פורום אוצר החכמה

מעשה א':
ביתי הקטנה אמרה לי "אבא תפתח את הפה ותעצום עיניים". "אבל מה אברך"? "בורא מיני מזונות"! השאלה האם כשאני אינני יודע מה היא הולכת להכניס לפי אני יכול לברך? מלבד העניין והמצוה להחזיק את האוכל בעצמי, היה ניתן לומר שכיון שזה "תלוי בדעת אחרים" אי אפשר לברך וכמו שכתב המשנה ברורה בסימן ר"ו סקי"ט, ושם מדובר כשהאוכל לא לפניו לא מועיל הברכה אפילו כשכיון, ובמקרה דנן כשהאוכל נסתר מעיני בכוונה, האם ניתן לברך.

מעשה ב':
מנהג נפוץ אצל ילדים שכשהם רואים חבר עם חטיף הם מבקשים להתכבד, ופעמים הבקשה נתקלת בסירוב, מה עושים ילדים 'חכמים'? הם מברכים בחטף שהכל נהיה בדברו.. נו נו..., ואז בעל הממתק 'נכנע' והם זוכים להתכבד ממנעמיו.
השאלה היא האם הילד צריך להביא למברך בכדי שלא להכשילו בברכה לבטלה, שאלה נוספת היא האם מותר להביא לו, כי הרי אם נאמר שהברכה לא עלתה לו כמו שכתבתי כי זה "תלוי בדעת אחרים" (וכאן יותר ניתן לומר סברא זו כי הרי כבר ראינו שהלה סירב פעם אחת) נמצא שאסור להביא לו דהרי הוא יכשל באיסור ליהנות העולם הזה בלא ברכה ?

אודות שאלה ב':
לכאורה אין חיוב על הקטן לגרום שלא יהא ברכתו לבטלה, שהרי אין דין ערבות לקטן (יעויין ראש יוסף ברכות מח, א; גידולי שמואל ב"ק קטז, א). ואם יתן לו כמתנת חינם נראה שברכתו לא תהא לבטלה, שכן דעת הקטן בשעת הברכה היתה שודאי יתן לו חבירו מפני החשש לברכה לבטלה, ובברכתו התכוון שפיר לאותו מאכל.
גם אם יברך כנגד גדול אין על הגדול חיוב לתת את המאכל לקטן, מפני שאין דין ערבות מן הגדול לקטן (חזו"א או"ח, ברכהמ"ז סי' כט אות ה).
ויש לדון אם האב חייב לתת לו מדין חינוך (לדעת התוס' ברכות כ, א - שחיוב החינוך מוטל על הבן, לכאורה אין חיוב על האב לגרום שלא תהא ברכתו לבטלה, אולם לדעת רש"י שם צ"ע).

לשאלה א, אם אדם אחר שנאמן עליך אומר שתברך ברכה מסוימת והוא ייתן לך מאכל שזוהי ברכתו - אין בעיה לברך, ואין זה "תלוי בדעת אחרים" כי כאן ברור שהאחר בא להאכיל אותך.
לשאלה ב - לפענ"ד ה"ז ברכה לבטלה, ואם אכל - אכל בלא ברכה! אא"כ מי שמחזיק את המאכל הוא אדם כזה שברור בלי שום ספק שהוא ייתן את המאכל למי שבירך עליו, וכמעשה הידוע מהרוז'ינער הקדוש ואביו.

ממרומי היער כתב:מעשה א':
ביתי הקטנה אמרה לי "אבא תפתח את הפה ותעצום עיניים". "אבל מה אברך"? "בורא מיני מזונות"! השאלה האם כשאני אינני יודע מה היא הולכת להכניס לפי אני יכול לברך? מלבד העניין והמצוה להחזיק את האוכל בעצמי, היה ניתן לומר שכיון שזה "תלוי בדעת אחרים" אי אפשר לברך וכמו שכתב המשנה ברורה בסימן ר"ו סקי"ט, ושם מדובר כשהאוכל לא לפניו לא מועיל הברכה אפילו כשכיון, ובמקרה דנן כשהאוכל נסתר מעיני בכוונה, האם ניתן לברך.

מעשה ב':
מנהג נפוץ אצל ילדים שכשהם רואים חבר עם חטיף הם מבקשים להתכבד, ופעמים הבקשה נתקלת בסירוב, מה עושים ילדים 'חכמים'? הם מברכים בחטף שהכל נהיה בדברו.. נו נו..., ואז בעל הממתק 'נכנע' והם זוכים להתכבד ממנעמיו.
השאלה היא האם הילד צריך להביא למברך בכדי שלא להכשילו בברכה לבטלה, שאלה נוספת היא האם מותר להביא לו, כי הרי אם נאמר שהברכה לא עלתה לו כמו שכתבתי כי זה "תלוי בדעת אחרים" (וכאן יותר ניתן לומר סברא זו כי הרי כבר ראינו שהלה סירב פעם אחת) נמצא שאסור להביא לו דהרי הוא יכשל באיסור ליהנות העולם הזה בלא ברכה ?

א', שם מדובר שהאוכל רחוק ממנו אבל כאן הוא סמוך לו. גם יודע שהוא מזונות, מנין שצריך לדעת כל פרטי המאכל ומרכיביו.
ב', זכור לי שבמעם לועז דיבר בזה וכתב שהברכה לבטלה, ואפ' אם יקבל את המאכל צריך לברך שנית.