פורום אוצר החכמה

במשנה ברורה תקלב סעיף ב כתב לאיסור ולא הביא חולק בזה, וז"ל:
"ביו"ט אסור אפילו לשתות דבר שהוא משום רפואה גזירה אטו שחיקת סממנים [מ"א ופמ"ג]"

ובאמת לא נתפרש דין זה בפוסקים הראשונים, ויסוד הכרעת האיסור היא מדקדוק המגן אברהם בלשון השוע לעניין חוה"מ.
אמנם כאמור המ"ב נקט בפשיטות לאסור.
הופתעתי לראות במהדורת דרשו (ח"ה דף 255) שהביאו שדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל להקל במקום צורך גדול, והמקור בספר אשרי האיש.
כיון שאיני מוצא ספר זה באוצר או ברשת, אבקש ממי שיודע האם אמת נכון הוא ומה טעם הדבר.
יישר כח

כבר קדמו הגאון בעל 'אבני נזר' בתשו' (סי' שצ"ד), שמצדד להתיר אף ביום א' דיו"ט, וכ"ש ביום ב', עיי"ש בדבריו.

לכאורה זה מפורש בגמרא להיפך כהמ"ב לגבי למיכחל עינא רק האבנ"ז כותב ששם הוא משום שהווה שבות בעצם. אבל לא הבנתי לאיזה שבות בעצם התכוון האבני נזר. מה שמצאתי הוא שהלחם משנה מבאר שהאיסור דאורייתא שיש במיכחל עינא הוא שחיקה והעברה דרך רה"ר (אם יש צורך) ובשני אלה הלא אמרינן מתוך לפי מה שמבאר האב"נ שם.