פורום אוצר החכמה

מצאתי בספר ויאמר עזרא (טראב) בשם זקנו, בשם האה"ל ז"ל (אינני יודע מי הוא) שרק ביחס לאחיו בנ"י היה האיש משה ענו מאוד.
אבל כשהתנהל מול אוה"ע היה מתנהג בגדולה ותקיפות.

וזו היתה הראיה שמשה היה ענוותן, כי אולי היה רך ונוח באופיו, ואין שבח גדול לענוותנותו.
אך מאחר ואצל הנכרים היה תקיף, הוכח ענוותנותו שבאה מתוך עבודה ולא מתוך אופי. עכת"ד.

ומאחר ואיני יודע מי היה זקנו (הכתוב לחיים הוא ספר של רבי חיים פלאג'י, אך לא ידוע לנו שהיה זקנו), וגם איני יודע מי היה הרב האה"ל ז"ל, אבקש את עזרת החברים במציאת המקור להנ"ל.

מחבר הספר ויאמר עזרא היה רבי עזרא טראב מסלתון, ראב"ד דמשק וראש הישיבה, נלב"ע תר"פ

הוא לא כותב שהכתוב לחיים הוא זקנו, הוא כותב מזמו"ז, כלומר מזמור ז' (ספר הכתוב לחיים הוא על תהלים).
אה"ל - הוא ר"ת אות היא לעולם, ספרו של ר' רפאל פינחס די שיגורא, שבשמו הובאו הדברים בהכתוב לחיים (הפרד"ס).

ראה כאן: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =56&hilite שמבואר איפכא - שמשה היה עניו אפילו בפני אומות העולם, כפשט הלשון "מכל האדם" (ולא כמו שפירש כאן, ש"מכל האדם" היינו שבסיבת אומות העולם נודעה לנו ענוותנותו).

לא הבנתי על איזה תקופה בחיי משה מדובר. ובכלל איפה כתוב שמשה השפיל את עצמו בפועל. הלא היה מלך ומסתמא לא טעה בהא כשאול. לגבי מרים ואהרן התבטאה ענוותו שלא הקפיד על תוכחתם הלא מוצדקת, (וכן לגבי דתן ואבירם שסבר שהוא לטובת העניין ומחמת שהיה עניו לא הקפיד ) אבל איפה שמענו שסתם כך התנהג בשפלות כלפי אחרים?

ונחנו מה כי תלינו עלינו

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי על איזה תקופה בחיי משה מדובר. ובכלל איפה כתוב שמשה השפיל את עצמו בפועל. הלא היה מלך ומסתמא לא טעה בהא כשאול. לגבי מרים ואהרן התבטאה ענוותו שלא הקפיד על תוכחתם הלא מוצדקת, (וכן לגבי דתן ואבירם שסבר שהוא לטובת העניין ומחמת שהיה עניו לא הקפיד ) אבל איפה שמענו שסתם כך התנהג בשפלות כלפי אחרים?

במקור לא מדובר על מרע"ה, אלא על הנהגת הרב הפרד"ס עצמו. ובספר ויאמר עזרא הביא הדברים שלא בדקדוק.

יישר כח ענק להרב מה שנכון נכון.
פרשת את הדברים כשמלה, והבאת לנו אור גדול!

לגבי הנהגת הרב הפרד"ס, היכן היא מופיעה, באות היא לעולם?

סגי נהור כתב:ראה כאן: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =56&hilite שמבואר איפכא - שמשה היה עניו אפילו בפני אומות העולם, כפשט הלשון "מכל האדם" (ולא כמו שפירש כאן, ש"מכל האדם" היינו שבסיבת אומות העולם נודעה לנו ענוותנותו).

לא הבנתי מדבריו כדבריך.
בעל התניא מתחיל לדבר על האר"י שהיה מנשמת משה, ומשום הענוה היתה לאר"י שמחה.
לבסוף מדבר מה יש להתנשאות על אוה"ע, אך לא מבואר שם שמשה התנהג כן מולם.

מכון חכמי ספרד כתב:

סגי נהור כתב:ראה כאן: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =56&hilite שמבואר איפכא - שמשה היה עניו אפילו בפני אומות העולם, כפשט הלשון "מכל האדם" (ולא כמו שפירש כאן, ש"מכל האדם" היינו שבסיבת אומות העולם נודעה לנו ענוותנותו).

לא הבנתי מדבריו כדבריך.
בעל התניא מתחיל לדבר על האר"י שהיה מנשמת משה, ומשום הענוה היתה לאר"י שמחה.
לבסוף מדבר מה יש להתנשאות על אוה"ע, אך לא מבואר שם שמשה התנהג כן מולם.

הוא כותב בתוך דבריו שענוה זו היא "מכל האדם - אפילו מנכרי", והיינו שמפרש שלשון הכתוב "האדם" (ולא "אדם") רומזת שהענוה היתה גם כלפי נכרי, וע"פ דברי התוס' שהבאת בראש אשכול זה. ופשוט.

מכון חכמי ספרד כתב:לגבי הנהגת הרב הפרד"ס, היכן היא מופיעה, באות היא לעולם?

עדות הרח"פ בהכתוב לחיים שם (הרב הפרד"ס היה קרובו ובן דורו נפטר בתרט"ז).

זה החידוש שהתפרסם לבסוף:

לא ידעתי למה נזקק לרמז במשנה "מאד מאד הוי שפל רוח", דשפיל לסיפיה: "הוי שפל רוח בפני כל אדם" (אכן יש גם גירסא האדם, וכבר תלו את שתי הגרסאות בשאלה זו - אם אף הנכרים בכלל).

מכון חכמי ספרד כתב:זה החידוש שהתפרסם לבסוף:

על אף שכ"ה בויאמר עזרא, כמדומני שלא כדאי להביא הדברים כצורתם, מאחר ואינם מדויקים, וכנ"ל.