פורום אוצר החכמה

ראיתי בהגהות רעק"א סי' כו שהמוציא ממון בערכאות הרי הם גזל בידו ואם קידש בהם אשה אינה מקודשת.
הדין מוסכם או שיש חולקים בזה? ומ הדין כשהסכימו ב' הצדדים לידון בערכאות?

בפשטות זה הדין כשהלך שלא בהסכמת הנתבע.
והנתיה"מ כותב בפירוש שכשהולכים בהסכמה, אף שעוברים על איסור דאורייתא, מ"מ הפסק קיים למעשה ואינו גזל, כמו קבלו עלייהו קא"פ.

ב"ק קי"ג: אמרי' דע"א שמעיד להוציא ממון משמתי' ליה דעכו"ם מוציאים ממון עפ"י ע"א, וכת' הרמ"א חו"מ כ"ח ג' דמ"מ אינו חייב לשלם משום שיכול לומר אמת העדתי, ש"מ שהוצאת הממון אינה גזל אע"פ שבדיני ישראל אין מוציאים כה"ג, דהא קמן שהעד פטור מלשלם משום שטוען שיצא הממון כדין.
ואם כוונת הגרעק"א בגוונא שאין ידוע אם באמת חייב, א"כ פשיטא דהוי גזל, שהרי אם לא היה הולך לערכאות והיה נוטל את הממון היה גזלן גמור גם אם טוען ברי וכנסכא דר"א, ומה לי שגזל ע"י ערכאות.