פורום אוצר החכמה

ברכות י,א אמר ישעיה לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה משום שלא עסקת בפר"ו, א"ל חזקיה משום חזאי ברוח הקודש דנפקי מיני בנין דלא מעלי, א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמיפקדת איבעי לך למעבד.
ולכאורה צדק חזקיה המלך בטענתו, שהרי כ' במשנ"ב בהל' תעניות שאע"פ שאסור לו לאדם לשמש מיטתו בשני רעבון אם כבר קיים פר"ו מ"מ אם יש לו בנים מחללי שבתות יכול לשמש מיטתו עד שיזכה להוליד בנים שומרי שבת דמסתברא שדיניו חשוכי בנים, וא"כ אפילו אם יעסוק חזקיהו בפר"ו ויוליד בנים אכתי דינו כחשוכי בנים וא"כ אמאי לו להתעסק בזה.
ולכאורה יש לבאר שאין כוונת המשנ"ב לומר שדינו כחשוכי בנים לגמרי לומר שלא קיים פריה ורביה כלל, אלא לומר שאע"פ שכבר קיים את המצווה של פר"ו מ"מ אי"ז קיום מלא שהרי כוונת המצווה היא כמבואר בתפילת השל"ה שיעסקו בנים בתורה וישמרו במצוות ומשו"ה בשני רעבון, וכן הוא במאירי פ"ח דעירובין , א"כ ראוי לו לקיים את המצווה בבנים שומרי תורה ומצוות ומשו"ה מותר לו לשמש מיטתו בשני רעבון, אבל ודאי שאין לאדם להפטר מן המצווה משום שיצאו ממנו בנים דלא מעלי שסוף סוף גם בהם מתקיימת המצווה כמו שכ' החינוך שהתכלית היא ליישב את העולם וזה מתקיים אף בבנים שאינם הגונים.

הרי גם מבנים אלו יכולים לצאת בנים מהוגנים, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך.
והרי יצא ממנשה יאשיהו.
ומש"כ המ"ב על בנים מחללי שבת ר"ל, כי מניין לו אם יזכה שיצאו מהם לכה"פ תולדות הגונים.

לא זכיתי לרדת לעומק דברי מר.
חזינן מדברי המשנ"ב שסברא זו שלא זכה לבנים הגונים חשובה היא לדחות איסור תשמיש בשני רעבון. וא"כ חזינן שאף שיש ספק שמא יהיו לו בני בנים הגונים אנן מתירים איסור זה.

בודאי מתיר המ"ב לשמש בשני רעבון למי שיש לו בן מחלל שבת ר"ל, כי מי יימר שיזכה לבני בנים מהוגנים מהבן שאינו הגון.
אבל לבטל לגמרי מצוות פו"ר לא הסכימו עם חזקיה השמים (אולי משום שיהיו לו בני בנים מהוגנים).

כלומר לכולכם פשוט שאם רואה אדם ברוח הקודש שח"ו ימות בנו קודם שישא אשה. אזי אין לו עניין לישא אשה ולהולידו?

בבן צדיק ודאי שלא, כי עצם קיום הבן באותם שנים הוא יישוב העולם.
אבל בבן רשע, אם כי ממצות פ"ו לא ייפטר משום דבהדי כבשי דרחמנא למה לך, מ"מ מסתבר שאחר שקיים מצות פ"ו לא תהא בו מצות בערב אל תנח ידך.
[זכר לדבר, ידוע בשם הח"ח שהיה לפעמים מסרב לברך לזש"ק משום שהיה מצוי שהילדים יתקלקלו].

לא לזה התכוונתי ולענ"ד זה גם לא נכון. מי שהיה לו בן צדיק ומת בלא ילדים חזר לו החיוב של פו"ר.

אני התכוונתי שפירוש בהדי כבשי דרחמנא הוא לא משום שיש כאן מצוות פו"ר אע"פ שהוא רשע. אלא פירוש בהדי כבשי דרחמנא הוא שאדם צריך לעשות את חיוביו לפי המצב כעת ולא לדון לפי מה שרואה ברוח הקודש שעלול להיות.

אני כותב דווקא עלול להיות כי נראה שאין מדובר שידע חזקיה שוודאי יהיה כך. ויש לזה שתי ראיות. אם נאמר שהכוונה שוודאי יהיה בכל אופן אז מה יש לו להמנע מלישא ולנסות לגרום שלא יהיו בנים דלא מעלי הלא יודע שזה לא יקרה ויהיו בכל אופן. ואפילו אם נדחוק ונאמר שמה שראה ברוה"ק הוא בדרך תנאי שאם יהיו לו בנים יהיו בני דלא מעלי אבל לא שוודאי יהיו, סו"ס הלא אמר לישעיהו דלמא זכותי דידך ודידי.
ואיני יודע מה יהיה אם יודע וודאי ברוח הקודש מה יהיה. ואולי אין שאלה כזאת כי אין כזה דבר והקב"ה לא מגלה לאנשים בוודאות דבר שסותר את המצווה.

אבל מה שאפשר כן לדון זה ביודע על פי טבע למשל מי שיודע שוודאי הילד שיוולד לו ילקה ח"ו במחלה גנטית שלא יכול להוליד או שמת בגיל צעיר לפני שיכול להוליד האם יש בו חיוב פ"ו. וודאי יש מעלה להוליד בן עובד ה' ואפילו הוא מן הסריסים אשר ישמרו את שבתות ה' ובחרו באשר חפץ השאלה היא מצד דין פ"ו.

נכב"ב

על איזה משלושת הדברים שכתבתי נכב"ב?

(1. שהגדר ידיעה עתידית ולא אי קיום המצווה. 2. שלא היה וודאי. 3. מה הדין בוודאי על פי טבע)

אוצר החכמה כתב:על איזה משלושת הדברים שכתבתי נכב"ב?

(1. שהגדר ידיעה עתידית ולא אי קיום המצווה. 2. שלא היה וודאי. 3. מה הדין בוודאי על פי טבע)

1. נושא האשכול. 2. עניין חזקי'.
עו"ח עשה על זה עניין פעם. לא העמקתי (כאן ושם).

לאוצה"ח:
בודאי שאחר שמת הבן חוזר חיוב פ"ו, אבל ברור לענ"ד שבשעה שהוא קיים יש בזה קיום המצוה.
ולגבי הנידון האם באופן שיודע שימות חייב להוליד, תלוי קצת במה שנידון כאן viewtopic.php?f=17&t=25950&p=263514&hilit=%D7%A4%D7%A8%D7%95+%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%95#p262602 האם השיעור של בן ובת הוא שיעור מינימום למצוה או שגם בפחות מזה מקיים מצוה.

תרתי.
אם פשוט לך שבזמן שהוא חי וודאי קיים את המצווה אע"פ שידעינן שעתיד למות בלא בנים מדוע אתה מסכים שיש לדון בזה?

לענ"ד פשוט שאינו חסרון בעצם המצוה [וכעין מוליד טריפה וכדו' שי"ל שאינו אדם ואין כאן פ"ו כלל] אלא רק בכמות, שהמצוה היא לגרום שיהיו לו בנים ובני בנים ובני בני בנים והוא הוליד רק בנים.
אך מ"מ באופן זה חסר משיעור המצוה, ששיעור המצוה הוא להוליד בן שמוליד בנים ג"כ עד סוף כל הדורות. ולכן היה מקום לומר שאין חיוב לעשות כך, ודומה למי שיש לו רק חצי זית מצה וכו' שנחלקו אחרונים אם חייב לאכלו, - אך נראה לי שאינו כך, אלא שמצות פ"ו אין לה שיעור מלמטה, וכל הולדה היא מצוה, ומה שנאמר שיעור בן ובת הוא רק שיעור מלמעלה, שמכאן ואילך פטור מלהוסיף ולהוליד.

גם באבודרהם על ברכת שמח תשמח כתב דחופה הוי כמעמד הר סיני כיון שעיקרם להביא בנים ת"ח
וכתבתי ע"ז באשכול על שהתה עשר שנים לפי המרדכי בהבא על יבמתו וע"פ הגמרא סוף חזקת

ע"ע בספר חשוקי חמד (נדה יז.)

לענ"ד דין ייבום ודין פרו ורבו שווים.
וכי יעלה על הדעת שבן סריס לא פוטר את אמו מן היבום.

רבינו הקדוש מברסלב זצ"ל אמר:
יהודי צריך לבקש מהשם יתברך שיהיו לו הרבה ילדים, אפילו שיהיו איך שיהיו, כי כשיבוא משיח ויתקן את העולם, יהי' תקון לכל הדורות עד אדם הראשון.

על מימרא זו סמכו הרבה יהודים בזמן ששרה קליפת הקאמוניזם, ועוד; ומי שאחר שחינך את בניו ובנותי על פי דרכם עדיין מפחד איך יתגדלו, יכול לסמוך על דברי ר"נ זי"ע.

עכ"פ רואים מזה, שאיך שיהי' מקיימים מצות פרו ורבו.