פורום אוצר החכמה

נסתפקתי האם מהני לחיוב תשלומי תרומה שיפרע חובו את חובו כדינא ד פורע חובו של חבירו [וכן יל"ד בתשלומי כופר ועוד ] וצ"ע

בפדיון הבן כת' המחנ"א (זכייה ומתנה סי' ז') ובביאור הגר"א (יו"ד ש"ה י"ז) דמהני פדיון של אחר מדין פורע חובו של חברו.

יש לחלק, דאפשר שפדיון הבן הוא כחיוב ממון ויכול אחר לפרעו, אבל בתשלומי כפרה ככופר וחומש דתרומה וגזל ונשבע וכיוצ"ב אפשר דלא מהני ע"י אחר.

ברור, לא הבאתי מזה ראיה לנידונים הנ"ל, אם כי לעניין שוקל את שקלו מהני פורע חובו של חברו כמפורש בגמ', ושם אי"ז חיוב ממון, לעניין חיוב תשלומי תרומה דומה ממש לחיובי ממון, אבל לעניין כופרא כפרה יל"ע.

ישנו כתב:ברור, לא הבאתי מזה ראיה לנידונים הנ"ל, אם כי לעניין שוקל את שקלו מהני פורע חובו של חברו כמפורש בגמ', ושם אי"ז חיוב ממון, לעניין חיוב תשלומי תרומה דומה ממש לחיובי ממון, אבל לעניין כופרא כפרה יל"ע.

עיין דברי ר"י בתוס פסחים כט ד"ה מאן יש אומרים,

ידוע דעת הגר"ח דפורע חובו של חבירו הוא מדין ע"כ
ושמעתי דכשהגר"ד מילר למד בבריסק הוא טען דמקדיש ע"מ שיתכפר חבירו הוא מדינא דעבד כנעני והם גיחכו עליו בזה
אכו לכאורה הצדק עמם לשיטתם דדעת הגר"ח דליכא פורע חובו בגוי ובמקדיש ע"מ שיתכפר חבירו מצינו נמי בגוי כמבואר בתמורה

דין ע"כ קיים בדברים שמקבל הכסף יוצר את הקנין, וכשם שבעבד כנעני שיוצא ע"י כסף של אחרים האדון הוא יוצר את השחרור שהוא המקנה, וכשמשחרר ע"י כסף הקנין חל ע"י שהאדון גומר בדעתו להוציא העבד מרשותו תמורת הכסף שמקבל, וחידשה התורה שגם אם אחרים נותנים כסף בשביל העבד יכול האדון להחיל עי"ז.
(ולכאורה דבר זה נסתר מע"כ בקידושין ששם האשה רק מפקרת דעתה ורצונה ולא מקנה, עיין חי' הגרש"ש ריש קידושין מה שתי' שם)
וממילא כל זה דווקא בדברים שקבלת הכסף מועילה לפירעון ולקנין, אבל בדבר שהנתינה היא המועלת וכגון בכופר שהוא כפרה לא יועיל ולא יועיל דין ע"כ.
אמנם פדה"ב אע"פ שהוא מצווה ולכאורה המטרה בנתינה, כבר הוכיחו שפדה"ב המצוה שהחוב הממוני יפרע.