טעם הקרבנות - חומר להרצאה בפני אינטלקטואלים

[מכון חכמי ספרד]

בימים הקרובים אדרש לפודיום ואצטרך להבהיר (לסבר את האוזן, ליתר דיוק) את מטרת התוה"ק בדיני הקרבנות.
הציבור המאזין הוא משכיל ונבון וצמא ידע, אך בחלקו בעל ידע קלוש ביהדות. הגיעו לארץ לתקופה קצובה.
אין שם ריאקציה מיהדות, וכאמור, הם רוצים לדעת.

איזה חומרים אוכל להגיש בפניהם?
מה ידוע על מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בענין?
ובכל מקרה קשה -
לשיטת הרמב"ם במו"נ שהתורה רצתה להרחיקם מהזביחה לעבודה זרה, אם כן אין ממש בעצם המצוה אלא שיש כאן רק הרחקה ממשהו אחר.
וכשאין את המשהו האחר, אז התרוקנה המשמעות?!

בקיצור,
איזה חומר יש לנו בנ"ל?

[דרומי]

אולי יעזור המצו"ב (קיבלתי במייל ועוד לא הספקתי לקרוא)

[דרומי]

הנה הקובץ

[קראקובער]

http://www.orot.ac.il/publications/shma ... 182-3.aspx

[מכון חכמי ספרד]

תודה לכולם, גם לשולחים באישי.
אם יש עוד חומר, אשמח לקבל.

[הרואה]

http://www.kolhalashon.com/New/Media/Pl ... ShiurNum=1
מומלץ ביותר

[ברקים רב]

יש אריכות נפלאה בזה במילואים של תו"ש ויקרא, ראה שם.

[הגהמ]

מומלץ גם לקרוא מאמרו של הר''ק כהנא בנספח לס' הזכרון להריטב''א שבמהדורתו.

[פלוריש]

במשך חכמה תחילת ויקרא מציע דעה ממוצעת בין הרמב"ם לרמב"ן.

ולענין שיטת הרמב"ם בזמן שאין ע"ז, האריך בזה הראי"ה במאמרו על טעמי מצוות (טללי אורות), וכמדומני הוא מסביר שני דברים:
א. גם לאחר שהתנקינו מע"ז צריך להרחיק ממנה, כמו חולה שנתרפא וממשיך לקחת תרופות כדי שלא תפרוץ שוב המחלה.
ב. לעולם ימשיך הצורך להרחיק מע"ז, אלא שככל שמתעלים הדורות ההרחקה היא כלפי קליפות דקות יותר של ע"ז (שכן גם בעבודת ה' יש מדרגות, וכלפי אדם גדול, מדרגותיו הישנות הן הגשמה וכו' [וכבר דיבר בזה רס"ג]).

ויש להעיר שכשיטת הרמב"ם ראיתי פעם במדרש רבה

[יעקב כץ]

כנראה שלשיטת הרמב"ם עבודה זרה היא סמל להתרחקות מהקב"ה וללכת אל אלהים אחרים, אשר על כן, ככל שאדם מקריב קרבנות הוא יותר מתקרב אל הקב"ה משום שעושה את הפעולה ההפוכה, וזה גם שייך בימנו על אף שבטלה העבודה זרה.

[הרואה]

כנראה שלשיטת הרמב"ם עבודה זרה היא סמל להתרחקות מהקב"ה וללכת אל אלהים אחרים, אשר על כן, ככל שאדם מקריב קרבנות הוא יותר מתקרב אל הקב"ה משום שעושה את הפעולה ההפוכה, וזה גם שייך בימנו על אף שבטלה העבודה זרה.

כעין זה ויתרה מכך מבאר הגר"נ רוטמן בשיעור בקישור http://www.kolhalashon.com/New/Media/Pl ... ShiurNum=1

[יושב ירושלים]

כנראה שלשיטת הרמב"ם עבודה זרה היא סמל להתרחקות מהקב"ה וללכת אל אלהים אחרים, אשר על כן, ככל שאדם מקריב קרבנות הוא יותר מתקרב אל הקב"ה משום שעושה את הפעולה ההפוכה, וזה גם שייך בימנו על אף שבטלה העבודה זרה.

לפי ביאור זה והדומים לו [שהובאו כאן], מה הביאור בדברי הרמב"ם [מו"נ שם] שטעם עשיית המקדש במקום אחד ואיסור העבודה במקום אחר, הוא כדי למעט ממין עבודה זו שאינה אלא מחמת ההכרח, ולרבות בעבודה העיקרית שהיא התפילה והזעקה?

[מכון חכמי ספרד]

תודה לכל השולחים והמסייעים.
היתה סייעתא דשמיא גדולה, עד כדי ששמעתי מאוחר יותר כי הקבוצה יצאה לחנות ספרים ורכשה מספר ספרי אלבומים על המקדש והמשכן.
אני רק מקוה שמשם הם לא המשיכו להר הבית לבחון את הכל מקרוב...

[שמש]

שמא תואיל להעלות את הדברים גם לאתרא קדישא הדין לתועלת הציבור?

[מכון חכמי ספרד]

להעלות את ההרצאה אין זה באפשר.
אבל אוכל לצרף גליון שסייעתי בהכנתו, שם התברר העניין כשמלה.

[עושה חדשות]

תהילים נא
כִּ֤י ׀ לֹֽא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה׃
זִ֥בְחֵ֣י אֱלֹהִים֮ ר֤וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה׃
הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצֽוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרֽוּשָׁלִָֽם׃
אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַֽעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּֽחֲךָ֣ פָרִֽים׃

לכאו' מבואר בפשש"מ שאין לה' חפץ בקרבנות שבבמה, אבל בירושלים בבנינה אז תחפוץ וכו'.
האם מישהו מבאר כך?

[איש_ספר]

מומלץ גם לקרוא מאמרו של הר''ק כהנא בנספח לס' הזכרון להריטב''א שבמהדורתו.

כשראיתי את כותרת האשכול שהוקפץ, באתי לציין למאמר מצוין זה. ושו"ר שקדמני הרב הגה"מ...והרי זה מחזק את תחושתי שמדובר במאמר מעולה.

לאחרונה למדתי בכוזרי היבט פשטני חדש על כל ענין הקרבנות.

מלך כוזר, הרגיש לכל ענייני הגשמה שואלו על הקרבנות והחבר משיב לו, שתיבת "לאישי" (קרבני לחמי לאישי) פותרת את כל הקושי. הכיצד?

החבר מאריך ואני אקצר לפי הבנתי.

הקב"ה מתגלה לברואיו ביחסו אליהם, באמצעות האש, כאשר מצינו הרבה במקרא, בתורה ובנביאים. כשם שהנשמה שהיא חלק אלוה, אין ראוי לה לדור אלא בגוף מתוקן ושלם, ולכן מי שנחסר גופו, לא תשכון בו עוד נשמה, הוא הדין ביחס לאש הבאה לבטא יחס אלוהי. אין ראוי לה להופיע אלא על חלבים ודברים משובחים. החלבים נבחרו משום שהם חומר בעירה, והם גם מסמלים חשיבות, ועליהם ראוי שתשכון האש. וזהו לאישי, על מנת שתשכון עליהם אישי, הבאה לבטא את יחסי אליכם. זה פחות או יותר יסוד דבריו.

חוץ מהסגנון והתוכן שזה ענין של טעם, מעניין גם ההשקפה שלו העולה מזה שההקטרה היא עיקר הקרבן ולא כמו שאנו יודעים שהזריקה עיקר.

[עושה חדשות]

הביטוי 'אישה' מופיע גם בנסכים ובלחם הפנים אף שאינם נשרפים במזבח. וצ"ע.

על הודעתי הקודמת העירוני שעמד בזה המש"ח ריש ויקרא דאין ריח ניחוח בבמה עי"ש.

[מקדש מלך]

הביטוי 'אישה' מופיע גם בנסכים ובלחם הפנים אף שאינם נשרפים במזבח. וצ"ע.

איפה? תוכל לצטט את הפסוקים?

[מקדש מלך]

לאחרונה למדתי בכוזרי היבט פשטני חדש על כל ענין הקרבנות.

מלך כוזר, הרגיש לכל ענייני הגשמה שואלו על הקרבנות והחבר משיב לו, שתיבת "לאישי" (קרבני לחמי לאישי) פותרת את כל הקושי. הכיצד?

החבר מאריך ואני אקצר לפי הבנתי.

הקב"ה מתגלה לברואיו ביחסו אליהם, באמצעות האש, כאשר מצינו הרבה במקרא, בתורה ובנביאים. כשם שהנשמה שהיא חלק אלוה, אין ראוי לה לדור אלא בגוף מתוקן ושלם, ולכן מי שנחסר גופו, לא תשכון בו עוד נשמה, הוא הדין ביחס לאש הבאה לבטא יחס אלוהי. אין ראוי לה להופיע אלא על חלבים ודברים משובחים. החלבים נבחרו משום שהם חומר בעירה, והם גם מסמלים חשיבות, ועליהם ראוי שתשכון האש. וזהו לאישי, על מנת שתשכון עליהם אישי, הבאה לבטא את יחסי אליכם. זה פחות או יותר יסוד דבריו.

חוץ מהסגנון והתוכן שזה ענין של טעם, מעניין גם ההשקפה שלו העולה מזה שההקטרה היא עיקר הקרבן ולא כמו שאנו יודעים שהזריקה עיקר.

אני חושב שהמלך הוטרד בעיקר מהאש שהיא נחשבת "לחם" או "ריח ניחוח", ואת זה בעיקר היה צורך לשלול.
הדם בין כה משמש תפקיד רוחני, שהרי פסוק מפורש הוא שהדם נבחר למזבח בגלל היותו משכן לנפש.
ולגבי עיקר העניין, אכן הכוזרי מסביר את האש ספציפית בהסבר שכתבת, אבל זה בסך הכל פרט אחד מתוך טיעון ארוך ובכלל לא פשטני.

[עושה חדשות]

הביטוי 'אישה' מופיע גם בנסכים ובלחם הפנים אף שאינם נשרפים במזבח. וצ"ע.

איפה? תוכל לצטט את הפסוקים?

היה זכור לי כך מתוך המאמר של ר' יונתן גרוסמן המצו"ב, כעת נ"ל שאינו מוכרח כ"כ.

ז.docx

(45.73 KiB) הורד 94 פעמים

[מקדש מלך]

התחלתי לקרוא והנה הציטוט הראשון:

'אשה' שאינו הולך לאש המזבח
א. נסכי יין: מילגרום מזכיר את נסכי היין שאין מנסכים אותם על אש המזבח עצמה, ובכל זאת התורה מכנה אותם 'אשה': "וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'" (במדבר ט"ו, י).
אמנם יש להסתייג ולומר שבסופו של דבר גם נסכי היין מובאים למזבח שבו מצויה אש ה', וגם אם היין אינו נשפך על האש עצמה, ניתן לומר עליו שהוא מגיע למקום אש ה' ושם יש לנסך אותו.

ומה עם פירוש רש"י על המקום?

(י) אשה ריח - אינו מוסב אלא על המנחה והשמן, אבל היין אינו אשה, שאינו ניתן על האש:

[איש_ספר]

לאחרונה למדתי בכוזרי היבט פשטני חדש על כל ענין הקרבנות.

מלך כוזר, הרגיש לכל ענייני הגשמה שואלו על הקרבנות והחבר משיב לו, שתיבת "לאישי" (קרבני לחמי לאישי) פותרת את כל הקושי. הכיצד?

החבר מאריך ואני אקצר לפי הבנתי.

הקב"ה מתגלה לברואיו ביחסו אליהם, באמצעות האש, כאשר מצינו הרבה במקרא, בתורה ובנביאים. כשם שהנשמה שהיא חלק אלוה, אין ראוי לה לדור אלא בגוף מתוקן ושלם, ולכן מי שנחסר גופו, לא תשכון בו עוד נשמה, הוא הדין ביחס לאש הבאה לבטא יחס אלוהי. אין ראוי לה להופיע אלא על חלבים ודברים משובחים. החלבים נבחרו משום שהם חומר בעירה, והם גם מסמלים חשיבות, ועליהם ראוי שתשכון האש. וזהו לאישי, על מנת שתשכון עליהם אישי, הבאה לבטא את יחסי אליכם. זה פחות או יותר יסוד דבריו.

חוץ מהסגנון והתוכן שזה ענין של טעם, מעניין גם ההשקפה שלו העולה מזה שההקטרה היא עיקר הקרבן ולא כמו שאנו יודעים שהזריקה עיקר.

אני חושב שהמלך הוטרד בעיקר מהאש שהיא נחשבת "לחם" או "ריח ניחוח", ואת זה בעיקר היה צורך לשלול.
הדם בין כה משמש תפקיד רוחני, שהרי פסוק מפורש הוא שהדם נבחר למזבח בגלל היותו משכן לנפש.
ולגבי עיקר העניין, אכן הכוזרי מסביר את האש ספציפית בהסבר שכתבת, אבל זה בסך הכל פרט אחד מתוך טיעון ארוך ובכלל לא פשטני.

לא נראה כך. שאלת המלך היא על ענין הקרבנות בכללם. הנה דבריו (מהדורת שוורץ)

ארצה שתבהיר לי, מה שקראתי על אודות הקרבנות, מה שקשה לשכל לקבל, כגון שהוא אומר את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי, הוא אומר על הקרבנות שהם קרבנות א'להים, מזונו ומה שהוא מריח

[עושה חדשות]

ומה עם פירוש רש"י על המקום?

(י) אשה ריח - אינו מוסב אלא על המנחה והשמן, אבל היין אינו אשה, שאינו ניתן על האש:

אמת.
ולדעת שמאל בזבחים דצ"א יש לזלף ע"ג אישים מהאי קרא.
ולדידן דלא קי"ל כשמואל עי' רש"י שם מה הביא מדברי הספרי ופירשם.
וע"ע מש"ח, הכתב והקבלה, וכו'.
גם שאר המובאות אין בהם ממש, וכנ"ל.

אבל מה לגבי החלק השני, שבחטאת לא נאמר 'אשה', מה ההסבר בזה.

עמד בזה המש"ח ריש ויקרא דאין ריח ניחוח בבמה עי"ש.

ויל"ע מדבריו בפ' נח דנאמר שם ריח ניחוח כי הוי במקום המקדש, ובפסוקים אלו משמע דתליא בבניית חומות ירושלים.

[קמנו ונתעודד]

רמח"ל בשרשי המצוות
רש"ר הירש
הרב קוק

כמו"כ יש ספר בשם אנציקלופדיה אספקלריא שמרכז לך את כל החומר בנושאים מחשבתיים

[ר_חיים_הקטן]

אולי זה יעזור: https://www.mdpi.com/2077-1444/12/5/363/htm

[מקדש מלך]

לאחרונה למדתי בכוזרי היבט פשטני חדש על כל ענין הקרבנות.

מלך כוזר, הרגיש לכל ענייני הגשמה שואלו על הקרבנות והחבר משיב לו, שתיבת "לאישי" (קרבני לחמי לאישי) פותרת את כל הקושי. הכיצד?

החבר מאריך ואני אקצר לפי הבנתי.

הקב"ה מתגלה לברואיו ביחסו אליהם, באמצעות האש, כאשר מצינו הרבה במקרא, בתורה ובנביאים. כשם שהנשמה שהיא חלק אלוה, אין ראוי לה לדור אלא בגוף מתוקן ושלם, ולכן מי שנחסר גופו, לא תשכון בו עוד נשמה, הוא הדין ביחס לאש הבאה לבטא יחס אלוהי. אין ראוי לה להופיע אלא על חלבים ודברים משובחים. החלבים נבחרו משום שהם חומר בעירה, והם גם מסמלים חשיבות, ועליהם ראוי שתשכון האש. וזהו לאישי, על מנת שתשכון עליהם אישי, הבאה לבטא את יחסי אליכם. זה פחות או יותר יסוד דבריו.

חוץ מהסגנון והתוכן שזה ענין של טעם, מעניין גם ההשקפה שלו העולה מזה שההקטרה היא עיקר הקרבן ולא כמו שאנו יודעים שהזריקה עיקר.

אני חושב שהמלך הוטרד בעיקר מהאש שהיא נחשבת "לחם" או "ריח ניחוח", ואת זה בעיקר היה צורך לשלול.
הדם בין כה משמש תפקיד רוחני, שהרי פסוק מפורש הוא שהדם נבחר למזבח בגלל היותו משכן לנפש.
ולגבי עיקר העניין, אכן הכוזרי מסביר את האש ספציפית בהסבר שכתבת, אבל זה בסך הכל פרט אחד מתוך טיעון ארוך ובכלל לא פשטני.

בדרשות הר"ן דרוש התשיעי כותב בקצרה כעין דבריו של הכוזרי שם:

אבל מכל מקום מבואר ונגלה הוא, שאם בדברים החומריים המשתתפים במהות יחוייב שיהיו ממוצעים רבים, כל שכן בדברים שאין בהם שיתוף כלל, וכמעט לא אפילו בשיתוף השם. ומפני זה צוה השם יתברך במשכן ובמקדש וכליו ובקרבנות הנעשים בו, שהם נושאים [למשכן] וההכנות לגוף מצטייר ברצון השם יתברך. שזה שנקראהו עמוד הענן או אש או איזה שם שתרצה, הגוף ההוא מצטייר ברצון השם יתברך, לא על דרך סידור טבעי, אבל על דרך סידור נודע לשם יתברך לבד, מגיע הסידור ההוא על ידי הכנת המקדש וכליו וקרבנותיו, או על דרך סידור אחר נעלם ממנו. והגוף ההוא, אשר הוא גוף באמת נושא משכן לצורה יותר יקרה מאד מהצורה המוטבעת (בנו) [בו], והיא משפעת בנו שלמות וכח נבואיי שהוא למעלה מהטבע.