בדיקה מהווה העלמת עין מהאיסור. לא משנה מה שתמצא בשקית.

חשבתי היתר חדש לא לבדוק תולעים גם במיעוט המצוי,
(לפלפולא בעלמא, ולא לדינא כלל).
הרי הראש' כבר העירו שיש ביטול ברוב, והיינו שהתולעת מתבטלת בששים בשאר הפירות, אלא דקי"ל בריה אינה בטילה, והתולעת היא בריה. והנה יש הרבה מקורות לדון שגדר הדברים שאינם מתבטלים מדרבנן, זה מדין 'קבוע', והיינו דאמנם מדאו' קבוע שאינו ניכר ל"ה קבוע, מ"מ בדברים חשובים החמירו רבנן לחושבם כקבוע ולכן לא בטלי, (וכמו שביאר החזו"א במכתב להגראז"מ שאם יהיו הבע"ח בגדר פריש, אז גם יתבטלו ברוב). והנה מבו' בראש' חולין צד: דספק קבוע ל"ח קבוע, והיינו דאם יש ספק האם יש כאן איסור, אין בזה את החומרא של קבוע. וא"כ בכה"ג של תולעים שמציאות האיסור מסופקת, ל"ש ההלכה של קבוע, וממילא התולעת בטילה ברוב אפי' שהיא בריה. וכלפי דין ביטול ברוב לא מצינו חומרא של מיעוט המצוי, אלא רק כלפי הדין של הלך אחר הרוב.
מענין איפה הטעות.