פורום אוצר החכמה

כידוע כתב הנ"י בב"ק שאישו משום חיצו אין הכוונה שהוא מבעיר כל הזמן, רק במעשה הראשוני שלו נכלל כל המעשה שייעשה, ולכן שרי להדליק נר בע"ש והוא הולך ודולק בשבת.

ובשבת שמעתי מח"א שרצה לומר שברשב"א בסוגי' דאישו משום חיצו מבואר שלא כדבריו, שהרי הק' על המבעיר את הגדיש והיה עבד כפות שנפטר מחמת קלב"מ, והלא לא היה בעידנא שכבר נתחייב על הגדיש קודם שניצת גופו של עבד, ולדברי הנ"י הרי במעשה הראשון שעשה נכלל גם זה והוי בעידנא.

ולפי זה הדרא קו' הנ"י לדוכתיה, לכא' למה רשאי להדליק נר מע"ש, והוא יישב שם ע"פ הב"מ שכתב שאין איסור שבת אלא כשלא נח גופו.

יש לי הרהורי דברים שאין ראיה שהרשב"א הוא שלא כהנ"י, אבל הייתי מעדיף לשמוע קודם דעת החכמים שבכאן?

בקצוה"ח (סי' שצ סק"א) מבואר שדעת התוס' היא דלא כהנמוק"י (וא"צ לדייק מהרשב"א). אמנם ראייתו מדברי התוס' יש דוחים.

תירוצו שאיסור שבת הוא על מנוחת הגוף כבר מבואר באחרונים.

סגי נהור כתב:בקצוה"ח (סי' שצ סק"א) מבואר שדעת התוס' היא דלא כהנמוק"י (וא"צ לדייק מהרשב"א). אמנם ראייתו מדברי התוס' יש דוחים.

תירוצו שאיסור שבת הוא על מנוחת הגוף כבר מבואר באחרונים.

אבל סו"ס זה מה שאני רוצה לדון האם מהרשב"א מוכח שלא כדבריו או לא!.
בעיני לא, אבל אני שואל מה המושכל ראשון של החכמים דפה.

בעל הפרי יהושע רוצה לדון בדעת הנ"י האם מוכרחים לומר דאכן מתחייב למפרע או שאפשר שמתחייב בשעת היזק אף שפעולתו נגמרה בשעת זריקת החץ וא"כ לא הוי בעידנא,

פרי יהושע כתב:כידוע כתב הנ"י בב"ק שאישו משום חיצו אין הכוונה שהוא מבעיר כל הזמן, רק במעשה הראשוני שלו נכלל כל המעשה שייעשה, ולכן שרי להדליק נר בע"ש והוא הולך ודולק בשבת.
ובשבת שמעתי מח"א שרצה לומר שברשב"א בסוגי' דאישו משום חיצו מבואר שלא כדבריו, שהרי הק' על המבעיר את הגדיש והיה עבד כפות שנפטר מחמת קלב"מ, והלא לא היה בעידנא שכבר נתחייב על הגדיש קודם שניצת גופו של עבד, ולדברי הנ"י הרי במעשה הראשון שעשה נכלל גם זה והוי בעידנא.
ולפי זה הדרא קו' הנ"י לדוכתיה, לכא' למה רשאי להדליק נר מע"ש, והוא יישב שם ע"פ הב"מ שכתב שאין איסור שבת אלא כשלא נח גופו.
יש לי הרהורי דברים שאין ראיה שהרשב"א הוא שלא כהנ"י, אבל הייתי מעדיף לשמוע קודם דעת החכמים שבכאן?

עיין שו"ת אחיעזר ח"א סי' י"ט ס"ק ו' שהביא קושיית תרומת הכרי סי' שצ"ב על הנמוק"י ב"ק כ"ב הנ"ל מהא דכתובות ל"א. דלמ"ל טעם דעקירה צורך הנחה תפו"ל דחיוב מיתה וממון בא על תחילת הזריקה, ותירץ באחיעזר שם דאע"פ דס"ל דהוי כמו שנעשה הכל מעיקרא, הוא דוקא כשנעשה בפועל בסוף חייב עליו מעיקרא, וכיון דבעינן שיהא נעשה בפועל, להכי לענין פטור דקלב"מ בעינן שיהי' חיוב מיתה וממון בפועל כאחד. [ועיי' שיעורי רבי דוד פוברסקי ב"ק כב: (עמ' כ"ח) ס"ק פ"א].
ולכאורה עפ"י זה יש ליישב גם דהרשב"א לא חולק על הנמוק"י.
(צריך לבדוק את שאר דברי הרשב"א בסוגיא אם אפשר ליישב כך אליביה).
[אמנם יש מחברים שכתבו שהרשב"א והנמוק"י חולקים, ראה ס' מנחת חן (לרנ"א אהלבוים) ח"ב סי' י"ט אות ה' (עמ' קכ"ז) בשם ס' עמק הלכה וס' שעשועי רעיונים]. (ועיי' ברכת שמואל סי' י"ז).

וונדרבר כתב:

פרי יהושע כתב:כידוע כתב הנ"י בב"ק שאישו משום חיצו אין הכוונה שהוא מבעיר כל הזמן, רק במעשה הראשוני שלו נכלל כל המעשה שייעשה, ולכן שרי להדליק נר בע"ש והוא הולך ודולק בשבת.
ובשבת שמעתי מח"א שרצה לומר שברשב"א בסוגי' דאישו משום חיצו מבואר שלא כדבריו, שהרי הק' על המבעיר את הגדיש והיה עבד כפות שנפטר מחמת קלב"מ, והלא לא היה בעידנא שכבר נתחייב על הגדיש קודם שניצת גופו של עבד, ולדברי הנ"י הרי במעשה הראשון שעשה נכלל גם זה והוי בעידנא.
ולפי זה הדרא קו' הנ"י לדוכתיה, לכא' למה רשאי להדליק נר מע"ש, והוא יישב שם ע"פ הב"מ שכתב שאין איסור שבת אלא כשלא נח גופו.
יש לי הרהורי דברים שאין ראיה שהרשב"א הוא שלא כהנ"י, אבל הייתי מעדיף לשמוע קודם דעת החכמים שבכאן?

עיין שו"ת אחיעזר ח"א סי' י"ט ס"ק ו' שהביא קושיית תרומת הכרי סי' שצ"ב על הנמוק"י ב"ק כ"ב הנ"ל מהא דכתובות ל"א. דלמ"ל טעם דעקירה צורך הנחה תפו"ל דחיוב מיתה וממון בא על תחילת הזריקה, ותירץ באחיעזר שם דאע"פ דס"ל דהוי כמו שנעשה הכל מעיקרא, הוא דוקא כשנעשה בפועל בסוף חייב עליו מעיקרא, וכיון דבעינן שיהא נעשה בפועל, להכי לענין פטור דקלב"מ בעינן שיהי' חיוב מיתה וממון בפועל כאחד. [ועיי' שיעורי רבי דוד פוברסקי ב"ק כב: (עמ' כ"ח) ס"ק פ"א].
ולכאורה עפ"י זה יש ליישב גם דהרשב"א לא חולק על הנמוק"י.
(צריך לבדוק את שאר דברי הרשב"א בסוגיא אם אפשר ליישב כך אליביה).
[אמנם יש מחברים שכתבו שהרשב"א והנמוק"י חולקים, ראה ס' מנחת חן (לרנ"א אהלבוים) ח"ב סי' י"ט אות ה' (עמ' קכ"ז) בשם ס' עמק הלכה וס' שעשועי רעיונים]. (ועיי' ברכת שמואל סי' י"ז).

ייש"כ גדול.
ואני לתומי חשבתי חילוק פשוט יותר לכאורה,
הלא הנ"י מדבר על מעשה אחד של הדלקת האש והמשך הבערתה, ובזה כתב הנ"י שהחיוב הוא על מעשה ההדלקה שנעשה בתחילה, אולם כשמדברים על מעשה הפועל ב' פעולות אין אנו יכולים לומר שהכל נפעל בתחילה שכשהצית את האש בגדיש נחשב כבר שהתחיל המעשה בעבד, זה אין אנו מוכרחים לומר, ולכן הקשה הרשב"א שאינו בעידנא, וה"ה לעניין הסוגי' דעקירה לצורך הנחה, כיון וע"י פעולתו נפעל ב' דברים, בעי להחשב דווקא בעידנא רק מכוח כך שעקירה צורך הנחה, מה דעתכם?.

בשו"ת בית יצחק יו"ד סי' ז' אות ב' בסוגריים כתב דלפי הנמוק"י לא קשה קושיית הרשב"א, אמנם כמו שהביאו מהאחיעזר וכן הוא בקיצור בחי' הגרשש"ק על כתובות סי' ל"ג אות ג' וכמדומני שכן הוא באמרי משה סי' ל'.

פרי יהושע כתב:ייש"כ גדול.
ואני לתומי חשבתי חילוק פשוט יותר לכאורה,
הלא הנ"י מדבר על מעשה אחד של הדלקת האש והמשך הבערתה, ובזה כתב הנ"י שהחיוב הוא על מעשה ההדלקה שנעשה בתחילה, אולם כשמדברים על מעשה הפועל ב' פעולות אין אנו יכולים לומר שהכל נפעל בתחילה שכשהצית את האש בגדיש נחשב כבר שהתחיל המעשה בעבד, זה אין אנו מוכרחים לומר, ולכן הקשה הרשב"א שאינו בעידנא, וה"ה לעניין הסוגי' דעקירה לצורך הנחה, כיון וע"י פעולתו נפעל ב' דברים, בעי להחשב דווקא בעידנא רק מכוח כך שעקירה צורך הנחה, מה דעתכם?.

חילוק מעניין.
אך עדיין יהי' קשה ההוכחה של הנמוק"י. עיין בנמוק"י בבא קמא שם (דף י' ע"א מדפי הרי"ף) שכותב: "ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא, דאי חשבינן ליה הוה לן למיפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה". ואי נימא שבמעשה הפועל ב' פעולות לא אמרינן שהכל נעשה באותה שעה, הדרא קושיא לדוכתה, דיהי' פטור דאנוס הוא.

וונדרבר כתב:

פרי יהושע כתב:ייש"כ גדול.
ואני לתומי חשבתי חילוק פשוט יותר לכאורה,
הלא הנ"י מדבר על מעשה אחד של הדלקת האש והמשך הבערתה, ובזה כתב הנ"י שהחיוב הוא על מעשה ההדלקה שנעשה בתחילה, אולם כשמדברים על מעשה הפועל ב' פעולות אין אנו יכולים לומר שהכל נפעל בתחילה שכשהצית את האש בגדיש נחשב כבר שהתחיל המעשה בעבד, זה אין אנו מוכרחים לומר, ולכן הקשה הרשב"א שאינו בעידנא, וה"ה לעניין הסוגי' דעקירה לצורך הנחה, כיון וע"י פעולתו נפעל ב' דברים, בעי להחשב דווקא בעידנא רק מכוח כך שעקירה צורך הנחה, מה דעתכם?.

חילוק מעניין.
אך עדיין יהי' קשה ההוכחה של הנמוק"י. עיין בנמוק"י בבא קמא שם (דף י' ע"א מדפי הרי"ף) שכותב: "ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא, דאי חשבינן ליה הוה לן למיפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה". ואי נימא שבמעשה הפועל ב' פעולות לא אמרינן שהכל נעשה באותה שעה, הדרא קושיא לדוכתה, דיהי' פטור דאנוס הוא.

לא הבנתי, שם מדובר על מעשה הפועל פעולה אחת לא?.

פרי יהושע כתב:לא הבנתי, שם מדובר על מעשה הפועל פעולה אחת לא?.

התכוונתי לומר שלכאורה מוכח שהנמוק"י סובר שהכל נפעל בתחילה אף במעשה הפועל ב' פעולות, [וכשהצית אש בגדיש נחשב שהתחיל המעשה בעבד], דאם בכה"ג לא נקרא שהכל נפעל בתחילה, היה צריך להיות פטור על העבד מדין אנוס, כמו שטוען הנמוק"י.

וונדרבר כתב:

פרי יהושע כתב:לא הבנתי, שם מדובר על מעשה הפועל פעולה אחת לא?.

התכוונתי לומר שלכאורה מוכח שהנמוק"י סובר שהכל נפעל בתחילה אף במעשה הפועל ב' פעולות, [וכשהצית אש בגדיש נחשב שהתחיל המעשה בעבד], דאם בכה"ג לא נקרא שהכל נפעל בתחילה, היה צריך להיות פטור על העבד מדין אנוס, כמו שטוען הנמוק"י.

י"ל שע"ז יסכים הנ"י לרשב"א דהוי ליה כרודף, וכוונת הנ"י רק למפטריה מנזיקין משום אונס, ויל"ע.