ישראל ביישנים או עזים
פורסם: ה' אפריל 06, 2017 1:47 pm
ביצה כה: תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין תנא דבי רבי ישמעאל מימינו אש דת למו אמר הקדוש ברוך הוא ראויין הללו שתנתן להם דת אש איכא דאמרי דתיהם של אלו אש שאלמלא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש שלשה עזין הן ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות ויש אומרים אף עז בבהמה דקה ויש אומרים אף צלף באילנות.
רש"י: שהן עזים - ונתנה להם תורה שיעסקו בה, והיא מתשת כחם ומכנעת לבם. דתיהן של אלו - מנהגם של אלו אש, שהם עזים כאש. מימינו אש דת למו - מימינו נתן להם התורה, מפני שאש דת למו, והרבה מקראות חסרים כזה. עזים - קשים להנצח, אנדרי"ש בלעז.
ובהעמק דבר בהרבה מקומות (כמו: שמות ו-ו, יג-ט, דברים ו-כא, שיר השירים ב-א), מבאר שה"יד החזקה" שהיתה ביציאת מצרים היתה מופנית כנגד ישראל שלא רצו לצאת, מחמת עזותן (כנ"ל) שלא רצו להשתעבד לתורה, וזה כעין האמור ביחזקאל "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". (ואולי בלא"ה אין בזה רבותא כ"כ אחרי מה שנאמר בקרא בהדיא "עם קשה עורף"). ובכל אופן, הרי לפי פשוטו לא נראה שמדובר כאן על עזות דקדושה שלא ייבוש מפני המלעיגים וכד', אלא על מידת העזות באופן כללי, (אף שלפי האמת ודאי אפשר להטות תכונה זו לצד הטוב, וביותר דהתורה שניתנה לישראל כבר התישה את מידת עזותן).
וצ"ע איך ליישב את מידת העזות הנ"ל עם מה שאמרו חז"ל דישראל ביישנים רחמנים גומלי חסדים, ואם כך הם סימניהם ומידותיהם למה אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם אלמלא ניתנה להם תורה המתשת כוחם ועזותם. ולכאו' ביישנות ועזות הם ודאי מידות הפוכות, ול"ש לחלק בזה בחינות שונות.
(ועי' מהרש"א ח"א בביצה שם, ובנדרים ד"כ, ובפנ"י בביצה, ובמהר"ל נתיבות עולם נתיב הבושה פ"א, כלי יקר בראשית מט-ז, ועוד הרבה שהאריכו בזה, כ"א לפי דרכו. ויש להביא ע"ז עוד את דברי חז"ל בשמות רבה, דאי' שם - מהו והנה עם קשה עורף הוא, אמר ר' יהודה בן פולויה בשם רבי מאיר ראוים הן להערף, אמר רב יקים ג' חצופים הם, חצוף בחיה כלב, בעוף תרנגול, ובאומות ישראל, אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן או יהודי או צלוב, ודו"ק).
אלא שבאמת בחלק מהמקומות מפו' בדברי חז"ל דביישנים וכו' אי"ז מידותיהם הטבעיות של ישראל, (כמו שהיה משמע לכאו' בלש' הגמ' ביבמות בסתמא "שלשה סימנים יש באומה זו"), כי אם מתנות שקיבלו מאת הקב"ה, "באותה שעה אמר דוד ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל רחמנין וביישנין וגומלי חסדים רחמנין דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנים דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זה סימן לביישן שאינו חוטא וכל מי שאין לו בושת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני וגו' גומלי חסדים מנין דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' וכתיב ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד", וא"כ ל"ק כלל, הן לולי שניתנה תורה היו ישראל עזין שבאומות, אבל כעת כאשר עמדו רגליהן על הר סיני ניתנו להם רחמנות ובושת פנים וכו', וכעת נעשו מידות אלו בטבען. ויש מדרשים שהגי' שם היא להדיא "שלש מתנות טובות נתן להם הקב"ה על הר סיני".
ואולי זכינו כאן לביאור נוסף במעלת "אילו קרבנו לפני הר סיני".
רש"י: שהן עזים - ונתנה להם תורה שיעסקו בה, והיא מתשת כחם ומכנעת לבם. דתיהן של אלו - מנהגם של אלו אש, שהם עזים כאש. מימינו אש דת למו - מימינו נתן להם התורה, מפני שאש דת למו, והרבה מקראות חסרים כזה. עזים - קשים להנצח, אנדרי"ש בלעז.
ובהעמק דבר בהרבה מקומות (כמו: שמות ו-ו, יג-ט, דברים ו-כא, שיר השירים ב-א), מבאר שה"יד החזקה" שהיתה ביציאת מצרים היתה מופנית כנגד ישראל שלא רצו לצאת, מחמת עזותן (כנ"ל) שלא רצו להשתעבד לתורה, וזה כעין האמור ביחזקאל "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". (ואולי בלא"ה אין בזה רבותא כ"כ אחרי מה שנאמר בקרא בהדיא "עם קשה עורף"). ובכל אופן, הרי לפי פשוטו לא נראה שמדובר כאן על עזות דקדושה שלא ייבוש מפני המלעיגים וכד', אלא על מידת העזות באופן כללי, (אף שלפי האמת ודאי אפשר להטות תכונה זו לצד הטוב, וביותר דהתורה שניתנה לישראל כבר התישה את מידת עזותן).
וצ"ע איך ליישב את מידת העזות הנ"ל עם מה שאמרו חז"ל דישראל ביישנים רחמנים גומלי חסדים, ואם כך הם סימניהם ומידותיהם למה אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם אלמלא ניתנה להם תורה המתשת כוחם ועזותם. ולכאו' ביישנות ועזות הם ודאי מידות הפוכות, ול"ש לחלק בזה בחינות שונות.
(ועי' מהרש"א ח"א בביצה שם, ובנדרים ד"כ, ובפנ"י בביצה, ובמהר"ל נתיבות עולם נתיב הבושה פ"א, כלי יקר בראשית מט-ז, ועוד הרבה שהאריכו בזה, כ"א לפי דרכו. ויש להביא ע"ז עוד את דברי חז"ל בשמות רבה, דאי' שם - מהו והנה עם קשה עורף הוא, אמר ר' יהודה בן פולויה בשם רבי מאיר ראוים הן להערף, אמר רב יקים ג' חצופים הם, חצוף בחיה כלב, בעוף תרנגול, ובאומות ישראל, אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן או יהודי או צלוב, ודו"ק).
אלא שבאמת בחלק מהמקומות מפו' בדברי חז"ל דביישנים וכו' אי"ז מידותיהם הטבעיות של ישראל, (כמו שהיה משמע לכאו' בלש' הגמ' ביבמות בסתמא "שלשה סימנים יש באומה זו"), כי אם מתנות שקיבלו מאת הקב"ה, "באותה שעה אמר דוד ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל רחמנין וביישנין וגומלי חסדים רחמנין דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנים דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זה סימן לביישן שאינו חוטא וכל מי שאין לו בושת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני וגו' גומלי חסדים מנין דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' וכתיב ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד", וא"כ ל"ק כלל, הן לולי שניתנה תורה היו ישראל עזין שבאומות, אבל כעת כאשר עמדו רגליהן על הר סיני ניתנו להם רחמנות ובושת פנים וכו', וכעת נעשו מידות אלו בטבען. ויש מדרשים שהגי' שם היא להדיא "שלש מתנות טובות נתן להם הקב"ה על הר סיני".
ואולי זכינו כאן לביאור נוסף במעלת "אילו קרבנו לפני הר סיני".