אשרי של שחרית או של מוסף?

[מתישהוא]

האם ידוע למישהו אם האשרי שאומרים בשבת ויו"ט לפני מוסף הוא אשרי של סיום תפילת שחרית (כמו האשרי שאחרי שחרית בחול. ומה שמוסיפים בשבת במנחה הוא רק הובא לציון גואל שלא אומרים בשחרית) או של תחילת תפילת מוסף (כמו האשרי במנחה של חול)? מדברים על זה בספרים?

[הוה אמינא]

לכאו' זה הוצמד למוסף בשביל הקדיש שלפני מוסף [אפי' תימא שעיקרו של שחרית]. ובלא"ה א"א להתחיל מוסף בקדיש [וכן הטעם לאשרי דסליחות].

ועי' כעי"ז בקדיש דלפני מוסף בראש חודש, במשנ"ב סימן תכ"ג.

[פרי יהושע]

אם זה היה קדיש שלאחר שחרית לא היה חצי, וראיתי באיזה ספר שהאריך טובא בזה ואיני זוכר כרגע איהו

[מתישהוא]

לכאו' זה הוצמד למוסף בשביל הקדיש שלפני מוסף [אפי' תימא שעיקרו של שחרית]. ובלא"ה א"א להתחיל מוסף בקדיש [וכן הטעם לאשרי דסליחות]

מה מועילה הדוגמא מהאשרי דסליחות, והרי בכל יום חול יש דוגמא זו - האשרי שלפני הקדיש דמנחה, וכבר הבאתי דוגמא זו. אלא שהשאלה היא האם לדמות את האשרי דשבת לזה, או לדמותו לאשרי שאחרי שמו"ע בשחרית דחול והקדיש שאחריו (אלא שכאן הקדיש הוא רק חצי ולא תתקבל כי הולכים להתפלל מוסף וממילא יגידו תתקבל רק אחרי מוסף). ואיני יודע מהיכן הכרעתך.

יש לזה כו"כ נפק"מ, אבל לצורך הענין אשתמש כעת בדוגמא קיצונית קצת: אם יש איזה טעם שהציבור לא יכולים להמשיך בתפילת מוסף מיד אחרי שחרית, ויהיה הפסק זמן רב בין שחרית למוסף, היכן ראוי שיפסיקו - לפני אשרי (ונמצא שלא סיימו תפילת שחרית עם אשרי), אחרי אשרי ולפני הקדיש (ונמצא שלא אמרו קדיש אחרי פסוקי אשרי) או אחרי הקדיש (ולא יהי' קדיש לפני מוסף, או שיאמרו שוב הקדיש לפני מוסף בהקדמת איזה פסוקים).

ועי' כעי"ז בקדיש דלפני מוסף בראש חודש, במשנ"ב סימן תכ"ג.

מה מצאת במשנ"ב שם שיכריע בשאלה זו?

אם זה היה קדיש שלאחר שחרית לא היה חצי, וראיתי באיזה ספר שהאריך טובא בזה ואיני זוכר כרגע איהו

במשנ"ב שציין הוה אמינא כותב בנוגע לקדיש שאחר אשרי ובא לציון בר"ח - שהוא בשביל הפסוקים דאשרי ובל"צ. ואם כן גם בשבת החצי קדיש הוא בשביל פסוקי אשרי ובל"צ.

[פרי יהושע]

באמת צ"ע המ"ב הזה ובל"נ אעיין.

[דרומי]

ע"פ קבלה סדר התפילה מדוייק לפי העולמות, ובתחילה אומרים אשרי ובל"צ שהם כנגד עולם הבריאה, לאחר מכן שיר של יום שהוא כנגד עולם היצירה, והמשך התפילה הוא כנגד עולם העשיה.

בשבת הסדר שונה, ולכן אומרים שיר של יום מיד לאחר שחרית, ואומרים את האשרי ובל"צ רק במנחה, והרעיון בזה שנשארים כל היום במדרגה הגבוהה ולא יורדים כמו ביום חול

עכ"פ מכל זה ברור לכאורה שהאשרי של שבת שייך למוסף יותר מלשחרית

אך עדיין צ"ע איך זה מסתדר בר"ח, שגם אז סדר העולמות שונה ולכן מאחרים את ובל"צ לאחר שיר של יום

[מתישהוא]

ע"פ קבלה סדר התפילה מדוייק לפי העולמות, ובתחילה אומרים אשרי ובל"צ שהם כנגד עולם הבריאה, לאחר מכן שיר של יום שהוא כנגד עולם היצירה, והמשך התפילה הוא כנגד עולם העשיה.

בשבת הסדר שונה, ולכן אומרים שיר של יום מיד לאחר שחרית, ואומרים את האשרי ובל"צ רק במנחה, והרעיון בזה שנשארים כל היום במדרגה הגבוהה ולא יורדים כמו ביום חול

מה הם המקורות לדבריך ע"פ קבלה?

[דרומי]

אין הספרים תחת ידי כרגע.

יש מכתב ארוך של האדמור מחבד שנדפס בספרו 'שולחן מנחם' לגבי המנהג בדבר חליצת התפילין בראש חודש לפני מוסף וכיצד בדיוק נוהגים עם הקדיש שם, ושם מאריך בענין זה (השינוי בשבת ובראש חודש לגבי יום חול בסדר התפילה) ומציין לכמה מראי מקומות

[דרומי]

שוב עיינתי בספר 'שער הכולל' - שמסביר את סדר התפלה ע"פ הלכה וקבלה - ונראה מדבריו שה'אשרי' הזה יש לו קשר עם קריאת התורה, ולכן מכניסים את ספר התורה רק לאחרי אמירתו. אך עדיין יש לברר במקרה שאין ספר תורה מכל סיבה שהיא, ומפרידים בין שחרית למוסף - מה יעשו אז עם ה'אשרי'.

ולכאורה נראה שיאמרוהו בסמיכות למוסף, וכדמות ראיה לכך שבלאו הכי מפסיקים בין שחרית ל'אשרי' זה באמירת יקום פורקן, אב הרחמים, ברכת החודש, וממילא הוא אינו סמוך לשחרית אלא למוסף

[אחד התלמידים]

יש לזה כו"כ נפק"מ, אבל לצורך הענין אשתמש כעת בדוגמא קיצונית קצת: אם יש איזה טעם שהציבור לא יכולים להמשיך בתפילת מוסף מיד אחרי שחרית, ויהיה הפסק זמן רב בין שחרית למוסף, היכן ראוי שיפסיקו - לפני אשרי (ונמצא שלא סיימו תפילת שחרית עם אשרי), אחרי אשרי ולפני הקדיש (ונמצא שלא אמרו קדיש אחרי פסוקי אשרי) או אחרי הקדיש (ולא יהי' קדיש לפני מוסף, או שיאמרו שוב הקדיש לפני מוסף בהקדמת איזה פסוקים.

אמנם, בין שתי תפילות צמודות יש לומר אשרי - כדי להפסיק בין תפילה לתפילה, וזה אפילו בין שחרית לבין תשלומי ערבית - כמבואר בש"ע א"ח קח ב - אע"ג דלא אמרינן אשרי לפני ערבית דעלמא. מיהו הכא לא שייכא, דהא במקרה שהבאת - התפילות אינן צמודות.

אבל:

א. אמירת אשרי לפני כל תפילת-חובה (להוציא ערבית שהיא רשות), היא חובה גמורה שמקורה הוא כבר מדינא דגמרא; וילפינן לה בברכות, מקרא ד"גילו ברעדה", דמהא קיי"ל בש"ע א"ח צג ב: "לא יעמוד להתפלל...אלא מתוך שמחה, כגון דברי תנחומין של תורה...סמוך לתהילה לדוד, שכתוב בו רצון יראיו יעשה, שומר ד' את כל אוהביו". ולהכי אמרינן אשרי, לפני תפילת י"ח של שחרית ושל מנחה (וכאמור להוציא את ערבית שהיא רשות. ולכאו' קצת צ"ע ממנהג האשכנזים שלא לומר אשרי לפני מנחה דיוה"כ, ועי' במ"ב תרכב ס"ק ג שנדחק ליישב קצת), וכדקי"ל שם סי' נב - דאפילו אם נאלץ לדלג על פסוד"ז - יאמר אז לפחות את אשרי.

ב. מיהו אמירת אשרי אחרי תפילת י"ח דשחרית, היא "מנהג פשוט" בעלמא, כלשון הטור - הובא ברמ"א א"ח קלא א (ואף לא נזכרה כלל ע"י המחבר). תדע, דהא לא אמרינן ליה אחרי אף תפילה אחרת.

אמור מעתה: במקרה שהבאת, שיש הפסקה גדולה בין שתי התפילות, אז: אחרי שחרית יפסיקו בהפסקה גדולה כרצונם, ואח"כ יאמרו אשרי וקדיש ומוסף (ואם רוצים לומר אשרי וקדיש - גם אחרי שחרית - מלבד מה שאומרים לפני מוסף, פשוט לענ"ד דהרשות בידם - ומה מעכב בעדם, ובלבד שלא יפסידו את אמירת אשרי הצמודה לפני מוסף). תדע, דהא טפי מסתברא לדמות את מוסף לשתי תפילות - שחרית ומנחה - אשר לפני כל אחת מהן אומרים אשרי, מלדמות את מוסף לתפילה אחת בלבד - שחרית - אשר אחריה אומרים אשרי.