פורום אוצר החכמה

נתעוררתי לזה בעקבות דיון אחר בפורום ובו נסתפקו חו"ר דבי כנישתא הדין האם שקר ששני הצדדים יודעים שהוא שקר נחשב לשקר.
ידוע שחברת הביטוח בדרך כלל עושה כל טצדקי להיפטר או להקטין את התשלום שהיא חייבת לשלם ואשר עבורו הלקוח שילם תקופה ארוכה, כולל שקרים ששני הצדדים יודעים שהם שקר, ואינם נרתעים אף מלשקר בבית המשפט במילתא דעבידא לאגלויי (אולי יש גם צדיקים בסדום, ואני מתייחס לנפוץ).
קשה לדעת אם הם נוהגים כך סתם כדי להגדיל רווחים, או שמא זו הדרך להתמודד נגד ניפוח תביעות או תביעות בלתי מוצדקות.
האם יש מקום לומר שאלו הם כללי המשחק, ועיסקת הביטוח נחתמה ע"מ שבעת תביעה כל צד ישתמש בכל טצדקי, ומה שישולם עפ"י החלטת ביהמש"פ הוא הסכום לתשלום, (וזהו לכאורה המצב הרווח בעולם)?

השאלה מתחלקת לשתים.
א. האם מותר לנפח כדי לקבל לבסוף את המגיע בדין, כיון שידוע שינסו להפחית. ואיך לנהוג כאשר לבסוף נפסק יותר מהמגיע.
ב. את"ל שמותר, אולי כיון שע"מ כן חותמים, יהיה מותר לנפח התביעה גם כדי להרוויח.

יעויין בשו"ת חבל נחלתו

בברכה המשולשת כתב:יעויין בשו"ת חבל נחלתו

יש מקור מדויק? ומי המחבר?

פשיטא שזה גזל.

ברור שבמושכל ראשון הוא כך.
שאלתי אם יש דעה חולקת. כי התוצאה היא חוטא נשכר

על לנפח בתביעה כדי להגיע למעשה עם המקצת ביד

זו גמרא מפורשת שדורשת כך על מדבר שקר תרחק

"רבנו אמר שמה שדרך כמה בנ"א שכאשר מגיע לו על פי דין מנה הוא תובע מאתים (מחברת הביטוח) ואחרי המשא ומתן הוא מתרצה למנה, שזה מותר על פי דין ואינו בכלל שקר, כיון שכך הוא דרך התגרים, ואילו היה תובע רק מנה היו נותנים לו חצי מנה."
ספר במחיצת רבינו, ר''י קמינצקי

מעיקר הדין מותר לתבוע תביעה גבוהה יותר, כדי שהפשרה תתחיל מנקודת מוצא טובה יותר, במיוחד כאשר קיים חשש שהצד שכנגדו יטען לסכום נמוך ממה שהוא יודע שהוא חייב בפועל.


לפי רוב פוסקי דורינו (כל החרדים וחלק מהדתיים הלאומיים) בתי המשפט במדינת ישראל המודרנית נחשבים ל"ערכאות עכו"ם". משכך, לדעת הגרז"ן מותר להביא טענות שקריות בפני בתי המשפט (למשל בעדות על שעות עבודה שעבד עובד) ואלו נחשבות ל"אמירות מחוץ לבית הדין".

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7% ... R2nHevyuUl

ברים כתב:

בברכה המשולשת כתב:יעויין בשו"ת חבל נחלתו

יש מקור מדויק? ומי המחבר?

הרב יעקב הלוי אפשטיין
פורס תחילה כמאמר בתחומין
ויעויין עוד בשו"ת בכורי אביב (הרב ניר אביב)

ברים כתב:" לפי רוב פוסקי דורינו (כל החרדים וחלק מהדתיים הלאומיים) בתי המשפט במדינת ישראל המודרנית נחשבים ל"ערכאות עכו"ם". משכך, לדעת הגרז"ן מותר להביא טענות שקריות בפני בתי המשפט (למשל בעדות על שעות עבודה שעבד עובד) ואלו נחשבות ל"אמירות מחוץ לבית הדין".

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7% ... R2nHevyuUl

לפי כל פוסקי דורינו (מכל המגזרים) בתי המשפט הם ערכאות אסורות לגמרי

ברים כתב:"רבנו אמר שמה שדרך כמה בנ"א שכאשר מגיע לו על פי דין מנה הוא תובע מאתים (מחברת הביטוח) ואחרי המשא ומתן הוא מתרצה למנה, שזה מותר על פי דין ואינו בכלל שקר, כיון שכך הוא דרך התגרים, ואילו היה תובע רק מנה היו נותנים לו חצי מנה."
ספר במחיצת רבינו, ר''י קמינצקי

מעיקר הדין מותר לתבוע תביעה גבוהה יותר, כדי שהפשרה תתחיל מנקודת מוצא טובה יותר, במיוחד כאשר קיים חשש שהצד שכנגדו יטען לסכום נמוך ממה שהוא יודע שהוא חייב בפועל.


לפי רוב פוסקי דורינו (כל החרדים וחלק מהדתיים הלאומיים) בתי המשפט במדינת ישראל המודרנית נחשבים ל"ערכאות עכו"ם". משכך, לדעת הגרז"ן מותר להביא טענות שקריות בפני בתי המשפט (למשל בעדות על שעות עבודה שעבד עובד) ואלו נחשבות ל"אמירות מחוץ לבית הדין".

אבל מה הקשר בין ערכאות ובימ"ש לבין תביעה מחברת ביטוח???

אמירת שקר במשפט היא חמורה בהרבה, ויש מקום לאסור גם כדי לקבל את המגיע בדין, משא"כ ב ערכאות אין איסור זה חל, ויש מקום לדרוש סכום גבוה יותר כדי לקבל בפשרה את המגיע בדין.

ברים כתב:אמירת שקר במשפט היא חמורה בהרבה, ויש מקום לאסור גם כדי לקבל את המגיע בדין, משא"כ ב ערכאות אין איסור זה חל, ויש מקום לדרוש סכום גבוה יותר כדי לקבל בפשרה את המגיע בדין.

זה תשובת רשב"א שאסור לשקר בבית דין, גם כשיודע שהממון מגיע לו על פי דין. כי בית דין זה מקום של אמת [לא זוכר בדיוק את ההגדרה].

להמחשת העניין הנידון אזכיר כאן סיפור שהיה לפני כשנתיים.
במקרה תאונת דרכים בין שני רכבים, חברת הביטוח מנורה סירבה לשלם את דמי הביטוח.
החברה טענה בפני בית המשפט ללא בושה כי היות ו2 הצדדים הם חרדים, יש יסוד סביר להניח שהם תיאמו ביניהם וביימו את התאונה כדי להרוויח את דמי הביטוח.
זאת כאשר מדובר בלקוח ששילם כל השנים עבור ביטוח זה.

יוצא שיש כאן מצב בלתי אפשרי שהלקוח החרדי יפסיד את כספו אם יתנהל מול החברה ע"י אמירת אמת, כאשר החברה מתנהלת מראש ע"י טיעונים שקריים ובהנחה שהלקוח משתמש בשקרים.
יתירה מזו, ב"כ החברה אינו ממצמץ כאשר השקר שלו מוכח בבית המשפט, והשופט גם לא מעניש את זה שנחשף שקרן.

האם לא על מקרים כגון אלו נאמר "עם עיקש תתפתל" ו"אם רמאי אחיו אני ברמאות"?
כנ"ל בנוגע לביטוח לאומי.
כל אזרח מחויב בעל כורחו לשלם להם כל חייו לקופה משותפת, כדי שבמקרה אירוע חירום הוא יקבל כיסוי מהקופה.
אין זה סוד שבעת הצורך ניתן לקבל את המגיע אך ורק בעזרת חברות מיוחדות שגובות סכומים גדולים עבור השירות הזה.
האם ניתן לומר שבמקרה הזה אני חייב ע"פ תורה לומר רק את האמת בפני פקידי הביטוח הלאומי?