מצינו בגמ' פסחים פ"ה א"ר יהושע בן לוי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ופי' התוס' לעניין לענות ליחיד קדושה ואיש"ר שבהכי יוצא ידי חובה כלשון התוס' שם.
והיינו דהיכא שכבר איכא י' בביהכ"נ ולא מיירי לעניין צירוף, אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת, ויכול לקיים מצות עשה דונקדשתי.
ולכא' בפשיטות לפי זה ה"ה לענות ברכו וכ"ש להצטרף למניין שאינו רק מנהג טוב פשיטא דיכול וביותר השמענו התוס', שיוצא ידי חובה גם לעניין דאו' של ונקדשתי.
ומכאן פלא לי על החיי אדם כלל ל' ס"א (והובא במ"ב ס' נ"ה סע' נ"ט) שמחלק בין ענית איש"ר וקדושה שאינם רק פסוקים לברכו, וכן כתב שם שאינו חשוב כמתפלל עם הציבור ולא ידעתי מנ"ל לחלק כן.
האם משהו יכול לעזור לי?.