פורום אוצר החכמה

אמנם ימי הפורים חלפו עברו להם,
אך בשבת הקודמת קראנו פרשת כי תשא ובה מצות מחצית השקל,
ועוד שאכתי מותר לתרום זכר למחצית השקל

ואמרתי אחלה פני הלומדים בשאלה,
מדוע נצטוונו בלאו מיוחד "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"
והלא כיון שנצטוונו ליתן מחצית השקל תו אסור להוסיף ולגרוע ממנו מדין בל תוסיף, ולמה לי קרא מיוחד לכך?

ואודה מאד למי שישיבני דבר.

כן הקשה בכלי חמדה ועוד.

מסברא נראה שנתינת ממון שאני, שהרי בממון העיקר הוא השוויות ובכלל מאתיים מנה. וע"ז חידשה התורה שאינה נתינה ממונית רגילה אלא שצ"ל מחצית השקל כסף לא פחות ולא יותר.

טברייני כתב:אמנם ימי הפורים חלפו עברו להם,
אך בשבת הקודמת קראנו פרשת כי תשא ובה מצות מחצית השקל,
ועוד שאכתי מותר לתרום זכר למחצית השקל

ואמרתי אחלה פני הלומדים בשאלה,
מדוע נצטוונו בלאו מיוחד "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"
והלא כיון שנצטוונו ליתן מחצית השקל תו אסור להוסיף ולגרוע ממנו מדין בל תוסיף, ולמה לי קרא מיוחד לכך?

ואודה מאד למי שישיבני דבר.

אי נימא שהוא שיעור בנתינה (של תרומה לה'), וכי מי שאכל פחות משיעור כזית מצה יעבור על בל תגרע?
הוא בסה"כ ביטל מצות עשה של אכילת מצה (שלא לפי הסוברים שיש חצי שיעור בעשה)
(ולא תימא לפי דעת הסובר שבכל ביטול מצוה יש גם בל תגרע)

סגי נהור כתב:כן הקשה בכלי חמדה ועוד.

להרב סגי נהור אולי יאיר כבודו מאור עינינו
מי הם "ועוד".
ובכלי חמדה תירץ ודחה תירוצו ונשאר בצ"ע.

אליהו בן עמרם כתב:
אי נימא שהוא שיעור בנתינה (של תרומה לה'), וכי מי שאכל פחות משיעור כזית מצה יעבור על בל תגרע?
הוא בסה"כ ביטל מצות עשה של אכילת מצה (שלא לפי הסוברים שיש חצי שיעור בעשה)
(ולא תימא לפי דעת הסובר שבכל ביטול מצוה יש גם בל תגרע)

ולא זכיתי להבין תשובתו,
דאם נאמר שהמממעיט בשיעור מבטל מצות עשה אם כן טפי קשה למה לי קרא "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".

השאלה המקורת היתה על בל תוסיף.
ובמילים אחרות אליהו בן עמרם שואל האם יש איסור בל תוסיף בשיעור. מצאנו במרכיבים: 5 פרשיות במקום 4, ומצאנו בפעולות: מתן ארבע במקום מתן שתים. האם יש דוגמה של הוספה על השיעור יוצרת איסור של בל תוסיף?
אם לא אז הוספה על מחצית השקל אין בה איסור כמו שאכילת שני כזיתים מצה אין בה איסור בל תוסיף.

אתה שואל שאלה אחרת אם זה שיעור למה צריך לאו של והדל לא ימעיט הרי ממילא לא יצא ידי המצווה. על זה אפשר להשיב כמה תשובות. לאו ועשה, לאפוקי מהדין בערכין ובקרבן עולה ויורד שיש חילוק והוו"א גם כאן.

טברייני כתב:

אליהו בן עמרם כתב:
אי נימא שהוא שיעור בנתינה (של תרומה לה'), וכי מי שאכל פחות משיעור כזית מצה יעבור על בל תגרע?
הוא בסה"כ ביטל מצות עשה של אכילת מצה (שלא לפי הסוברים שיש חצי שיעור בעשה)
(ולא תימא לפי דעת הסובר שבכל ביטול מצוה יש גם בל תגרע)

ולא זכיתי להבין תשובתו,
דאם נאמר שהמממעיט בשיעור מבטל מצות עשה אם כן טפי קשה למה לי קרא "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".

א. יישר כח לרב אוצה"ח שבאר דברי בטוטו"ד.
ב. אם הממעיט מהשיעור מבטל מצוה - אז קושיית מר השניה תהיה רק מצד "והדל לא ימעיט". ולא מצד "העשיר לא ירבה", כי באופן רגיל אפשר להרבות יותר מהשיעור(כגון במצה)
ג. חשבתי אולי להוסיף על מנת ליישב גם קושיית מר השניה, והוא: אם ניזיל בתר דברי המדרש, שנקבע מחצית השקל כיון שחטאו במחצית היום, או כיון ששוויוו עשרה גרה כנגד מה שביטלו עשרת הדיברות, א"כ מחדשת התורה ב"לא ירבה... ולא ימעיט" - שאין זה שיעור במצות הנתינה - אלא "זה יתנו - כזה יתנו", כלומר יש ענין לתת דווקא מטבע ידוע כזה בדיוק. וכמו ש"פרי עץ הדר" - זה בדיוק אתרוג ולא משהו אחר, כך זה בדיוק המטבע. ועל מנת דלא תימא דאין זה אלא שיעור לכן כתיב "לא ירבה... ולא ימעיט".

ולענין "בל תוסיף" - אילולא כתיב "לא ירבה... ולא ימעיט" - סד"א שאין זה אלא שיעור במצות הנתינה ולכן אין בזה "בל תוסיף", וכדאמרינן כבר לעייל.

אוצר החכמה כתב:השאלה המקורת היתה על בל תוסיף.
ובמילים אחרות אליהו בן עמרם שואל האם יש איסור בל תוסיף בשיעור. מצאנו במרכיבים: 5 פרשיות במקום 4, ומצאנו בפעולות: מתן ארבע במקום מתן שתים. האם יש דוגמה של הוספה על השיעור יוצרת איסור של בל תוסיף?
אם לא אז הוספה על מחצית השקל אין בה איסור כמו שאכילת שני כזיתים מצה אין בה איסור בל תוסיף.

אתה שואל שאלה אחרת אם זה שיעור למה צריך לאו של והדל לא ימעיט הרי ממילא לא יצא ידי המצווה. על זה אפשר להשיב כמה תשובות. לאו ועשה, לאפוקי מהדין בערכין ובקרבן עולה ויורד שיש חילוק והוו"א גם כאן.

באכילת שני כזיתים לא שייך בל תוסיף כי התורה לא נתנה בו שיעור ואדרבה כתוב בערב תאכלו מצות וכן שבעת ימים מצות תאכלו וכשאכל כזית יצא כפי שכתב הרמב"ם ,ואם היה כתוב בערב תאכלו כזית אכן היה אפשר לדון ,,,

אוצר החכמה כתב:השאלה המקורת היתה על בל תוסיף.
ובמילים אחרות אליהו בן עמרם שואל האם יש איסור בל תוסיף בשיעור. מצאנו במרכיבים: 5 פרשיות במקום 4, ומצאנו בפעולות: מתן ארבע במקום מתן שתים. האם יש דוגמה של הוספה על השיעור יוצרת איסור של בל תוסיף?
אם לא אז הוספה על מחצית השקל אין בה איסור כמו שאכילת שני כזיתים מצה אין בה איסור בל תוסיף.

אתה שואל שאלה אחרת אם זה שיעור למה צריך לאו של והדל לא ימעיט הרי ממילא לא יצא ידי המצווה. על זה אפשר להשיב כמה תשובות. לאו ועשה, לאפוקי מהדין בערכין ובקרבן עולה ויורד שיש חילוק והוו"א גם כאן.

יש להשיב על דבריו בכמה אנפי
א. מה שהקשה הרב מביליצר
ב. לתירוצו דהוי לאו ועשה אפשר לומר גם כן לאו ולאו.

א. אני שואל אם יש דוגמה כזאת של שיעור שיש בו איסור בל תוסיף. ביליצר טוען שאילו היה כתוב בתורה בפירוש ששיעור אכילה בכזית היה בזה משום בל תוסיף והעובדה שאין בזה בל תוסיף היא כי השיעור הוא רק מהלמ"מ. יש לך ראיה על זה? אם כן הבא ונדון עליה.

ב. לא הבנתי מה אתה רוצה. אתה אומר שאפשר לתרץ על קושייתו לעבור עליו בשני לאוין. אולי.

ככלל הרי ידועים דברי הגר"א דבכל כזית מקיים מצוה ,
ולענ"ד לדעת הרמבם בליל ראשון יש חיוב לאכול מצות אלא דכשאכל כזית יצא ושאר הכזיתים אינם מצוות קיומיות אלא חלק מהמצוה חיובית לאכול מצה בליל פסח כסיפור יציאת מצרים דהמרבה אינו מקיים רק מצוה קיומית אלא חלק מהמצוה החיובית ,