פורום אוצר החכמה

ראיתי כעת דבר פלא בדרשות החת"ס -



השאלה היא, האם מצינו עוד שהתייחסו לדבריו של הלל לגר "זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור", כמו החת"ס הנ"ל?

לכאורה, זהו פירושו. הלא כן?

כל התורה כולה היא פירוש של 'מאי דסאני עלך לחברך לא תעביד'. ואליבא דאמת, במצוות שבין אדם לחבירו הדברים פשוטים וברורים. אך השאלה היא, איך לומדים זאת במצוות שבין אדם למקום.

נראה שגם רש"י, בפירושו הראשון והעיקרי שם, מסכים עם החת"ס.

רש"י מסכת שבת דף לא עמוד א
דעלך סני לחברך לא תעביד - ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) - זה הקדוש ברוך הוא, אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך, לשון אחר: חבירך ממש, כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות.

למה מה שכתוב ברש"י מסכים עם החת"ס?

אין משיבין מן הדרוש. החת"ס מפרש דברי התלמוד באופן שיתאים למוסר השכל שהז"ג שרצה להוציא מהם, וע' פנים לתורה, וכמעשה הדרשנים מעולם ועד עתה.
ויעויין בחידושיו לשבת שם שכתב באופן קרוב מאד מבחינת הרעיון, ולאידך מפרש דברי הלל כקושטא דמילתא: "על רגל אחד, ר"ל או יהי' נימוסיות בין אדם לחבירו לבד כדתנו האפיקורסים דלית להו תכלית אלא שלום בין איש לרעהו, או כלו פרוש לה' כמו חנוך בן ירד... והלל א"ל שאין כאן אלא רגל א' שיקיים הנימוסיות, וא"כ לא יהי' הקדוש ברוך הוא כהדיוט מה דעלך סני וכו' ואיך נעשה נגד רצון בוראנו ית"ש".
ובדרשותיו שם קסא, א וקסב, ד הביא פירוש מבנו עפ"ד רש"י, וסיים "ונכון הוא".

מענין לענין
ז"ל המאירי, סנהדרין נט.
בן נח שראינוהו מתחסד וקובע לעצמו ימי מנוחה שבת או יום טוב ראוי ליענש וכו' וכן הדין אם עסק בתורה שלא לכונת קיום עיקרי מצוותיה אלא שלבו חפץ לירד לידיעת תורתינו ותלמודינו ראוי ליענש מפני שבני אדם סבורים עליו שהוא משלנו מתוך שרואין אותו יודע ויבואו לטעות אחריו ומ"מ כל שהוא עוסק בעיקרי שבע מצות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם אף על פי שרוב גופי תורה נכללים בהם מכבדין אותו אפילו ככהן גדול שאין כאן חשש לטעות אחריו שהרי אף בשלו הוא עוסק.