כיצד היחס ההלכתי אל תווי קניה - תו זהב וכיוצ"ב
פורסם: ו' מאי 19, 2017 11:11 am
התעוררתי לענין זה בעקבות מעשה שאירע השבוע, חבר שלי מצא ברחובה של עיר תו קניה בערך 100 ש"ח (ברשת 'בר כל') ובא אל הרב ושאלתו ביו אם גם בתווים וכיוצ"ב אומרים שאדם עשוי למשמש בכיסו וכו', ענה לו הרב שאכן כן, ומ"מ אסור לך להשתמש בתו קניה זה, כיון מיד אחרי הייאוש כבר זכתה בזה הרשת, ופקע החוב, וממילא אם באת להשתמש בזה, נמצא שאתה פורע שט"ח שאין בו שיעבוד כלל.
כששמעתי זאת, התפלאתי מאוד האם אכן ההתיחסות אל תווי קניה הוא כשטרי חוב על הרשתות??? אמנם נכון הוא שמלוה שאיבד שטרו והתייאש ממנו ומצאו אחר, אין לו לגבות את השטר, כיון שכבר התייאש המלוה ונפקע שיעבוד הגוף, ואי"ז גרע ממוכר לחברו שט"ח וחזר ומחלו שמחול, ואפי' בשטר ממרני (שמשתעבד לך ולכל דאתי מחמתך) גם כן דינא הכי דאין למוצא לגבות את החוב כיון שסו"ס הוא גובה את השיעבוד של הראשון, וכל שהתייאש ליכא שיעבוד. (ואינני זוכר כרגע את דברי הקצות והנתיבות בזה) מ"מ בתווי קניה היה פשוט לי שהיחס אליהם הוא שונה, דדוקא שטר הלואה שהוא נעשה מלכתחילה אל המלוה, (והדבר נוצר בעקבות הצורך של הלווה במעות ואשר לכן הוא כותב שטר אל המלוה) אז השיעבוד הוא כלפי המלוה וממילא כל שפקע השיעבוד מאיזה טעם שהוא אין מה לגבות בשטר זה, משא"כ תווי קניה, שהרשתות מלכתחילה מייצרות אותם ומנסות למכור אותם כאשר הם מקבלות את כל הסכום מראש, אין הגדרתם כשטר שיש למחזיק בהם תביעת חוב על החנות, אלא מלכתחילה הם מייצרות מטבעות ושטרות שהמחזיק בהם יש לו זכות ממונית ברשתות כפי הערך הנקוב בתו,וכך הוא הסכמת העולם לראות בהם כך. (כדוגמת מניות, רק שבמניות הזכות היא באחוזים ולא בערך נקוב) וממילא בכה"ג שהמאבד התייאש, הוא התייאש לעצמו בלבד, אבל התו קנייה נשאר בעינו כמטבע רכישה ברשתות. וכמו שלא שייך לדון (לענ"ד) שיהיה נדון של חזר ומחלו מחול בתווי קניה (ואי"ז משום דהוי כשטר ממרני)
{שבתי ואמרתי לאותו ת"ח שליט"א, דלדבריך שתווי קניה הם כשט"ח יהיה הדין, שאם נאבד תו קניה והתייאש הבעלים ממנו, והוא עצמו חזר ומצאו, ג"כ לא יוכל להשתמש בתו זה, כיון שכבר נתייאש ממנו ופקע החוב, ואין חילוק מיהו המוצא? ואותו ת"ח אמר לי שאכן אין שום הבדל בזה. והוסיף ואמר, שמלכתחילה הרשתות מייצרות את התווים רק למי שמחזיק אותם בדין, וכמו שאם גנב יגנוב את אותם התווים לא יהיו הרשתות מחויבים לכבד אותם (??) כיון שהחזקתו בהם לא כדין, כן הוא אצל המוצא. (לא היה ברור לי כלל הדמיון ביניהם)}
וממעשה זה, התחלתי לדון, האם שביעית משמטת תווי קניה??? האם יש בזה ריבית??? ואכן ראיתי בספר 'ברית פנחס' שמצדד לומר, שאם לווה מחברו תוו קניה כשבשעת ההלואה היה מחיר התו זול ב 10% ואח"כ התייקר ערך התו ב 2% נוספים, אז יש בזה משום ריבית של סאה בסאה. ואף זה היה נראה לי מחודש, כיון שלענ"ד תווי קניה הם ממש כמטבעות הנסחרות בשוק שאין בזה חשש ריבית. (ואי"ז משנה ם גופם ממון או לא)
סוף דבר, תוו קניה, הוא כשטרי חוב, או שהסכמת העולם הוא לראות במחזיק בהם שיש לו זכות ממונית בחנות בערך הנקוב בתו כדוגמת מניות, או שהגדרתם ממש כמטבע היוצא בשוק וכשטרי ממון שלנו.
נ"מ לשביעית, מוצא תו קניה וכיוצ"ב.
מה דעתכם??
כששמעתי זאת, התפלאתי מאוד האם אכן ההתיחסות אל תווי קניה הוא כשטרי חוב על הרשתות??? אמנם נכון הוא שמלוה שאיבד שטרו והתייאש ממנו ומצאו אחר, אין לו לגבות את השטר, כיון שכבר התייאש המלוה ונפקע שיעבוד הגוף, ואי"ז גרע ממוכר לחברו שט"ח וחזר ומחלו שמחול, ואפי' בשטר ממרני (שמשתעבד לך ולכל דאתי מחמתך) גם כן דינא הכי דאין למוצא לגבות את החוב כיון שסו"ס הוא גובה את השיעבוד של הראשון, וכל שהתייאש ליכא שיעבוד. (ואינני זוכר כרגע את דברי הקצות והנתיבות בזה) מ"מ בתווי קניה היה פשוט לי שהיחס אליהם הוא שונה, דדוקא שטר הלואה שהוא נעשה מלכתחילה אל המלוה, (והדבר נוצר בעקבות הצורך של הלווה במעות ואשר לכן הוא כותב שטר אל המלוה) אז השיעבוד הוא כלפי המלוה וממילא כל שפקע השיעבוד מאיזה טעם שהוא אין מה לגבות בשטר זה, משא"כ תווי קניה, שהרשתות מלכתחילה מייצרות אותם ומנסות למכור אותם כאשר הם מקבלות את כל הסכום מראש, אין הגדרתם כשטר שיש למחזיק בהם תביעת חוב על החנות, אלא מלכתחילה הם מייצרות מטבעות ושטרות שהמחזיק בהם יש לו זכות ממונית ברשתות כפי הערך הנקוב בתו,וכך הוא הסכמת העולם לראות בהם כך. (כדוגמת מניות, רק שבמניות הזכות היא באחוזים ולא בערך נקוב) וממילא בכה"ג שהמאבד התייאש, הוא התייאש לעצמו בלבד, אבל התו קנייה נשאר בעינו כמטבע רכישה ברשתות. וכמו שלא שייך לדון (לענ"ד) שיהיה נדון של חזר ומחלו מחול בתווי קניה (ואי"ז משום דהוי כשטר ממרני)
{שבתי ואמרתי לאותו ת"ח שליט"א, דלדבריך שתווי קניה הם כשט"ח יהיה הדין, שאם נאבד תו קניה והתייאש הבעלים ממנו, והוא עצמו חזר ומצאו, ג"כ לא יוכל להשתמש בתו זה, כיון שכבר נתייאש ממנו ופקע החוב, ואין חילוק מיהו המוצא? ואותו ת"ח אמר לי שאכן אין שום הבדל בזה. והוסיף ואמר, שמלכתחילה הרשתות מייצרות את התווים רק למי שמחזיק אותם בדין, וכמו שאם גנב יגנוב את אותם התווים לא יהיו הרשתות מחויבים לכבד אותם (??) כיון שהחזקתו בהם לא כדין, כן הוא אצל המוצא. (לא היה ברור לי כלל הדמיון ביניהם)}
וממעשה זה, התחלתי לדון, האם שביעית משמטת תווי קניה??? האם יש בזה ריבית??? ואכן ראיתי בספר 'ברית פנחס' שמצדד לומר, שאם לווה מחברו תוו קניה כשבשעת ההלואה היה מחיר התו זול ב 10% ואח"כ התייקר ערך התו ב 2% נוספים, אז יש בזה משום ריבית של סאה בסאה. ואף זה היה נראה לי מחודש, כיון שלענ"ד תווי קניה הם ממש כמטבעות הנסחרות בשוק שאין בזה חשש ריבית. (ואי"ז משנה ם גופם ממון או לא)
סוף דבר, תוו קניה, הוא כשטרי חוב, או שהסכמת העולם הוא לראות במחזיק בהם שיש לו זכות ממונית בחנות בערך הנקוב בתו כדוגמת מניות, או שהגדרתם ממש כמטבע היוצא בשוק וכשטרי ממון שלנו.
נ"מ לשביעית, מוצא תו קניה וכיוצ"ב.
מה דעתכם??