פורום אוצר החכמה

לאו הניתק לעשה אחר שמנתקו ע"י קיום העשה שוב עקר הלאו וגם שום איסור לא עשה
או שרק עקר הלאו אבל איסורא איכא?

כתוב שקרבן עולה מכפר על לאו הניתק לעשה!

כשלא קיים העשה

עי' ברכת שמואל בהקדמה, ופשוט שכל שלא עשה תשובה האיסור קיים ולא תוקן רק מבחינה חיצונית אינו ממשיך עם הלאו אבל האיסור שנעשה לא תוקן שלא לדבר על מחשבת האיסור, ומה השאלה בכלל?. זה בשביל הסגנון של פותח האשכול

אבןטובה כתב:לאו הניתק לעשה אחר שמנתקו ע"י קיום העשה שוב עקר הלאו וגם שום איסור לא עשה
או שרק עקר הלאו אבל איסורא איכא?

עי' תוס' פסחים כט: דאינו עובר ב"י במשהה חמץ ע"מ לבערו ותמה עליו בשאג"א סי' פ"א דאטו מותר לגזול ע"מ להשיב ועי' עונג יו"ט סי' ל' דבאמת מותר לעבור כדי לקיים העשה אלא דחיישינן שלא יקיים

בור ריק כתב:

אבןטובה כתב:לאו הניתק לעשה אחר שמנתקו ע"י קיום העשה שוב עקר הלאו וגם שום איסור לא עשה
או שרק עקר הלאו אבל איסורא איכא?

עי' תוס' פסחים כט: דאינו עובר ב"י במשהה חמץ ע"מ לבערו ותמה עליו בשאג"א סי' פ"א דאטו מותר לגזול ע"מ להשיב ועי' עונג יו"ט סי' ל' דבאמת מותר לעבור כדי לקיים העשה אלא דחיישינן שלא יקיים

חידוש ומשונה, והיא ראיה לסתור בפשיטות.

בפסחים כט: תוד"ה רב אשי כ' ומכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר באותה שהייה וטעמא משום דלאו דלא יראה ניתק לעשה ולכך אינו עובר כשמבערו לבסוף והשאג"א סי' פא חולק וס"ל שעדיין יש עליו איסור מה שעבר על הלאו גם אחר שקיים העשה.
ועי' גינת וורדים להפמ"ג ז"ל כלל כ שכתב לחלק דאם היה בדעתו לקיים העשה אז גם איסורא ליכא אחר שקיים העשה. ובס' שיח השדה קוזיגלוב שער הכללים סי' ב (דק"ט. מעמה"ס) כ' דכונת התוס' פסחים דוקא בבל יראה דלא עשה מעשה וכל האיסור הוא רק במחשבה לכך אם בדעתו לבער אינו עובר לא כן בעושה מעשה איסור, וכ' שכ"כ השאג"א בכונת התוס'.
וכ"כ בשו"ת הלכה למשה (ניימאן) ח"א סי' מו דבנוטל אם על הבנים על מנת לשלחה דבלקיחה עושה מעשה לבטל העשה וא"כ אף שמקיים העשה לבסוף מ"מ אסור משא"כ בשהיית חמץ לא עשה מעשה לבטל העשה וגם מקיים העשה לבסוף.
מיהו ברש"י בבא מציעא סב. ד"ה פוטרים כ' פוטרין המלוה והערב מן ל"ת ומלקות ע"ש. מ' דגם איסורא ליכא. אמנם בשו"ת מהרש"ם ח"ט סי' מז כ' בנו הג"ר יצחק אב"ד חאצמיר ז"ל דנידון זה דשטר שיש בו רבית שאני כיון דאם לא בא לידי גמר גיבוי לא עשה כלום לכן פטור מכלום משא"כ בשאר להנל"ע וע"ע שו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"ג סי' מא ד"ה והנה בגוף הדין ובשו"ת שאלת שלמה להג"ר שלמה אהרן וורטהיימר ז"ל ח"א סי' ל וסי' קיג.

ואגב אציין להליטוואק: במ"ב סי' תרו בשעה"צ סק"ב כ' ונראה פשוט דבאיסור גזל ואונאה וכה"ג דידוע שהוא להנל"ע דוהשיב את הגזילה אין רשאי להמתין עד עיוה"כ דכל שעה ושעה יש עליו חיוב עשה זו דהוא תקונו של לאו ודומיא דכל עשה דאורייתא שחייבו חז"ל לעשותו בבוא זמנו כמו לולב וק"ש וכדומה וכ"ש בזה שעבר על לאו דאורייתא ע"ש.

ביליצר כתב:

עזריאל ברגר כתב:כתוב שקרבן עולה מכפר על לאו הניתק לעשה!

כשלא קיים העשה

כשאין אפשרות לקיים את העשה - חייב מלקות, והוי כשאר לאוין.
כשיש אפשרות לקיים - שיילך ויקיים, ולמ"ל קרבן עולה?!

להנל"ע וא"א לו לקיים העשה מתחייב מלקות? קיימו ולא קיימו ביטלו ולא ביטלו

אבןטובה כתב:להנל"ע וא"א לו לקיים העשה מתחייב מלקות? קיימו ולא קיימו ביטלו ולא ביטלו

כתבתי כדעת הרמב"ם שמכריע שאם לא קיימו ולא יכול לקיימו -
כגון מוציא שם רע שגירש ומתה גרושתו - לוקה.

עזריאל ברגר כתב:

ביליצר כתב:

עזריאל ברגר כתב:כתוב שקרבן עולה מכפר על לאו הניתק לעשה!

כשלא קיים העשה

כשאין אפשרות לקיים את העשה - חייב מלקות, והוי כשאר לאוין.
כשיש אפשרות לקיים - שיילך ויקיים, ולמ"ל קרבן עולה?!

דבר נדיר מלקות בעדים ,,ויע"ל כששגג על הלאו

ביליצר כתב:

עזריאל ברגר כתב:כשאין אפשרות לקיים את העשה - חייב מלקות, והוי כשאר לאוין.
כשיש אפשרות לקיים - שיילך ויקיים, ולמ"ל קרבן עולה?!

דבר נדיר מלקות בעדים ,,ויע"ל

לא כתבתי שלוקה בפועל, אלא שדינו כשאר לאוין, כלומר: כמו מי שלבש שעטנז בחדרי-חדרים, שלא עליו אמרו שמביא עולה.

בכלאיים לא עבר על עשה בלאו הניתק כשלא קיים עבר אעשה ,

אבהיר יותר ברור:
חז"ל אמרו (לא זוכר מקור) שעולה אינה מכפרת על לאו שיש בו מלקות (כגון שעטנז) או עונש אחר (חילול שבת - כרת או חטאת, וכל כיו"ב), אלא היא מכפרת "על עשה ועל לאו הניתק לעשה".
ועכשיו נדון:
אם מדובר כשאין בידו לקיימו - ה"ז כשאר לאוין (ואפילו למ"ד ביטלו ולא ביטלו - זה רק מצד התראת ספק, והו"ל כמי שעבר על לאו בלא התראה).
ואם כאשר בידו לקיימו - שיקיים!
אלא לכאורה מדובר כשקיימו, ומכאן רואים שצריך כפרה!

כשאין בידו לקיימו מחוייב אעשה בכל מקום שאין מלקות ,
כששגג על הלאו מחוייב אעשה ,,,

אז למה הוצרכו לפרט שמביא את הקרבן על "לאו הניתק לעשה"?! הרי זה כבר כלול במה שאמרו שמביאים עולה על עשה!

ראה יומא לו,א, ובמפרשים שם, וקשה לי להכריע אם הפירוש הוא כדברי או כדבריך.

הרי מימרא זו רבי עקיבא אמרו והרי אית ליה דלוקין אלאו הניתק לעשה ואין גם סתירה בין המלקות לקרבן הרי תרתי יש בו,לאו ועשה,

שוב אתה חוזר לקרבן על העשה בלבד, כאשר על הלאו אין חיוב, או שחייב מלקות.

כמובן ,אם קיים את העשה אין קרבן ,ע"ז התוכחנו הלא כן ?

ביליצר כתב:כמובן ,אם קיים את העשה אין קרבן ,ע"ז התוכחנו הלא כן ?

אמת. על זה הויכוח.
הטענה שלי היא, שאם כדבריך היה ראוי לומר שעולה באה על מ"ע, ולמה הוסיפו שגם על לאו הניתק לעשה?

עזריאל ברגר כתב:

ביליצר כתב:כמובן ,אם קיים את העשה אין קרבן ,ע"ז התוכחנו הלא כן ?

אמת. על זה הויכוח.
הטענה שלי היא, שאם כדבריך היה ראוי לומר שעולה באה על מ"ע, ולמה הוסיפו שגם על לאו הניתק לעשה?

זהו עשה שבא אחרי שעובר על לאו ואינו מצות עשה כשאר מצוות עשה ,
[יש נידון בלאו שקדמו עשה ונידון על מצות תשביתו כלפי בל יראה]

ביליצר כתב:

עזריאל ברגר כתב:

ביליצר כתב:כמובן ,אם קיים את העשה אין קרבן ,ע"ז התוכחנו הלא כן ?

אמת. על זה הויכוח.
הטענה שלי היא, שאם כדבריך היה ראוי לומר שעולה באה על מ"ע, ולמה הוסיפו שגם על לאו הניתק לעשה?

זהו עשה שבא אחרי שעובר על לאו ואינו מצות עשה כשאר מצוות עשה ,
[יש נידון בלאו שקדמו עשה ונידון על מצות תשביתו כלפי בל יראה]

יש ממש בדבריך.
עכ"פ אין מסוגיא זו ראיה ברורה שנשאר "רשימו" מהלאו גם אחרי תיקונו ע"י העשה.

זוהי שאלת האשכול וכמובן שצריך תשובה כבשאר עברות
עכ"פ אין מקום לקרבן עולה כשקיים העשה הלא כן,,

ביליצר כתב:זוהי שאלת האשכול וכמובן שצריך תשובה כבשאר עברות
עכ"פ אין מקום לקרבן עולה כשקיים העשה הלא כן,,

עולה תלויה בתשובה, דהלא באה נדבה על הרהור הלב וז"פ.

א' שאל אותו באישי אם בלאו הניתק לעשה אם דוקא מי שעבר על הלאו צריך לקיים העשה לנתק אותו או שגם אחר יכול לנתק העשה למשל שריפת נותר הוא דוקא בבעלים וכדומה?
ועניתי לו כי בחתן סופר רוצה לומר כך וכן במנוחת משה ובס' שמחת החג לר' גרשון פישמן ז"ל

אבןטובה כתב:א' שאל אותו באישי אם בלאו הניתק לעשה אם דוקא מי שעבר על הלאו צריך לקיים העשה לנתק אותו או שגם אחר יכול לנתק העשה למשל שריפת נותר הוא דוקא בבעלים וכדומה?
ועניתי לו כי בחתן סופר רוצה לומר כך וכן במנוחת משה ובס' שמחת החג לר' גרשון פישמן ז"ל

מסברא היה מקום לחלק בין גזל, לנותר. אבל יותר פשוט שעכ"פ הלאו ניתק, רק תיקון האיסור והכפרה תלוייב בבעלים, ואף שידי חובת תשובה לא יצא גם בתיקון הלאו בעצמו.

מענין לענין.
הסתפקתי. אם נימא שהעשה מתקן את הלאו.
מה יהיה הדין בראובן שגזל משמעון, ושמעון מוחל לו.
האם המחילה כהשבה והלאו תוקן,
או שאין המחילה מועלת אלא לבטל את חיוב העשה דהשבה הרובץ עליו. אבל מה דהווי הווי ועבר על הלאו.

לכבוד העילוי פרי יהושע שליט"א
שום א' לא מעוניין בסברת הכרס שלך...
יש לך ראי' כתוב ואם לאו תשתוק
ותקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה

ולהלמדן אליהו בן עמרם שליט"א
זה ספק נאה
אבל זה תלוי בפ' המשאת משה או"ח סי' ד והאח' אי א' גזל ד' מינים ומחל לו אח"כ הנגזל אי יצא בו למפרע ועי' אבן שהם פרלמוטר סי' טז מאורות נתן לייטר סי' צט שמחת יאודה סי' קכג בית דוד לייטר סי' קטו פרי החיים רוזנברג חאו"ח סי' מ וחאבה"ע סי' ו.
ובס' לימודי השם לר' יהודה נאג'אר לימוד רג חקר בנטל אתרוג של חבירו שלא מדעתו וכשנתוודע לחבירו מחל לו אי יצא בזה ידי"ח ועי' דבר הלכה הורוויץ הלכה כא תולדות יעקב כהנא או"ח סי' טז.
ועי' סוטה מג. ולא חנכו פרט לגזלן לימא דלא כריה"ג דאי ריה"ג הא אמר ורך הלבב זה המתיירא מעבירות שבידו אפילו תימא ריה"ג כגון דעבד תשובה ויהיב דמי ופריך אי הכי הו"ל לוקח וליהדר ומשני כיון דמעיקרא בתורת גזילה אתי לידיה לא ע"ש. ועי' כתבי וחידושי הגר"י שור קו' המועדים סי' ג שה"ר מזה אבל בת' שו"מ מהדו"ק ח"א סי' רמד דחה ד"ז.
ועי' ירו' פ"ז דפאה ר' חנני' היה מוכר דבש פירות בטעות עבור דבש דבורים וכאשר הכיר בטעותו הודיע להקונה ואמר הלה כי הוח לו בזה וחפץ יותר מזה ע"כז לא רצה ר' חנני' ליהנות מהמעות אשר היה בו אומאה בטעות ובנה ביהמ"ד ממנו בצפורי' ע"ש. הרי דע"י מחילתו לא נתקן למפרע
ועי' מח"א ה' אונאה סי' יב דכל שהלוקח מחל על טעותו חל המקח מעיקרא ועי' מה שהעיר עליו בשו"ת עדות ביהוסף לר' יוסף רייזין ז"ל דמח' הראשונים הוא במומין ונדרים אם חל הקדושין למפרע דלדעת הרשב"א לא מהני מחילה דיהיה קדושין למפרע והרמב"ם חולק ע"ש. ועי' נתיבות סי' רכז סק"א דבביטול מקח חל למפרע.

ראיתי כעת בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שכא ד"ה ושמעתי שכ' דאם א' עובר בבל יראה והשני שורף את החמץ שלא בשליחותו של הבעלים לא אינתיק הלאו דבל יראה שכבר עבר.
הרי דס"ל למרן הח"ס זי"ע דמי שעובר הלאו צריך לקיים העשה לנתקו מהלאו שעבר

אבןטובה כתב:לכבוד העילוי פרי יהושע שליט"א
שום א' לא מעוניין בסברת הכרס שלך...
יש לך ראי' כתוב ואם לאו תשתוק
ותקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה

ינוקא שלא פתח את עיני"ו.

ידידי יקירי העילוי שליט"א
אתה רואה שסברת הכרס שלך היא להיפוך מרבינו גאון ישראל וקדושו רשכבה"ג הח"ס זי"ע שכל סברא ותג שלו הוא תורה שלימה לנו.

מענין לענין...
היום למדתי ריטב"א מכות ד. ולא הבנתי ואשמח בהסבר.
וז"ל ומיהו אכתי קשיא דלענין למידרש כדי רשעתו שלא לחייב שתי רשעיות מה לי שם אחד מה לי שתי שמות כו'
בתוס' פירשו טעם משנתינו לר"מ שאלו היה שניה' משם אחד היה משלם ואינו לוקה כי אע"פ שהן מרוחקין ה"ל לאו שניתק לעשה שאין לוקין עליו כאשר אין לוקין אלא תגזול מוהשיב את הגזל אבל עכשיו שהן שני שמות אין דנין אותה בלאו שניתק לעשה כיון שהן מרוחקין. וההיא דחוסם את הפרה נמי שני שמות הן ולפיכך לוקה ומשלם ולשון המשנה זה נוטה קצת לפי' זה.
לכאורה תמוה, שמתחילה כתב שכדי להיות לאו הניתק לעשה צריך להיות שם אחד (אע"פ שהן מרוחקים??) ולבסוף כתב שבשני שמות לא הוי ניתק לעשה כיון שהן מרוחקים. וצ"ע

אבןטובה כתב:לכבוד העילוי פרי יהושע שליט"א
שום א' לא מעוניין בסברת הכרס שלך...
יש לך ראי' כתוב ואם לאו תשתוק
ותקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה

תפסיק עם תגובות מגעיל שלך! אף אחד לא רוצה לראות אותם

אליהו בן עמרם כתב:מענין לענין.
הסתפקתי. אם נימא שהעשה מתקן את הלאו.
מה יהיה הדין בראובן שגזל משמעון, ושמעון מוחל לו.
האם המחילה כהשבה והלאו תוקן,
או שאין המחילה מועלת אלא לבטל את חיוב העשה דהשבה הרובץ עליו. אבל מה דהווי הווי ועבר על הלאו.

לכאורה העשה הוא להשיב דווקא ולכן אולי רק אם יאמר 'הריני כאילו התקבלתי' יועיל.

פרי יהושע כתב:

אבןטובה כתב:לכבוד העילוי פרי יהושע שליט"א
שום א' לא מעוניין בסברת הכרס שלך...
יש לך ראי' כתוב ואם לאו תשתוק
ותקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה

ינוקא שלא פתח את עיני"ו.

לעונג לנו...

אש משמים כתב:

פרי יהושע כתב:

אבןטובה כתב:לכבוד העילוי פרי יהושע שליט"א
שום א' לא מעוניין בסברת הכרס שלך...
יש לך ראי' כתוב ואם לאו תשתוק
ותקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה

ינוקא שלא פתח את עיני"ו.

לעונג לנו...

לא הבנתי הלנו אתה או ...

ידידי העלוי שליט"א
אתה תוכל להתעלם מתגובת אש משמים
בתורת זקן (זה שקנה חכמה) ואינו לפי כבודו שיכול להתעלם

שמואל דוד כתב:מענין לענין...
היום למדתי ריטב"א מכות ד. ולא הבנתי ואשמח בהסבר.
וז"ל ומיהו אכתי קשיא דלענין למידרש כדי רשעתו שלא לחייב שתי רשעיות מה לי שם אחד מה לי שתי שמות כו'
בתוס' פירשו טעם משנתינו לר"מ שאלו היה שניה' משם אחד היה משלם ואינו לוקה כי אע"פ שהן מרוחקין ה"ל לאו שניתק לעשה שאין לוקין עליו כאשר אין לוקין אלא תגזול מוהשיב את הגזל אבל עכשיו שהן שני שמות אין דנין אותה בלאו שניתק לעשה כיון שהן מרוחקין. וההיא דחוסם את הפרה נמי שני שמות הן ולפיכך לוקה ומשלם ולשון המשנה זה נוטה קצת לפי' זה.
לכאורה תמוה, שמתחילה כתב שכדי להיות לאו הניתק לעשה צריך להיות שם אחד (אע"פ שהן מרוחקים??) ולבסוף כתב שבשני שמות לא הוי ניתק לעשה כיון שהן מרוחקים. וצ"ע

לא הבנתי הקושיא אפשר לבאר יותר?