מצות ת"ת תכלית בפני עצמה

[מה שנכון נכון]

בקשוני להכניס שאלה זו לפורום.

בקשת מקורות לכך שמצוות ת"ת מצוה עצמית, תכלית בפני עצמה
[יש בית הלוי עה"ת]

[דרומי]

ראה באריכות בספר לקוטי אמרים תניא בפרק ה ובפרק כג (וגם בסוף פרק לז)

[קראקובער]

ברור, אחרת אין הבדל בין חיוב ת"ת לאיש ולאשה דהרי גם אשה חייבת ללמוד דינים.

[אוצר החכמה]

אולי אפשר להבהיר את השאלה. היינו מה המשמעות של האפשרות שמצוות ת"ת תכלית בפני עצמה ומה המשמעות של האפשרות שאינה תכלית בפני עצמה.

אולי גם לבאר מה הכוונה בכלל במילים אלו. מצוות לולב היא כן תכלית בפני עצמה? והכנסת כלה? וברכת המזון?

[בקרו טלה]

.
[יש בית הלוי עה"ת]

אלו דברי הבית הלוי
והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות ואם לא ילמוד היאך יקיים, ולא ע"ה חסיד (אבות פ"ב מ"ה), וגם הנשים שאינם מחויבות בלימוד התורה מ"מ מחוייבות ללמוד במצות הנוהגות בהן וכמו דאיתא בב"י סי' מ"ז בשם הרוקח דמש"ה מברכות בה"ת. אמנם באנשים יש עוד מעלה א' על הנשים דנשים בלימודם אינם מקיימות שום מ"ע רק הוי מבוא לקיום המצות ונמצא דהלימוד אצלם הוי מבוא להתכלית שהוא קיום המצות ולא הוי תכלית בעצמו אבל באנשים הוי הלימוד גם מ"ע לעצמו וכמו הנחת תפילין וכדומה ונמצא הוו ב' בחינות מבוא להמצות וגם תכלית בפני עצמו.
וזהו דאיתא במנחות דף צ"ט שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמוד חכמת יונית א"ל צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה, דהחיוב דהוי משום קיום המצות הא כבר יצא בו כיון שיודע כל התורה כולה היאך לעשות דדבר הנעשה לאיזה תכלית אין לו להמשך יותר מכפי הצורך לאותו התכלית המבוקש ורק מ"מ חייב מצד עצם המצוה של הלימוד תורה. והנה אם היו אומרים ישראל נשמע ונעשה לא היה במשמעות קבלתם רק עול מצות אלא שמוכרחין ללמוד קודם כדי שידעו היאך לעשות והיה נשמע נמשך ומבוא לנעשה ונעשה הוי התכלית והיה רק קבלה אחת ומש"ה אמרו נעשה ומובן מאליו שמוכרחין ללמוד מקודם ואח"כ אמרו נשמע ונמצא דהוי נשמע תכלית מצד עצמו ג"כ דגם שלא יצטרכו ללמוד משום עשיה ג"כ ילמדו מצד עצמה
והנה בנדרים (דף פ"א) איתא על עזבם את תורתי שלא היו מברכין בתורה תחילה. וכן אמר שם מפני מה אין ת"ח מצויין יוצאין מבניהם ת"ח שאין מברכים בתורה תחילה. וכתב שם הר"ן שלא היה התורה חשובה בעיניהם שתהא ראויה לברך עליה שלא היו עוסקין בה לשמה. ולפי המבואר לעיל י"ל דהם היו סוברים דלימוד התורה אינו מצוה מצד עצמה רק עיקר מה שצריך ללמוד הוא כדי לידע היאך ומה לעשות והעיקר הוא העשיה, והא אמרינן במנחות (דף מ"ב) דכל מצוה דעשייתה גמר מצוה כגון מילה מברכין עליה וכל מצוה שאין עשייתה גמר מצוה אין מברכין עליה ומש"ה לפי דעתם לא היו מברכין ברכות התורה כיון דאינו גמר מצוה".
בית חדש טור או"ח סימן מז
ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב וכו'. רבינו מביא ראיה מרב יהודא אמר רב שהקב"ה מקפיד על לומדי תורה אפילו עוסקין בה טובא אם אינן זהירין לברך בתורה תחלה. ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו' וכמו שכתבו רבותינו ז"ל על פסוק (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה פירוש תחלת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה לא הלכו בה דהיינו לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינתו יתברך והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בדברי תורה לשמה כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן התחתונים ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלתה לה למעלה וכך היא גירסת רב אלפס (ברכות ה ע"ב) ולומדי תורתך לשמה.

[מצליח]

כמדומה יש בברכת שמואל ע"ז

[בקרו טלה]

-

[רוצה להחכים]

מה הוא המצוה של והגית בו? האם זה אינו אלא כדי לידע מה לעשות?

[עושה חדשות]

זה נוגע ליישב את השאלה שלי כאן?

[יזל מדליו]

עי' דעת תורה [לר' ירוחם] חומש שמות עמ' קצ"ג. כאשר חלק מדבריו מיוסד על דברי המסילת ישרים סוף פרק ד' שכ"כ כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עות והחטא כבר נעשה, הרי שרצח את חבירו הרי שנאף איך יוכל לתקן הדבר הזה, היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות, אמנם מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו וכו' ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה דהיינו שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ,ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה מעיקרא והיה חפץ ןמשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא וכו' הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו.
אנו למדים מדברי הרמח"ל שבכח המחשבה לפעול מציאות ולבטל מציאות וה"ה הלומד התורה שעיקרה במחשבה ובהבנת הלב הוא פועל מציאות.
אך צריך לדעת ור' ירוחם חוזר ע"ז רבות [ועי' מאמר חריף בדעת תורה חומש ויקרא עמ' רהע] שתורה טהורה חייב להיות שתייצר אדם עם מעשים טובים ומידות טובות ואם אנו רואים שאדם לומד תורה ואין זה משפיע עליו כלום ע"כ שהתורה שלו פגומה.
אם נעמיק נוכל להפריד את התורה שפועלת על הנפש על "החיי עולם" לעומת המעשים טובים שהם בגוף. אבל מכיון שהגוף והנפש קשורים ע"כ יש השפעה זה על זה. ובמובן מסוים התכלית שהנפש יגרור את הגוף דהיינו שהרוח ימשול בחומר.
ובאמת שהדברים גבוהים ובגמרא זה נמצא בסוגיה בקידושין דף מ' שנשאלה שאלה תלמוד גדול או מעשה גדול עי"ש.

[אבןטובה]

אם תעיין קצת ברש"י סוטה לז. ד"ה ללמוד
יהיה לך פחות שאלות בזה

[בקרו טלה]

כמדומה יש בברכת שמואל ע"ז

ברכת שמואל

[עושה חדשות]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=18685#p180941

אפשר אולי לקשר עוד -

שמו"ר יתרו - משל למלך שאמר לעבדיו שמרו לי ב' כוסות הללו והיה דיאטריטא, א"ל הוי זהיר בהם עד שהוא נכנס לפלטין היה עגל אחד שרוי על פתח הפלטין נגח העבד ונשבר אחד מהם, והיה העבד עומד ומרתית לפני המלך אמר לו למה מרתית אמר שנגחני עגל ושבר אחד משני הכוסות, א"ל המלך א"כ דע והזהר בשני כך אמר הקדוש ברוך הוא שני כוסות מזגתם בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה עשיתם לפני עגל הזהרו בנשמע.