פורום אוצר החכמה

אני עכשיו עוסק בסוגיה זו, ונתעוררה שאלה אצלי שלא מצאתי לה תשובה והיא שהרמב״ם כותב במפורש בפ״ו מהלכות ברכות ה״ב שהנוטל ידיו בין לק״ש בין לתפילה מברך על נטילת ידים, בפשטות מדובר על הנטילה שנוטל לפני כל תפילה ותפילה כמו שכותב הכסף משנה. אולם בהלכות תפילה פ״ז כאשר מונה את המאה ברכות שאדם מברך בכל יום לא מונה את ברכת נטילת ידים לתפילה כלל, רק את הנטילה שנוטל בשחרית ואת הנטילה שנוטל לסעודה, [א״א לומר שמדובר כאשר נוטל ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו שא״כ לא היה מונה את בכת נט״י שנוטל לסעודה]
ועל שאלה זו אני מחפש תשובה הרבה זמן ולא מצאתי, אם תוכלו לעזור לי אני אשמח.

יש חילוק בסיסי, לכאו' גם לדעת הרמב''ם, בין נט''י לסעודה לשאר נט''י.
נט''י לסעודה, היא הנטילה היחידה שחייבים בה אף אם הנוטל יודע בוודאות שידיו נקיות. (בהסבר הפשוט של מתנה וכו') וכמובן, דרך כל אדם לאכול לכה''פ פעם ביום.
נטילה נוספת המוכרחת בכל יום, היא נטילת שחרית. שהרי אדם ישן בכל לילה, ומשקם עליו ליטול ידיו.

על כן כתב הרמב''ם את שתי הנטילות הנ''ל בבואו למנות את הברכות שאדם במהלך יום 'נורמלי' מברך.

משא''כ נט''י לתפילה, אם אין ידו מלוכלכת (אכן, לא מצוי!!) לכאורה אינו חייב בנטילה, שהרי העיקר הוא שלא להתפלל בידיים שאינן נקיות. (ושלא כמו נט''י לאכילה שנתקנה להרגל הכהנים ועיקר תקנתה הוא גם בידיים נקיות). וע''כ אי''ז מחויב המציאות שיברך ברכות אלו בכל יום, וכמו שלא מנה הר''מ לברכת ענט''י של פירות רטובים כיון שאי''ז מוכרח שיברכה. (אעפ''י שיש חילוק שתפילה חייב בכל יום משאכ פירות.)

זאת ועוד, נט''י שחרית, לחלק מן הראשונים כל עניינה הוא מחמת קר''ש ותפילה, א''כ מנה לה הר''מ לעיקר ההלכה, ורק לא פירט את מנחה וערבית, וכמו שלא פירט את אכילת הצהריים והערב.

כ''ז מקופיא, לכיוון בעלמא

סתם ידים פסולות לתפלה. וז"ל הב"י סי' צ"ב "נראה מדבריו דבכל התפילות צריך לרחוץ ידיו אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך כשם שהוא צריך ליטול ידיו לאכול פת".
הרמב"ם מנה שתי סעודות כמו שהיו רגילים לאכול בזמן חז"ל והראשונים. שלוש סעודות ביום זה מושג חדש.

לעיקר השאלה, ראה ברמב"ם פרנקל במקו"צ שיש שמנו גם ברכות אלו. וע"ש בספר המפתח שעמדו בזה כמה אחרונים על הרמב"ם.

ראיתינֿ בפרנקל ותשובות האחרנונים לא היו ברורים כלל.
הרמב״ם סובר שנט״י לפני תפילה היא לא משום נקיות אלא משום טהרה כפי שקורא לזה ״טהרת הידים״ והוא מונה אתה כאחד הדברים המעכבים את התפילה. ואין הטעם משום נקיות. כמו שכותב במפורש בנו של הרמב״ם רבינו אברהם.

תשובת היד יצחק שלאלה:

לא הבנתי אותה

ראיתי ששאלו את השאלה הנ״ל את הרב קאפח והוא ענה ״אכן צ״ע״

גלרשטיין כתב:ראיתינֿ בפרנקל ותשובות האחרנונים לא היו ברורים כלל.
הרמב״ם סובר שנט״י לפני תפילה היא לא משום נקיות אלא משום טהרה כפי שקורא לזה ״טהרת הידים״ והוא מונה אתה כאחד הדברים המעכבים את התפילה. ואין הטעם משום נקיות. כמו שכותב במפורש בנו של הרמב״ם רבינו אברהם.

דבריך צדקו,
כוונתי היא שלסעודה אי''צ שיה יו ידיו שלו טהורות, וכל נטילתו וטהרת ידיו הם מדין חברו הכהן שלא ייכשל באכילת תרומה, א''כ לעולם עליו ליטול. משא''כ לתפילה ענינו ועיקרו שהוא-הנוטל- יהיו ידיו טהורות, ואם טהרם קודם, אין טעם בטהרה נוספת. ויש הרבה מאד להאריך בזה, אולי בהזדמנות בל''נ.

הרמב״ם אולם סופר את ברכת נט״י לתפילה פעם אחת לבוקר, ומשלים את ה100 ברכות עם ברכות אחרות.
וא״א שטיהרם קודם לכן כיון שא״כ, אז היה לו לברך.

זו כוונתי, הר''מ מנה גם מנה לנטי תפילה בבוקר ועליה מברך. נטי לתפילות הנוספות לא כתב כיון שאחרי הנטילה הראשונה אינן מוכרחות

למה לא? והרי אם תאמר שהסיח דעתו מהנטילה הקודמת אז גם נטילת ידים לאכילה הוא לא יצטרך ליטול שהנטילה של שחרית פוטרתו כמו שהרמב״ם פסק בעצמו ״מוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו״ כלומר לפי הרמב״ם באופן עקרוני אדם יכל ליטול יגיו בשחרית ולשמור ידיו כל היום ולא יצטרך ליטול לא לאכילה ולא לטפילה