הוה אמינא כתב:הייתי שמח לפתח דיון, אבל התשובה שניתנה פשוטה ואין מה להוסיף.
התשובה שניתנה אינה עונה על כל פרטי השאלה שנשאלה [אולי לא התנסחתי בשאלה כל כך טוב], וודאי שיש מה להוסיף!
התשובה מתייחסת רק לשאלה מה הדין אם הדיירים כתבו שהחניה פרטית, שאז באמת גם בשאלתי הנחתי שאין כל כך צד להקל בדבר, הגם שאף באופן זה יש לשאול מה יהיה הדין אם ברור שאינו מונע כלל חניה מבעל הבית, וכפי שכתבתי בשאלתי, ויש לדון בדבר מב' אנפי: א. זה נהנה וזה לא חסר, וכופין על מידת סדום; ב. אולי יש אומדנא שכל הקפידא של בעל הבית היא רק באופן שייגרם לו הפסד כשירצה לחנות ולא יוכל;
ואמנם לגבי הנידון של כופין על מידת סדום כבר כתבו התוספות בבבא קמא כ, ב, ד"ה הא שאם בעל הבית מוחה שלא יכנסו בחצרו אין נידון של כופין על מידת סדום וכן נפסק להלכה בחושן משפט שהוזכר כאן. וידוע ביאורו של הגר"ש שקאפ על דברי התוספות, שלכאורה אינם מובנים, למה אין כאן כופין על מידת סדום, סוף סוף זה נהנה וזה לא חסר ועל זה גופא נכפה אותו שלא נתיר לו למנוע מאחרים להיכנס לרשותו כאשר איננו מפסיד מזה, וכתב הגרש"ש שהמושג הבסיסי של בעלות היא היכולת לשלוט על החפץ ולהחליט מה ייעשה בו ומי ישתמש בו, ואם לוקחים מהאדם את זכות ההחלטה בזה בטענה שאיננו מפסיד כלום, זהו ההפסד הגדול ביותר שלו, כי זה הפסד של עצם הבעלות על הדבר.
אך עדיין יש להסתפק מצד הסברא השנייה, באופן שברור במאה אחוז שבעל הבית לא יפסיד מהחניה כלום, כי איננו כאן ולא עומד לחזור, אולי יש אומדן דעת שאיננו מקפיד שישתמשו בחניה, כי כל קפידתו היא רק כדי שהחניה לא תימנע ממנו עצמו. ואולי תלוי הדבר באנשים, יש המקפידים על עצם החניה ברשותם, ויש שאינם מקפידים על עצם החניה אלא באופן שיפסידו מכך. ועל כל פנים, אין הדברים פשוטים עד כדי שאין מה לדון בהם.
ומעשים שבכל יום שאנשים מורידים את הילדים שלהם בגנים, הולכים למקוה, נכנסים רגע לחנות, ובינתיים חונים גם במקומות שכתוב עליהם חניה פרטית. האם נשווי את כולם לגזלנים הפסולים לעדות [ואולי זה בכלל "רובם בגזל"]?
ובכל אופן, השאלה המצויה יותר שהצגתי בשאלתי לא קבלה מענה כלל, אף שאליה עיקר כוונתי: מה הדין אם אין שלט של חניה פרטית, האם יש איסור לחנות בלי רשות, האם יש בזה גזל, והאם בזה יש לסמוך על אומדנות שונות אם בעל הבית אמור להגיע, אם החניה היא רק לשתי דקות וכו'.
[גם יש לדון שלהחנות מכונית בחניה, אין זה אלא בגדר דריסת הרגל בלבד שבעלמא אין מקפידים על זה].
גם יש לי לשאול מה הדין באופן שיש חניה פרטית שבמשך הרבה שנים לא הקפידו בעלי הבנין על החניה שם, ורבים החזיקו לחנות שם [השאלה התעוררה לי למעשה ליד בית כנסת בשכונתי], ויהי היום ואחד הדיירים קנה רכב, ואז הציב שלט שהחניה פרטית. האם יש כאן סברה שאין בידו למחות עתה, מצד מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, או מצד שנחשב שהיתה מחילה מצד הדיירים על השימוש בחצרם, או שעל זה נאמר "ליסטים שכמותך כבשוה". [ללומדי הדף היומי (בבא בתרא פרק חזקת הבתים) זה מעניינא דיומא פחות או יותר...].
ובעיקר העניין, אין זה תמיד ברור האם החניה הפרטית היא באמת פרטית, ואכן רשומה בטאבו על שם הדיירים, או אולי השטח של החניה הוא שטח ציבורי שהעיריה הסכימה להקצות לשימוש הבנין, ואם כן נכנסים כאן לדיון בסמכויות העיריה בדיני ממונות.
בהמשך לדברים, אם ובאופן שהדבר מוגדר כגזל, איך ניתן להשיב גזל שכזה, האם צריך לבקש מחילה מהשכנים? האם צריך לשלם להם?