פורום אוצר החכמה

בפרשת מומביי היתה בין ההרוגים גויה שהיתה עומדת להתגייר ויש לדון היכן לקוברה?
בשו"ת צרור הכסף סי' יח הובא בעקרי הד"ט סי' לה אות מ כ' דשפחה העומדת להתגייר שמתה יש לקברה בקבר ישראל והובא גם בשו"ת מנחת הקומץ ססי' עד.
ובמנחת אלעזר ח"ג סי' ח כ' בא"ד וז"ל ברם צריכין אנו למודעי ונחזי אנן אם אירע בגר שמל וטרם שטבל נפטר ל"ע לא יסבול הדעת שיקברוהו בקברי נכרים שכיון שקיבל עליו במסי"נ ליכנס תחת כנפי השכינה בדת ישראל ויסורי המילה וכיוצא ע"כ חלילה להתאכזר להרחיקו ולשומו בין קברי עכו"ם ובודאי צריכין לקברו בקבר ישראל אך אם צריכין להרחיק בכה"ג מקברו ח' אמות כיון שעפ"י דין אינו גר עד שיטבול ודינו כנכרי צ"ע למעשה ע"ש ואדמו"ר זצ"ל בשו"ת צפנת פענח החדשות ח"ב קו' סופרי המלך סי' ג כ' דגר שמל ולא טבל שמת יש לקברו במקום מיוחד בקבר ישראל
ועי' בס' חסידים אות תרצ כ' דגר שעומד להתגייר אין לו להאכילו נבילות וטריפות, ואולי י"ל שם מפני אכילת איסור שמטמטם ויהיה ראי' מזה דגם בעכו"ם שאוכל נו"ט איכא טמטום עי' פני יהושע ב"מ נח:. ובתוס' ע"ז כ. ד"ה להקדים כ' וי"ל דאי לא הוה כתיב נתינה דגר הוה אמינא דאסור ליתן לו נבילות כדי שיתן לב להתגייר לגמרי ע"ש
ועי' כתובות כח: כיון דדעתיה לאיגיורי מידק הוה דייק ושם לז. כיון דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה והוריות יג. רד"ה משוחררת ובע"ז סד. דכיון דדעתיה לאיגיורי ודאי בטלה. ובירו' ערובין פ"ט ה"ד ובתוספתא טהרות פ"ט דעו"כ שנתגייר והיה לו יין ואמר ברי לי שלא נתנסך מהן לע"ז בזמן שנעשו על גבי עצמן טהורין לו וטמאים לאחרים רע"א אם טהורים לו יהא טהורים לאחרים ובפנ"מ כ' כיון שדעתו להתגייר מסתמא היה משמרן [ובס' עלי תמר על ירו' ערובין שם כ' דהרמב"ם השמיט זה דפסק כת"ק דר' יוחנן בן ברוקה בכתובות כח: דס"ל עכו"ם לא דייק. ועיין ברמב"ם פ"י מה' מטמאי משכב ומושב ה"ז שכ"כ רק לענין ע"ה שקיבל עליו דברי חברות והי"ל טהרות כשהי' ע"ה ואמר אני יודע ודאי שלא נטמאו אם הוא בעצמו נתעסק בהן הרי הן מותרות לו ואסורות לאחרים ע"ש. ולא הבין כן לענין גר. אבל האדמו"ר זצ"ל בת' צפנת פענח דווינסק ח"ב סי' מג אות א נראה דס"ל דהרמב"ם ס"ל כן גם לגבי גוי שנתגייר אלא שנקט חדא וה"ה לזה יע"ש.] ובגמ' ע"ז כד. ת"ש ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים כו' אלא למ"ד יתרו לאחר מ"ת הוה מאי איכא למימר וכ' ע"ז המפ' אע"ג דנתגייר כדאיתא בזבחים מ"מ בהמות שלו שהיו תחת ידו מקודם הוי כמו לוקח מן הנכרי, ולכאו' לפי ירו' הנ"ל הרי י"ל דיתרו אמר לאחר שנתגייר דברי לו שלא נרבעו דכי האי גוונא מהימן לעצמו כנ"ל. ואולי יהיה מזה מקור הרמב"ם שהשמיט דין זה אצל גר. אבל י"ל דזה נקרא לאחרים דלא מהימן וצ"ע. ובגיטין כג: תוד"ה אין כ' ואור"ת דנקט (מתני' הכל כשרין להביא גט חוץ מעו"כ ולא קתני חוץ מעבד) לאשמעינן עו"כ ונתגייר אע"פ שבאותה שעה "דעתו להתגייר" דהוי בעו"כ רבותא טפי מבעבד שאין בידו להשתחרר ע"ש.
[ועי' יבמות מב. גר וגיורת צריכין להמתין ג' חדשים וכ' בתוס' מכאן משמע דגר מותר בגיורת ודלא כאוסרים כשנשאה מקודם דלא יחזרו לסורם ע"ש. ובתו"י כ' מכאן קשה למאי דאיתא בהגדה גר לא ישא גיורת שמא יחזרו לסורן דהכא משמע דשרי ע"ש ולא חילקו בין נשאה מקודם או לישא אח"כ. ובב"ק מב: תוד"ה היתה כ' בסו"ד והא דנקט שפחה וגיורת משום דאורחא דמילתא כך דסתם משוחררת נשואה למשוחרר 'וסתמא גיורת לגר' וכ"ה ברש"י ב"ק מט. ד"ה היתה שפחה ונשתחררה כ' וסתם גיורת לגר.]
ועזבאעה"ח
אבןטובה
חבל על שלא נשאלתי עליה בזמנו אולי מחמת שעדיין הייתי אז ינוקא

אבןטובה כתב:חבל על שלא נשאלתי עליה בזמנו אולי מחמת שעדיין הייתי אז ינוקא

כלומר כעת אתה כבר מוסמך וראוי להשיב תשובות בשאלות כאלה?

אין סמיכה בחו"ל כסנהדרין יד. ובר"ן נדרים עח: כל היכא דגמיר וסביר והוי מראשי המטות לפום דריה סגי
ומה אתה שואל אם אני יכול להשיב תשובות כאלה הלא אתה רואה שהשבתי
אלא מלפני עשר שנים עדיין ינוקא הייתי ואולי אין ראוי להשיב אז

אחר המחילה רבתי מתיבות ועי' בספר חסידים ואילך אינו עניין כלל להשאלה (ושמא הוא כדי שלא להשאיר את הגליון חלק כמנהג ישראל מקדמת דנא).

יעויין מש"כ בזה מע"כ ידידי הרה"ג שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"א (מצוי באוצר)

לחשבונות רבים:
אם אי"ל להאכילו נו"ט הרי מוכח דיש לו כבר איזה ענין ישראליות בתוכו שצריך להוציאו מן הכח אל הפועל וכנודע מד' החיד"א דא' גר שנתגייר ולא גוי שנתגייר
וכיון שדעתו להתגיייר כבר הוא במצב אחרת
ודאי דינו כנכרי עד אחר הטבילה לכל דבר אבל יש דברים כמו ת"ת או שביתת השבת שמותר לו אחר המילה בלבד
וכבר אז"ל יבמות מח: למה גרים מעונין בזה"ז מפני ששהו להתגייר דכיון שדעתם להתגייר כבר יש עליהם חיוב להתגייר עד כדי שנענשים על כך
ומה אתה רוצה?

נתעוררתי להסתפק האם יהיה דין קריעה בשעת יציאת נשמה של גר שמל ולא טבל?

(ןלכאורה יש לדון לפי כל אחד משיטות הראשונים בטעם הקריעה בשעת יציאת נשמה ובמקו"א הארכתי)

זה תלוי לרש"י שבת קה. שפי' הגמ' העומד על המת בשעת יציאת נשנה חייב לקרוע הא למה זה דומה לס"ת שנשרף וכ' רש"י שאין לך בישראל שאי"ב תומ"צ וברש"י מו"ק כה. כ' משום דתורה קרויה נר ונשמה קרויה נר עי' שם במהר"ץ חיות ובמשיב דברים חיו"ד סי' רד כ' דזה נפק"מ לענין קטן שעדיין אי"ב תורה ומצות ועי' ת' הרדב"ז סי' תקנח אם ה"ה אצל קטן או נקיבה חייב לקרוע בעומד בשעת יציאת נשמתן ע"ש

נכתב על זה מאמר בתחומין לז שיצא זה עתה

אבןטובה כתב:לחשבונות רבים:
אם אי"ל להאכילו נו"ט הרי מוכח דיש לו כבר איזה ענין ישראליות בתוכו שצריך להוציאו מן הכח אל הפועל וכנודע מד' החיד"א דא' גר שנתגייר ולא גוי שנתגייר
וכיון שדעתו להתגיייר כבר הוא במצב אחרת
ודאי דינו כנכרי עד אחר הטבילה לכל דבר אבל יש דברים כמו ת"ת או שביתת השבת שמותר לו אחר המילה בלבד
וכבר אז"ל יבמות מח: למה גרים מעונין בזה"ז מפני ששהו להתגייר דכיון שדעתם להתגייר כבר יש עליהם חיוב להתגייר עד כדי שנענשים על כך

הראיה מס"ח אינה ראיה כי שם מיירי רק לחומרא שלא להאכילו נו"ט וכ"ש שיש הסברא שכתב מר דנו"ט מאוס ומטמטם. וכ"ש שאינו שייך לעניין כל מה שהובא אח"כ מעניין נאמנות הגר ומנטרא נפשה וכו' שהוא אומדן דעתו של הגר ותו לא.
גם מה שהביא מר שאסור לו להשתהות איני יודע מה השייכות אלינו.
ונחזור לראשונות למה שהובא משו"ת צרור הכסף ומנחת הקומץ המעיין שם יראה שבשו"ת צרור הכסף קיבלה כבר דת יהודית בפני בי"ד ומשמע דבלאו הכי אין קוברין אותה בקברי ישראל אפילו חשקה נפשה להתגייר והמנחת הקומץ מיירי במומרת שרצתה לחזור לדת יהודית ולא הספיקה לטבול כפי המנהג ופשיטא דאינו ראיה לנידו"ד.

אבןטובה כתב:ומה אתה רוצה?

לברר האמת ע"פ תורה, אך ורק כדן לפני רבותי בקרקע לא להלכה ולא למעשה דאין לקברה בקברי ישראל בשופו"א אלא להרחיק כמ"ש בעל המנח"א ותל"מ.

תחילת כל דבר המנח"א מסיק בצ"ע אי להרחיק
עכ"פ הבאתי ד' האדמו"ר זצ"ל בצ"פ לקברה במקום מיוחד ואין אחר דברי המלך כלום
ומהא דגר שמל ולא טבל יכול לשמור את השבת וללמוד תורה הרי נ' שכבר יש לו איזה ענין של הסרת הנכריות וכמו שהביא בבית האוצר בשם ת' הרדב"ז
גם מהא דנענשין על ששוהין הרי שיש להם כבר איזה ענין חיוב ישראליות עליהם
ובס"ח יש לצדד לכאן ולכאן כמו שכתבתי
ומהא דחזינן דדעתו לגייר דנינן באופן מוחלט שיתגייר ולא חוזר ג"כ יש בזה לצדד לקברו בקבר ישראל עכ"פ במקום מיוחד
ומה מועלת יותר שקיבלה כבר דת יהודית בב"ד הלא עדיין לא טבלה וגויה גמורה היא אלא דהעיקר הוא במה שיודעים בבירור שדעתה להתגייר וקיבלה דת יהודית בב"ד הוא הוכחה לזה שבאמת דעתה להתגייר וה"ה באופנים אחרים שיודעים שהיא כבר בתהלוכות הגרות. וזה פשוט

בעובדא דמנח"א שמל ולא טבל באמת אינו פשוט אי צריך להרחיק דיש כאן מקצת גירות שמל ולא טבל אבל בנידו"ד אין כאן אפילו מקצת גירות. וכן יש להעיר בכל המשך דבריך עד מילת "הרדב"ז". וגם קבלת דת יהודית הוא תחילת הגרות ולכן גם הצרור הכסף שהתיר לקבור בעבדא דידיה עם קברי ישראל מודה דכאן צריך להרחיק.

הבלא מפיק הבלא
כמה דלא טבל נכרי הוא כדאיתא ברכות מז:
ולכמה שיטות גם אסור לשבות ואסור בת"ת
וקבלת דת יהודית אינו כי אם קבלה שדעתו באמת להתגייר ועדיין נכרי הוא
ומה אתה סח???

וחבל שלא נשאלתי עליה בזמנו ואולי מחמת שעדיין הייתי ינוקא
כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לסבייא ואישתכח כוותי כמגילה ה:

באמת מדבר כמו ינוקא שעדיין לא נתחנך איך מדברים, ופגיעתו רעה

אבןטובה כתב:הבלא מפיק הבלא
כמה דלא טבל נכרי הוא כדאיתא ברכות מז:
ולכמה שיטות גם אסור לשבות ואסור בת"ת
וקבלת דת יהודית אינו כי אם קבלה שדעתו באמת להתגייר ועדיין נכרי הוא
ומה אתה סח???

פתח פומך ועייל הבלא. וכי לא ידענא שאינו גר עד שימול ויטבול ומזה הטעם כתב בצ"פ שאין נקבר עם ישראל אלא במקום מיוחד אבל דעת החולקים דכיון שהתחיל במעשה הגירות כבר התחיל לצאת מכלל עכו"ם ומעשה הגירות יש בו ג' תנאים קבלת עו"מ ומילה וטבילה.

ולמה במקום מיוחד ולא בין העכו"ם להני שיטות דעדיין נכרי גמור הוא
מחמת שטרח ומסר נפשו לבא לגייר עצמו וכמ"ש בל' המנח"א שאין הדעת סובל לקברו בין העכו"ם