פורום אוצר החכמה

קיימ"ל בכתובות פו. וכן בחולין קלב: במצות עשה כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו.
לכאורה לפי המבואר בר"ה כח. בכפאו ואכל מצה דמהני רק למ"ד מצות אצ"כ אבל אי צריכות כונה לא מהני אם עושה המצוה בכפיה, ולפי"ז קשה לדידן דקיימ"ל מצ"כ (כמבואר באו"ח סי' ס' ס"ד) א"כ איך כופין על קיום עשה הרי לא יצא כיון שלא כיוון?

ועי' בשו"ת דברי חיים אהע"ז ח"ב סל"ב שנתקשה בזה, ולא הבנתי מה שתירץ וה' יאיר עיני.

אולם התבוננתי בדברי הברייתא בסוכה וחולין ונתקשיתי למה נקטה הברייתא הכפיה בענין 'עשיית הסוכה' ו'עשיית הלולב' ולא על 'ישיבת סוכה' ו'נטילת לולב', (ובאמת דנו בזה בראשונים למה כופין על הכנת המצוה ואכמ"ל)

אולי קושיא חדא מתורצת בחברתה, שעל עצם קיום המצוה לא מהני כפיה, ולזה לא פסק בברייתא רק שכופין אותו לעשיית הסוכה והלולב.

(ולפלא שבד"ח שם כשמעתיק דברי הגמ' כותב "סוכה ואינו יושב, לולב ואינו נוטל" והוא פלאי וצ"ע)

ולעצם הקושיא באמת יכולין לחלק בפשטות בין אם כופין אותו חכמי ישראל לקיים רצון השם אז שייך להביא בזה הענין של כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכדברי הרמב"ם המפורסמים בהל' גירושין, וכן כ' המנ"ח מצוה ו' אות י', משא"כ בכפאו פרסיים לאכול מצה אין שייך זה והוא פשוט.

אשמח לקבל מראי מקומות לדיון הזה

מיללער כתב:קיימ"ל בכתובות פו. וכן בחולין קלב: במצות עשה כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו.
לכאורה לפי המבואר בר"ה כח. בכפאו ואכל מצה דמהני רק למ"ד מצות אצ"כ אבל אי צריכות כונה לא מהני אם עושה המצוה בכפיה, ולפי"ז קשה לדידן דקיימ"ל מצ"כ (כמבואר באו"ח סי' ס' ס"ד) א"כ איך כופין על קיום עשה הרי לא יצא כיון שלא כיוון?

ועי' בשו"ת דברי חיים אהע"ז ח"ב סל"ב שנתקשה בזה, ולא הבנתי מה שתירץ וה' יאיר עיני.

אולם התבוננתי בדברי הברייתא בסוכה וחולין ונתקשיתי למה נקטה הברייתא הכפיה בענין 'עשיית הסוכה' ו'עשיית הלולב' ולא על 'ישיבת סוכה' ו'נטילת לולב', (ובאמת דנו בזה בראשונים למה כופין על הכנת המצוה ואכמ"ל)

אולי קושיא חדא מתורצת בחברתה, שעל עצם קיום המצוה לא מהני כפיה, ולזה לא פסק בברייתא רק שכופין אותו לעשיית הסוכה והלולב.

(ולפלא שבד"ח שם כשמעתיק דברי הגמ' כותב "סוכה ואינו יושב, לולב ואינו נוטל" והוא פלאי וצ"ע)

ולעצם הקושיא באמת יכולין לחלק בפשטות בין אם כופין אותו חכמי ישראל לקיים רצון השם אז שייך להביא בזה הענין של כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכדברי הרמב"ם המפורסמים בהל' גירושין, וכן כ' המנ"ח מצוה ו' אות י', משא"כ בכפאו פרסיים לאכול מצה אין שייך זה והוא פשוט.

אשמח לקבל מראי מקומות לדיון הזה

יש תשובה ע"ז בפני מבין ושם מביא מגדולי אונגריה דברים בזה, אין הספר תח"י, אבל כמדומני שהוא בסי' קנג או סביבות שם.

יש על זה בקונטרס תורת העישוי

פניתי לעיין שוב, הפני מבין בסי' קנו, ומתרץ בערך כמש"כ ע"פ הרמב"ם.
ורשום אצלי שכ"כ גם הישועות יעקב סי' ס סק"ג, ובשו"ת עונג יו"ט סי' מ, ובשו"ת באר יצחק אה"ע סי' י הגה הוסיף, דכיון שיש אומדנא שרוצה לקיים המצוה, לא אזלינן בתר דברים שבלב, אלא אנן סהדי דניחא ליה במצוה, ודברים שבלב שסותרים אומדנא דמוכח אינם דברים.
וע"ע לאידך גיסא ביום תרועה ר"ה כח ובית יצחק יו"ד ח"ב סי' קסח.

תודה רבה על הציונים ומ"מ

אגב הגמרא הזאת הרמב"ם לא הביאה בשום מקום ביד (אמנם בהקדמה לספר המצוות הוא מזכירה) ולכאורה מוכח דלא סבירא ליה דהיא להלכה ואולי מן הטעם של צריכות כוונה.
או אפשר להאר בדרך אחרת ברמבם
אם מישהו מכיר מאן דהוא שמתייחס ישחרות לרמבם אשמח למקור.

מיללער כתב:
ולעצם הקושיא באמת יכולין לחלק בפשטות בין אם כופין אותו חכמי ישראל לקיים רצון השם אז שייך להביא בזה הענין של כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכדברי הרמב"ם המפורסמים בהל' גירושין, וכן כ' המנ"ח מצוה ו' אות י', משא"כ בכפאו פרסיים לאכול מצה אין שייך זה והוא פשוט.

נראה לי שהרב תירץ באופן שקשה על האחרונים המקשים.

האם מצאנו מקומות שלגבי לשמה בגט או בשאר דברים יועיל ובצריכות כוונה נבקש רף יותר גבוה של מחשבה.

הרי ידועה הסתירה ברמבם במצה שכפאו יצא ובתקיעת שופר ללא כונה לא יצא ,
דבמצה איכא הנאה והוי כלשמה דהמתעסק בחלבים ועריות מתחייב שכן נהנה ,וכך כמדומני כתב רב אברהם בן הרמבם בדעת אביו,
ולדידי נראה עוד דבתקעית שופר צריך כונה משום דכתיב זכרון תרועה ,וכך מצאתי בבית הלוי,
עוד חילקו בין היכי דצריך עשיה לבין היכי דצריך אמירה כגון בקריאת שמע דצריך כונה ,

אבי 1000 כתב:

מיללער כתב:
ולעצם הקושיא באמת יכולין לחלק בפשטות בין אם כופין אותו חכמי ישראל לקיים רצון השם אז שייך להביא בזה הענין של כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכדברי הרמב"ם המפורסמים בהל' גירושין, וכן כ' המנ"ח מצוה ו' אות י', משא"כ בכפאו פרסיים לאכול מצה אין שייך זה והוא פשוט.

נראה לי שהרב תירץ באופן שקשה על האחרונים המקשים.

האם מצאנו מקומות שלגבי לשמה בגט או בשאר דברים יועיל ובצריכות כוונה נבקש רף יותר גבוה של מחשבה.

אולי יש לדון בפירוש 'כוונה' שהאריכו בה הראשונים ואחרונים, אם החיוב לכוין רק לצאת ידי חובת המצוה, או שיש כוונה עמוקה יתירה.

הכפייה של הרמב"ם מהני לכאורה רק שיהי' העשייה 'לרצונו' אבל מכאן ועד שיחשב כאילו 'התכוין' תלוי אם זה רק 'רצון' או 'כוונה' ודו"ק

עי' בריטב"א שם (ר"ה כח.) דכפי' ע"י ב"ד של ישראל אין בו חסרון כוונה ומהני כמו גט המעושה בב"ד של ישראל

העליתי את השאלה הזו בפורום אחר, וחבר הפנה אותי לכאן.

מצאתי כאן תגובות מועילות, יישר כוח לכותבים !