פורום אוצר החכמה

סלקא דעתך כתב:צ"ע מע"ז יט. אמר רבא לעולם ליגרס איניש... ואע"ג דלא ידע מאי קאמר שנאמר גרסה נפשי לתאוה.

עושה חדשות כתב:מקור כן, ביאור לא.

אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה: במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:מקור כן, ביאור לא.

אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה: במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל

יחיאל מ כתב:הביאור אינו מועיל אלא כשמסתכל בכתיב ולא לאמור "כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים"

אוצר החכמה כתב:ראיתי פעם ספר ששם את הלכות ת"ת לשו"ע הרב באמצע וסביבו באותיות רש"י ביאור. ואיני זוכר שמו ולא מצאתי כעת באוצר. וכמדומני שגם שם האריך בביאור.

דרומי כתב:חושבני שטעה מי שכתב כאן כי בתורה שבעל פה אין קדושה בעצם אמירת האותיות. .

בוודאי שגם מי שאומר אותיות של תושבע"פ יש לו מעלה וזכות, ורק שאינו מקיים בזה מצוה ממש.

ויתירה מזו מצינו בשל"ה שיש ענין לומר את שמות הפרשיות או את שמות המסכתות וכו'

ואיני זוכר המ"מ לענין זה, אך כמדומני שהוא פשוט

בקיצור - בתורה שבכתב זו ממש מצוה לומר האותיות, ואילו בתושבע"פ צריך להבין, אך גם אם לא מבין יש לו איזה זכות מסויימת ועדיין צ"ע

מה שנכון נכון כתב:אולי הכוונה לספר נהורא דאורייתא-יקר אורייתא (אם כי אין התיאור הנ"ל מתאים לו במדוייק).

סגי נהור כתב:

יחיאל מ כתב:הביאור אינו מועיל אלא כשמסתכל בכתיב ולא לאמור "כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים"

יש מצוה לדבר בדברי תורה (עיין לעיל שם), ובתושב"כ כשמוציא בפיו התיבות כבר דיבר בד"ת, שהתיבות עצמן הן הד"ת, משא"כ בתושבע"פ הד"ת הוא התוכן והפירוש.

יחיאל מ כתב:האם אתה תקבל או מתנגד למ"ש בתוספת הביאוטר שמוכה לפני תגובתך
במצוטט התיחסתי לצורת האותיות.
לי לא ברור במ"ש הגאון "ידיעת החותם" האם החותם הוא שלב ראשוני בהסקת המסקנות וגם הגאי המילים הם שלב בזה או החותם הוא דבר לעצמו ויתכן שמילה שאינה מובנת אין לה חשיבות
האם יש לך או לאחר ראיות בנידון

הרמח"ל בספר דרך עץ חיים
לטענת כת השלישית, הגם שאין זו טענה, בשביל שאינו מבין - לכך לא יהא רוצה להבין? הלא לא עליך לגמור! כתיב (יהושע א ח): "והגית בו יומם ולילה" ולא כתיב "והבנת בו יומם ולילה", אם תבין - תבין, ואם לאו - שכר הלימוד בידך. והא ראיה מספר הזוהר, שאף על פי שאינו מבין, הלשון מסוגל לנשמה. אף על פי כן העליתי תרופה למכתם, וחיברתי אבל חיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים לחכמת האמת. אך כלל זה נקוט בידך, למגמר והדר למסבר! תחילה תראה להבין פירוש המלות, ואחר כן תחזור להבין הדברים על אמיתתם. וכשיהיו ה"קל"ח פתחי החכמה" הנזכרים למעלה שגורים בפיך ובלבבך, אזי תלך לבטח בכל ספרי חכמי האמת, ותבין כל דבר על בוריו, ותזכה לביאת הגואל במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון סלה:

סלקא דעתך כתב:שמעתי מהרב אריאב עוזר דיוק מעניין דבזוהר אומרים 'תא חזי' שעניינו כתורה שבכתב וכבר כתבו שטוב לקרוא אפי' בלי להבין, אבל בש"ס אומרים 'תא שמע' שהעיקר זה לשמוע וההבנה.

סגי נהור כתב:

סלקא דעתך כתב:שמעתי מהרב אריאב עוזר דיוק מעניין דבזוהר אומרים 'תא חזי' שעניינו כתורה שבכתב וכבר כתבו שטוב לקרוא אפי' בלי להבין, אבל בש"ס אומרים 'תא שמע' שהעיקר זה לשמוע וההבנה.

אינו חידוש שלו כמובן.

סלקא דעתך כתב:

סגי נהור כתב:

סלקא דעתך כתב:שמעתי מהרב אריאב עוזר דיוק מעניין דבזוהר אומרים 'תא חזי' שעניינו כתורה שבכתב וכבר כתבו שטוב לקרוא אפי' בלי להבין, אבל בש"ס אומרים 'תא שמע' שהעיקר זה לשמוע וההבנה.

אינו חידוש שלו כמובן.

בגמ' מצינו דבר בשם אומרו אפי' כמה חכמים אחד אחרי השני (כמה הכי הרבה?), אני שמעתי ממנו, בכל זאת מה המקור?

אפשר כתב:

סלקא דעתך כתב:בגמ' מצינו דבר בשם אומרו אפי' כמה חכמים אחד אחרי השני (כמה הכי הרבה?), אני שמעתי ממנו, בכל זאת מה המקור?

תמיד פירשתי לעצמי, דודאי חלק הנסתר הוא גם תורה שבע"פ, אלא דעניני פנימיות התורה הם דברים שמעניני נבואה, שהם במראה ובחזיון, וכמש"כ במעשה המרכבה, וארא. ולכן כל המאמרים שם בלשון תא חזי, משא"כ תורת הנגלה הוא בשמיעה, נעשה ונשמע, אם שמוע תשמע, וכו'.

וכבר ידוע הדיוק אשר בנגלה דתורה מורגל הלשון תא שמע רק שמיעה בלבד, אבל לאידך גיסא הבנה, ובנסתר דתורה מורגל הלשון תא חזי, ראי' שאין שמיעה דומה לה, אע"פ שלא תמיד מבינים ומשיגים.

סגי נהור כתב:היכי תמצי הקורא בדברי תורה, שאם קראם מתוך הכתב קיים מצות לימוד תורה שבע"פ, ואם קראם בע"פ לא קיים אלא קריאה בתורה שבכתב?

בתבונה כתב:

הרמח"ל בספר דרך עץ חיים
לטענת כת השלישית, הגם שאין זו טענה, בשביל שאינו מבין - לכך לא יהא רוצה להבין? הלא לא עליך לגמור! כתיב (יהושע א ח): "והגית בו יומם ולילה" ולא כתיב "והבנת בו יומם ולילה", אם תבין - תבין, ואם לאו - שכר הלימוד בידך. והא ראיה מספר הזוהר, שאף על פי שאינו מבין, הלשון מסוגל לנשמה. אף על פי כן העליתי תרופה למכתם, וחיברתי אבל חיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים לחכמת האמת. אך כלל זה נקוט בידך, למגמר והדר למסבר! תחילה תראה להבין פירוש המלות, ואחר כן תחזור להבין הדברים על אמיתתם. וכשיהיו ה"קל"ח פתחי החכמה" הנזכרים למעלה שגורים בפיך ובלבבך, אזי תלך לבטח בכל ספרי חכמי האמת, ותבין כל דבר על בוריו, ותזכה לביאת הגואל במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון סלה:

אבל אולי כוונתו כשמבין כן את פירוש המילות וקצת משמע כך מדבריו ב "למגמר והדר למסבר" ולפי זה מישבת הקושיא שהובאה מע"ז יט

פרי יהושע כתב:מעניין לעניין מעניינא דיומא, יש לעורר על לשון הגמ' חייב אדם לקרות מגילה בלילה ולשנותה ביום. והלא ביום עיקר המצווה, ומאי לשנותה?, ושמע שאדרבא עיקר המצווה בדברי קבלה הוא הגרסא והשינון ויש לעי' על מה זה?

אליהו בן עמרם כתב:התעוררתי גם אני לדיוק נכון זה.
וחשבתי, שאין לומר כפשוטו שהמצוה ביום לשנות, דאם כן אם לא יקרא בלילה לא יקרא גם ביום דאין זה שינון.
אך אולי כן יש לומר שהתקנה לקרות בלילה היתה כדי שישנה ביום