פורום אוצר החכמה

לא מצאתי מי שעוסק בזה ומה פשר החלוקה של הנידונים לפי אופי החג???

לא הבנתי את השאלה השנייה.
פסח הוא זמן הקרבת העומר.
שבועות בכורים.
וסוכות ניסוך המים.
כל אלו מצוות שבזכותם הקב"ה דן אותנו לטובה.

כת"ר מתכוון לברייתא בר"ה אמר הקב"ה הביאו לפני וכו' ואני שאלתי על אופיו של החג כלומר מה השייכות בין פסח כחג החירות לבין התבואה ???

חד מן חבריא העלה בפני אפשרות שעולם החי נידון ברה וזה כלול במילות המשנה בר"ה "כל באי עולם" אשמח למקורות נוספים

אני חושב שעניינם של כל המועדים האלו, הוא התחדשות של מחזורים בטבע, שתלויים ועומדים. לפעמים לברכה ולפעמים חלילה עולם החי אינו תלוי במחזורים, וחי בסדר קבוע ויציב.
[חוץ מסכנות הכחדה של מינים מסויימים, אבל לא זה הנושא]

שומע ומשמיע כתב:אני חושב שעניינם של כל המועדים האלו, הוא התחדשות של מחזורים בטבע, שתלויים ועומדים. לפעמים לברכה ולפעמים חלילה עולם החי אינו תלוי במחזורים, וחי בסדר קבוע ויציב.
[חוץ מסכנות הכחדה של מינים מסויימים, אבל לא זה הנושא]

אחד מהדברים השנויים שם הוא אדם.

אצל האדם, זה בגלל השגחה פרטית.
[אולי לכן אצל האדם מביאים פסוק 'שנאמר היוצר וכו' כי שם זה לא מצד המציאות, רק מצד העניין של השגחה שהוא כבר נושא רעיוני תורני].
ותדע שכן הוא שהרי בבעלי חיים, כמו בתבואה מים ופירות, אין לנו עניין בכל טפה או פרי, אלא כל הדין הוא על המין בכלל.
ואילו באדם כל הדין הוא על כל פרט. וכך מראש המשנה מציגה את הדין: כל באי עולם עוברים לפני כבני מרון, ולא 'באחד בתשרי דנים על האדם' וזה גם מה שלומדים מהפסוק שם, שיש דין על על כל אחד בפרט.
ואמנם יש נושא של 'על המדינות' אבל לפי כל ההקשר נראה שזה הרחבה של הדין על הפרטים, שיש גם נושא של מדינות, היינו שציבור הוא גם בחינה של אדם מסויים. אבל אין נידון כללי על מין אדם.

לא מצאתי מקור, אולם לענ"ד נראה, שאצל חקלאים תופס יותר מקום לדאגה "מה נאכל בשנה הבאה" מאשר אם הבהמות ישגרו אלפיהן. ולכן מובן למה הצביעו חז"ל מתי הם הימים שנידונים בהם על פירות האילן, כדי שיקיימו את מצוות הדת כדבעי ויבקשו רחמים ממי שאוצר הגשמים בידו, ולא חששו לפרסם מתי דנים על עולם החי.

לשאלה מה הקשר בין התבואה למועדים האריך מהר"ל (בספר גבורות אאל"ט), לעניין עולם החי, פשיטא שלפי המהר"ל הק' מ"ל. אולם גם החילוקים שאמרו כאן נכונים שהמחזוריות הטבעית היא שורש לעולם, והאדם שנידון בר"ה הלא הוא עיקרו של עולם והכל נידון כלפיו.

אם החי נידון בפני עצמו (ככל ברואי עולם) אזי הוא בר"ה, ואם הוא נידון בעבור האדם ג"כ נידון בר"ה.
שאר הדברים הנידונים הם מצד יחודה של התקופה בהם הם מתברכים.