פורום אוצר החכמה

נכנס דוא"ל: ילמדנו רבינו אבןטובה אי יש לחכמים לעקור דבר מן התורה פעם אחת בקום ועשה כדי שלא יהיה נעקר פעמים רבות אח"כ ?

חלל שבת אחת כדי שלא תחלל שבתות הרבה יש מושג אבל עמום לגמרי.

כמדומני שיש כעין זה ברדבז על הרמבם ממרים ב,ד.

מענין לענין...
פעם שמעתי סיפור שאנשים (העוסקים בקירוב רחוקים) הגיעו הרב שך ושאלו אותו אם זה בסדר לארגן מסיבה של תערובות וכל מיני דברים אסורים לחילונים ובאמצע המסיבה הם ידברו איתם ובסוף הם יהיו דתיים בע"ה
הרב שך אמר בוודאות לא. יש דרכים להקב"ה והוא יכול לעשות אותם דתיים תוך רגע ואין זה העסק שלנו לעשות דבר איסור שעי"ז יביא משהו טוב...

מעניין שבדבר זה הושוותה דעתו עם דעת הרבי מליובאוויטש שחזר והדגיש פעמים רבות "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ולא מוריד את התורה אל הבריות", ולא היתה דעתו נוחה (בלשון המעטה) מאותו אחד שהיה מקורב אליו ואח"כ היקל נגד ההלכה כדי לקרב יהודים, ועל זה נפרדו דרכיהם, כמפורסם ואכמ"ל.

עי' שבת סט:
אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו אפילו ההוא יומא. ובריטב"א שם מבואר דאף לילך חוץ לתחום הותר לו כדי שיגיע יותר מהר לעיר ויוכל לשמור שבת כראוי [וזה בגדר עקירה], ויותר מכך הביא הביה"ל בשם א' מהאחרונים דאפי' כשבכוחו לצום ולהמנע מעשיית פרנסתו בשבת אינו צריך לכך, כיון שעי"ז יגיע לעיר מהר יותר, ובאמת זה כבר פלא

הנצי"ב בהעמק דבר פ' קרח כ' אחרת מהביה"ל סי' שדמ הנ"ל וס"ל שיש להקדים ולעשות תחבולות שלא יבא אח"כ לחילול שבת יע"ש.
ועי' אגרות משה או"ח ח"ג ססי' סט כ' לתמוה על הנצי"ב ועי' כף החיים סי' שכח סקס"ג דאוסר להקדים דס"ל כהביה"ל
ובס' חכמה ודעת להר"מ שטרנובוך שליט"א שיעורי הלכה סו"פ וישב ע' תטז הכריע כהנצי"ב. וע"ע שו"ת שאלת שלמה ח"א סי' קא בת' להג"ר יקותיאל ארי' קונלהר ז"ל ובשו"ת רמ"ץ חאו"ח סי' כא ובצפנת פענח לאדמו"ר זצ"ל ה' שבת פ"ב הי"ד וברש"ש יומא פד: ובקובץ המאסף שנה יח כרך א סי' נא.

כח עליון כתב:עי' שבת סט:
אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו אפילו ההוא יומא. ובריטב"א שם מבואר דאף לילך חוץ לתחום הותר לו כדי שיגיע יותר מהר לעיר ויוכל לשמור שבת כראוי [וזה בגדר עקירה], ויותר מכך הביא הביה"ל בשם א' מהאחרונים דאפי' כשבכוחו לצום ולהמנע מעשיית פרנסתו בשבת אינו צריך לכך, כיון שעי"ז יגיע לעיר מהר יותר, ובאמת זה כבר פלא

לא הבנתי את הראייה הרי מדאורייתא כל הימים שוים בספיקו וההוא יומא הוא רק מדרבנן ואיך זה ראייה לעניין עקירת דאורייתא.

בתר"י ריש ברכות הקשו אהא דאמרו חכמים לקרות ק"ש עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, כיון שחייב מן התורה לקרות אף אחר חצות האיך הפקיעו חכמים ממנו לקרות ק"ש אחר חצות מה שחייב מן התורה ותירצו שהרשות ביד חכמים לעשות כן בשוא"ת והביאו ראי' משופר ולולב שגזרו עליהן ביו"ט שח"ל בשבת משום שמא יעבירנו ע"ש.
וכ' בשו"ת בית יעקב סי' פח וז"ל: ומדברים הנ"ל יש ללמוד דדוקא בשוא"ת הוא דרשאי לגדור גדר אע"ג דיעבור איסורא דאורייתא ולא יקרא ק"ש אפ"ה רשאים החכמים לגדור גדר משום דהוי בשב ואל תעשה כד' הרר"י הנ"ל אבל אם יגדרו גדר וע"י הגדר יעשה נגד ד"ת אסור.
והוסיף: ומכאןן יש להוכיח דאם ב"ד רוצים לעשות כפי' לאדם אחד והוא מגזם ויש לחוש שיצא לתרבות רעה אסורים לב"ד לעשות לו כפי' דגדר דכה"ג לאו שוא"ת. ומכאן יש להקשות על מ"ש מהרא"י בפסקיו סי' תלא היפך מזה וכו' וכ"כ רמ"א יו"ד סי' שלד וכ' לחלק אם היה מעשה רע בפשיעה או לא יע"ש.
ועי' כריתות ח. רד"ה נכנס לב"ד ללמוד כ' אע"פ שהיקל על דרי תורה עת לעשות לה' הוא שאילמלי לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף יע"ש. ויל"ע עוד בשלהי פ' הרואה דמשום עת לעשות לה' התירו לשאול שלום בשם.
מיהו יש לעורר מהא דקיי"ל בעלמא יומא פה: חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה א"כ לכאורה נראה דאף לעבור בקו"ע היה אפשר לחז"ל לגזור כדי שיהיה נזהר ולא יבא פעמים אחרות לעבור על דברי תורה והוא כעין ביטולה זו היא קיומה דמנחות צט.. וכן ברמב"ם פ"ב מה' ממרים ה"ד כ' כך בית דין מורין בזמן מן הזמנים לעבור על מקצת מצוות לפי שעה כדי שיתקיימו כולן כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ע"כ. ועי' ל' הרשב"א ביצה טו: שכ' "ומוטב שלא יתעדן שבת אחת כדי שיתעדן שבתות הרבה"

ובת' ח"ס חיו"ד סי' רמה כ' דמל' חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה מ' דדוקא מצוה זו שרוצה לחזקה שיתקיים מותר לבטל פעם אחת אבל א"א לבטל מצוה אחת כדי שיתקיים מצוה אחרת הרבה פעמים יע"ש.
ויש לי להא"ט עוד בזה ועי' שו"ת בית שלמה יו"ד ח"א סי' כט בהגה מבהמ"ח ובשו"ת חיים של שלום ח"ב סי' פד ד"ה ואמנם אם ע"ש.

אוצר החכמה כתב:

כח עליון כתב:עי' שבת סט:
אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו אפילו ההוא יומא. ובריטב"א שם מבואר דאף לילך חוץ לתחום הותר לו כדי שיגיע יותר מהר לעיר ויוכל לשמור שבת כראוי [וזה בגדר עקירה], ויותר מכך הביא הביה"ל בשם א' מהאחרונים דאפי' כשבכוחו לצום ולהמנע מעשיית פרנסתו בשבת אינו צריך לכך, כיון שעי"ז יגיע לעיר מהר יותר, ובאמת זה כבר פלא

לא הבנתי את הראייה הרי מדאורייתא כל הימים שוים בספיקו וההוא יומא הוא רק מדרבנן ואיך זה ראייה לעניין עקירת דאורייתא.

זה לשון הריטב"א:
במאי מינכר ליה. מכאן דקדק ר"י ז"ל דאפילו בההוא יומא אינו עומד במקומו אלא הולך כדרכו. דאי לא הא מינכר ליה במה שהוא שובת מהילוך, אלא ודאי כדאמרן, וכן בדין ואפי' למ"ד תחומין דאורייתא, דשאני הכא שאם אתה אוסר עליו לצאת מתחומו אפילו שאר הימים גם כן לא ילך יותר מאלפים דמאי שנא שאר יומי, ואם כן נמצא עומד בסכנה ואתה גורם לו לעשות חילול שבת שהוא עושה בכל יום ויום כדי פרנסתו, ולפיכך מוטב שילך בכל יום ויום כל מה שיוכל כדי לצאת מן הספק ומן הסכנה.

הרי שיש לחוש מצד איסור דאו' ולא אמרי' להתיר מצד ספק (עי' מג"א שמד,א: ואף על גב דרוב ימים הם חול זה מקרי קבוע), ומ"מ אמרי' שיחלל שבת בהליכה חוץ לתחום בכל השבוע (דאל"כ אי מינייהו מפקית) כדי לצאת מן הספק בעתיד.

ראה דבר תורה אבראהאם בראשית עמ' לב והלאה.