מתישהוא כתב:יש לזה כו"כ נפק"מ, אבל לצורך הענין אשתמש כעת בדוגמא קיצונית קצת: אם יש איזה טעם שהציבור לא יכולים להמשיך בתפילת מוסף מיד אחרי שחרית, ויהיה הפסק זמן רב בין שחרית למוסף, היכן ראוי שיפסיקו - לפני אשרי (ונמצא שלא סיימו תפילת שחרית עם אשרי), אחרי אשרי ולפני הקדיש (ונמצא שלא אמרו קדיש אחרי פסוקי אשרי) או אחרי הקדיש (ולא יהי' קדיש לפני מוסף, או שיאמרו שוב הקדיש לפני מוסף בהקדמת איזה פסוקים.
אמנם, בין שתי תפילות צמודות יש לומר אשרי - כדי להפסיק בין תפילה לתפילה, וזה אפילו בין שחרית לבין תשלומי ערבית - כמבואר בש"ע א"ח קח ב - אע"ג דלא אמרינן אשרי לפני ערבית דעלמא. מיהו הכא לא שייכא, דהא במקרה שהבאת - התפילות אינן צמודות.
אבל:א. אמירת אשרי
לפני כל תפילת-חובה
(להוציא ערבית שהיא רשות), היא
חובה גמורה שמקורה הוא כבר מדינא דגמרא; וילפינן לה בברכות, מקרא ד"גילו ברעדה", דמהא קיי"ל בש"ע א"ח צג ב: "לא יעמוד להתפלל...אלא מתוך שמחה, כגון דברי תנחומין של תורה...סמוך לתהילה לדוד, שכתוב בו רצון יראיו יעשה, שומר ד' את כל אוהביו". ולהכי אמרינן אשרי, לפני תפילת י"ח של שחרית ושל מנחה
(וכאמור להוציא את ערבית שהיא רשות. ולכאו' קצת צ"ע ממנהג האשכנזים שלא לומר אשרי לפני מנחה דיוה"כ, ועי' במ"ב תרכב ס"ק ג שנדחק ליישב קצת), וכדקי"ל שם סי' נב - דאפילו אם נאלץ לדלג על פסוד"ז - יאמר אז לפחות את אשרי.
ב. מיהו אמירת אשרי
אחרי תפילת י"ח דשחרית, היא "
מנהג פשוט" בעלמא, כלשון הטור - הובא ברמ"א א"ח קלא א (ואף לא נזכרה כלל ע"י המחבר). תדע, דהא לא אמרינן ליה אחרי אף תפילה אחרת.
אמור מעתה: במקרה שהבאת, שיש הפסקה גדולה בין שתי התפילות, אז: אחרי שחרית יפסיקו בהפסקה גדולה כרצונם, ואח"כ יאמרו אשרי וקדיש ומוסף
(ואם רוצים לומר אשרי וקדיש - גם אחרי שחרית - מלבד מה שאומרים לפני מוסף, פשוט לענ"ד דהרשות בידם - ומה מעכב בעדם, ובלבד שלא יפסידו את אמירת אשרי הצמודה לפני מוסף). תדע, דהא טפי מסתברא לדמות את מוסף לשתי תפילות - שחרית ומנחה - אשר לפני כל אחת מהן אומרים אשרי, מלדמות את מוסף לתפילה אחת בלבד - שחרית - אשר אחריה אומרים אשרי.