פורום אוצר החכמה

יש לזה מקור?
לפי המשנ"ב יש ענין ב"ושמרתם את המצות" בטחינה אבל שעצם הטחינה תהיה ביד?

תלוי מהו "לשמה", אם זה השמירה מחימוץ בלבד שיהיה שמור לשם מצה, אתה צודק בשאלה. וכן גם לגבי הלישה אותו דין.


אבל אם הגדרת לשמה דמצה הוא שיש דין "מעשה לשמה" כמו בתפילין ובגט, צריך כח גברא, וכן סוברים הפוסקים שאין במצות מכונה "לשמה" אא"כ יש גברא שמפעיל בכוונה זו, וע"ז יש מפקפקים שלא מספיק.

מאיר סובל כתב:אבל אם הגדרת לשמה דמצה הוא שיש דין "מעשה לשמה" כמו בתפילין ובגט, צריך כח גברא, וכן סוברים הפוסקים שאין במצות מכונה "לשמה" אא"כ יש גברא שמפעיל בכוונה זו, וע"ז יש מפקפקים שלא מספיק.

ע"ז אני שואל אם יש מקור לסלסול זה.
שאלתי לאברכי כולל 'אליבא דהלכתא' שעסקו השנה בסימנים אלו ולא מצאו תשובה.

אוהב אוצר כתב:יש לזה מקור?
לפי המשנ"ב יש ענין ב"ושמרתם את המצות" בטחינה אבל שעצם הטחינה תהיה ביד?

המשנ"ב שם הביא דעת הפמ"ג שיש דין שמירה משעת קצירה, וכ"ה דעת הרבה מהראשונים בסוגי' בפסחים (רמב"ן ורבינו דוד) ולפי"ז השאלה צריכה להיות אחרת, מה טעם המדקדקים בטחינה ברש"י, ואינם מדקדקים בקצירה ביד?
אם כי עניתי לעצמי תשובה ע"ז, מ"מ אשמח לתשובה מהלומדים.

מאיר סובל כתב:תלוי מהו "לשמה", אם זה השמירה מחימוץ בלבד שיהיה שמור לשם מצה, אתה צודק בשאלה. וכן גם לגבי הלישה אותו דין.


אבל אם הגדרת לשמה דמצה הוא שיש דין "מעשה לשמה" כמו בתפילין ובגט, צריך כח גברא, וכן סוברים הפוסקים שאין במצות מכונה "לשמה" אא"כ יש גברא שמפעיל בכוונה זו, וע"ז יש מפקפקים שלא מספיק.

כל [או עכ"פ רוב מוחלט של] הראשונים סוברים שצריך שימור לשמה. ולא עשיה לשמה.
אבל כאשר עושים לישה ע"י מכונה, הרי הלישה במהירות וכו' היא היא השימור, וא"כ המכונה שומרת ולא אדם. ואף אם אדם יעמוד וישגיח שהמכונה עובדת כשורה וכו', מ"מ הוא שמר שהמכונה תשמור. ובזה אין יוצאים י"ח.

ישראל אליהו כתב:

מאיר סובל כתב:תלוי מהו "לשמה", אם זה השמירה מחימוץ בלבד שיהיה שמור לשם מצה, אתה צודק בשאלה. וכן גם לגבי הלישה אותו דין.


אבל אם הגדרת לשמה דמצה הוא שיש דין "מעשה לשמה" כמו בתפילין ובגט, צריך כח גברא, וכן סוברים הפוסקים שאין במצות מכונה "לשמה" אא"כ יש גברא שמפעיל בכוונה זו, וע"ז יש מפקפקים שלא מספיק.

כל [או עכ"פ רוב מוחלט של] הראשונים סוברים שצריך שימור לשמה. ולא עשיה לשמה.
אבל כאשר עושים לישה ע"י מכונה, הרי הלישה במהירות וכו' היא היא השימור, וא"כ המכונה שומרת ולא אדם. ואף אם אדם יעמוד וישגיח שהמכונה עובדת כשורה וכו', מ"מ הוא שמר שהמכונה תשמור. ובזה אין יוצאים י"ח.

לא ברור מה אתה מתכוין, הרי חלק מאותם הראשונים שסוברים ששימור לשמה הוא רק להשגיח שלא יחמיץ, ואי"ז דין עשיה לשמה, הם סוברים שמועיל גם אפיה ולישה ע"י גוי, ומאי שנא מכונה מלישה ע"י גוי וישראל עומד ע"ג ומשגיח שלא יחמיץ?

אין כוונתי לאותם שמתירים ע"י גוי [רה"ג], אלא לאוסרים.

בספר מצות מצוה כותב שהסיבה היא חום המכונה וחשש חימוץ

איש לוי כתב:המשנ"ב שם הביא דעת הפמ"ג שיש דין שמירה משעת קצירה, וכ"ה דעת הרבה מהראשונים בסוגי' בפסחים (רמב"ן ורבינו דוד) ולפי"ז השאלה צריכה להיות אחרת, מה טעם המדקדקים בטחינה ברש"י, ואינם מדקדקים בקצירה ביד?
אם כי עניתי לעצמי תשובה ע"ז, מ"מ אשמח לתשובה מהלומדים.

גם אני התקשיתי בזה, ובנוסח אחר:
הרי מבו' ברא"ש ועוד ראשונים שכל הטעם שמקפידים על שימור משעת טחינה [אף שלא הקפידו על שימור משעת קצירה] הוא משום שהיו טוחנים בריחיים של מים שבזה מצוי חימוץ. והיום הרי טוחנים במכונות חשמליות ולא שייך טעם זה. וממילא היום לא שייך להחמיר בזה אם לא מחמירים על קצירת יד. וגם אם מחמירים בקצירת יד יתכן שאין מקום להחמיר בטחינת יד, משום שי"ל שאם טוחנים במקום סגור שלא מצוי שם מים א"צ כלל שימור, ואינו דומה לקצירה שהיא במקום פתוח.
ואשמח לשמוע תשובתך.

שומר כתב:בספר מצות מצוה כותב שהסיבה היא חום המכונה וחשש חימוץ

לא הבנתי. וכי אם נחבר לידית של המטחנה מנוע שיסובב אותה במקום יד האדם ובאותו קצב יהיה יותר חום?