פורום אוצר החכמה

נסתפקתי במי שעבר במזיד על איסור בספק כגון שהיה לפניו חתיכה ספק חלב וספק שומן וידע שיש בו ספק איסור ואכלו, ואח"כ נתברר שהיה שומן האם צריך תשובה על זה שעשה עבירה מספק?

לגבי מי שחשב שעובר על איסור ודאי במזיד, היינו שרצה לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, יש לנו דברי רבי עקיבא שבכה כשהגיע להכ' וה' יסלח לה, ונראה שצריך כפרה על אף שלמעשה לא עבר על איסור ולכאורה תהשובה והכפרה צריכה לו על ההתרזה שלו לעבור על איסור תורה במזיד אחרי שלא ידע שאין זו איסור

לעומת זה בודאי יש איסור לעבור על איסור בספק מדין ספיקא דאיסורא לחומרא - אי מה"ת אי מדרבנן - אבל האיסור הזה אינו לכאורה אחא משום הצד שיש בו איסור, ואין הכי נמי שהוא לא שת לבו להאיסור הזה, הרי למעשה לא היה בו איסור, או מכ"מ עבר על הדין של ספיקא דאיסורא לחומרא וזו גופה עבירה הוא

בשו"ת פרי החיים (יו"ד א') דן ממש בשאלה זו, ומסיק דבאופן זה שהוא ספק אי"צ כפרה אם למעשה לא עלתה בידו לעשות איסור, ומביא ראי' מדברי הר"ן (נדרים ג:) אהא דאומר הר"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה. וכ' הר"ן דאי אכלה ולא מת בעלה לא עבדי איסורא. וא"כ דאיסורא לא עביד גם כפרה אי"צ.

מפורש בתוס' סוטה כ"ח. דמי שאכל ספק חלב ספק שומן ונתברר שהוא שומן צריך סליחה וכפרה (היינו כפרה של מתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה).

ישנו כתב:מפורש בתוס' סוטה כ"ח. דמי שאכל ספק חלב ספק שומן ונתברר שהוא שומן צריך סליחה וכפרה (היינו כפרה של מתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה).

אולי זה מחלוקת התוס' והר"ן

לא בהכרח שכוונת הר"ן שגם איסור מתכוון (לאכול בשר חזיר) לא עבר.

אם מדובר באיסור דאורייתא שספקו לחומרא, נמצא שנתכוון לעשות מעשה אסור (לאכול דבר שע"פ התורה אסור לאוכלו מספק), ומאי שנא מנתכוון לאכול בשר חזיר וכו'?

סגי נהור כתב:אם מדובר באיסור דאורייתא שספקו לחומרא, נמצא שנתכוון לעשות מעשה אסור (לאכול דבר שע"פ התורה אסור לאוכלו מספק), ומאי שנא מנתכוון לאכול בשר חזיר וכו'?

כדבריך מבואר בתוס' בסוטה הנ"ל.
והיה מקום לחלק שבספק אסור משום החשש שמא יפגע באיסור, וכשעבר לוקח ע"ע צד שמא עובר באיסור, אבל אם בסוף התברר שאינו אסור ליכא מידי, ושאני מנתכוון לעבור באיסור וודאי שלפי כוונתו מתכוון לעבור באיסור גמור.

יעוי' שע"י ש"א פ"ח.

יש להוסיף בזה (קצת), שבזמן שלא נודע לו אם אכל שומן - הוא מחויב קרבן אשם תלוי, הרי שמצבו בזמן ההוא חמור ודורש כפרה, ואינו רק תלוי בעלמא

כ"ה גם ברש"י יבמות לו: ד"ה תנא משום ר"א שכ' אע"פ שאין הולד של קיימא קנסינן ליה דיוציא בגט "משום דנכנס לספק איסור אשת אח" ואע"ג דהשתא אגלאי מילתא למפרע דייבום מעליא הואי יע"ש.
וכן הביא בשו"ת בית שלמה או"ח סי' ס מרש"י זו לענין נתכוין לספק איסור ועלה בידו היתר דיהא צריך כפרה ובהג"ה מבהמ"ח ציין לתוס' סוטה כח. ד"ה מה שכ' דספק חלב וספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן דצריך כפרה וסליחה ע"ש. וכ"ה בת' צמח צדק הקדמון סי' סט דצריך כפרה גם ברצה לעשות ספק איסור ונודע שלא עשה איסור.
ומד' הר"ן נדרים ג: אי"ר די"ל דמכוין למצוה שאני והתם איירי באכילת תרומה שהיא מצוה אלא מרש"י יבמות מוכח דאף במצוה כן שהרי בייבום ג"כ איכא מצוה.
אלא שיש לדחות הראי' מד' הר"ן דהתם א"צ כפרה כיון דהוי שם גם חזקת חי וכ"ה בת' בכורי יעקב להג"ר יעקב זריהן ז"ל סי' ח.

תודה רבה על המראי מקומות הנפלאים בדברי הראשונים והאחרונים

ישנו כתב:מפורש בתוס' סוטה כ"ח. דמי שאכל ספק חלב ספק שומן ונתברר שהוא שומן צריך סליחה וכפרה (היינו כפרה של מתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה).

התוס' מסיים שם 'מיהו לא חמיר כחייבי עשה'. ולכאורה יש לדון ע"ז, אם ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, עבר על איסור דאורייתא ולמה לא חמיר כ"כ כמו איסור עשה, אלא בע"כ שאנו מצרפין מה שלמעשה נתברר שהיתר בא לידו, וממילא האיסור קיל ממי שעבר על עשה, ומשמע מדברי התוס' שהעשה שם לאסור ביאה על הסוטה עובר אפי' אם למעשה נתבררה של זינתה.

וצ"ע בכ"ז

בסדר כתב:

ישנו כתב:מפורש בתוס' סוטה כ"ח. דמי שאכל ספק חלב ספק שומן ונתברר שהוא שומן צריך סליחה וכפרה (היינו כפרה של מתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה).

אולי זה מחלוקת התוס' והר"ן

אולי יש לחלק בין הענינים, דהר"ן בנדרים מיירי על ספק דלהבא דלמא מיית בעלה והיא אסורה לאכול בתרומה שעה אחת קודם מיתתה, ע"ז קאמר הר"ן אם למעשה לא מת היה החשש לשוא (ואולי אף אין לזה הדין של ספיקא דאורייתא דאין זה ספק אלא חשש).

משא"כ התוס' מיירי בדאיכא ספק על החתיכה שעכשיו היא חלב ואכלה בידיעה שהיא ספק אסור, ע"ז צריך כפרה.

(ואולי יש סמך להחילוק בסוגית הגמ' ביבמות בחליצה למעוברת)

כבר כ' הח"ס חו"מ סי' כט דעבר על ספק איסור במזיד חייב אשם תלוי ובמנ"ח מצוה קכח כ' דאם אכל ספק איסור במזיד אינו חייב קרבן אשם תלוי.
ובשיטה מקובצת כתובות כב. הביא בשם תלמידי רבינו יונה כהח"ס ובשם שיטה ישנה כהמנ"ח.
ובת' מחזה אברהם להג' מבראדי ז"ל סי' א כ' דבזה תלוי ד' התוס' סוטה כח. הנ"ל אי מכוין לספק איסור ועלה בידו היתר צריך כפרה יע"ש.
ובד' הח"ס הנ"ל ע"ע חקרי לב יו"ד ח"א סי' קכ מנחת עני ערך ספק איסור בית יצחק או"ח סי' צו אות יא חלקת יואב יו"ד סי' ט אבני נזר אבה"ע סי' רעט אות יב דובב מישרים ח"ב סי' לד עקבי חיים קלפהולץ סי' נה בית שערים או"ח סי' א זרע אברהם לויפטביר סי' ט הלכה למשה ח"א סי' שא

אבןטובה כתב:כבר כ' הח"ס חו"מ סי' כט דעבר על ספק איסור במזיד חייב אשם תלוי ובמנ"ח מצוה קכח כ' דאם אכל ספק איסור במזיד אינו חייב קרבן אשם תלוי.
.

כל הדיון הזה לא שייך לכאן, דבוודאי כל כמה שהספק לא נתברר עומד באיסור אשם תלוי, ונחלקו אי מתכפר באשם תלוי או לא מטעם דמזיד הוא.

הנושא כאן הוא אחרי שהספק נתבררה להיתר, דבוודאי פטור עכשיו מאשם תלוי אם לא הביא בזמן הספק, ואנו דנין רק אי צריך כפרה כמי שרצה לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר טלה.

כשתעיין בד' המחזה אברהם הנ"ל תראה שהוא תולה זב"ז יעש"ב

מה שנכון נכון כתב:

דבר תורה אבראהאם.GIF

דבר תורה אבראהאם 2.GIF

תודה רבה

מיהו המחבר 'דבר תורה' הנ"ל? נראה בקי נפלא

מיללער כתב:

מה שנכון נכון כתב:

דבר תורה אבראהאם.GIF

דבר תורה אבראהאם 2.GIF

תודה רבה

מיהו המחבר 'דבר תורה' הנ"ל? נראה בקי נפלא

הרב חיים שלמה אבראהאם בנו של הרב מבארדיטשוב ז"ל אחי של הרב לוי יצחק דומ"ץ קאשוי ור' נחום כותב בקובצי התורה

בסדר כתב:

מיללער כתב:

מה שנכון נכון כתב:

דבר תורה אבראהאם.GIF

דבר תורה אבראהאם 2.GIF

תודה רבה

מיהו המחבר 'דבר תורה' הנ"ל? נראה בקי נפלא

הרב חיים שלמה אבראהאם בנו של הרב מבארדיטשוב ז"ל אחי של הרב לוי יצחק דומ"ץ קאשוי ור' נחום כותב בקובצי התורה

יישר כח

כעת בלמדי הגמ' בנדרים י. חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת, ולפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם וכו'

ראיתי בשלמי נדרים על הקושיא מה היו עושין החסידים לגבי אשם, הביא מספר ארצות החיים (להמלבי"ם - או"ח סי' א' המאיר לארץ סקע"ג) דלאשם לא היו מתאוין, דהא אפשר שבא לידם חתיכה אחת מב' חתיכות חלב ושומן, ובאמת אין הקב"ה מביא תקלה על ידם ואכלו השומן, אבל המה לא יסמכו ע"ז והביאו אשם תלוי, משא"כ שחטאת א"א להביא עד שיתוודע לו בבירור שחטא וחטא לא יבא לידם שהשי"ת רגלי חסידיו ישמור, עכ"ל

לכאורה מי שבא ספק חלב ושומן לידו ואכלו, אפי' אם למעשה אכל את השומן, עדיין צריך כפרה כמו שכ' התוס' בסוטה הנ"ל, וא"כ אם אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, גם ספק איסור אינו מביא להם, וצ"ע.

והשלמי נדרים שם הקשה על הארצות החיים קושיא בדומה לזה, אבל לא הזכיר את התוס' בסוטה, אלא הביא מגמ' חולין ה: ו. לגבי שחיטת כותי, עיי"ש ומחלק בין ספק איסור לאיסור מדרבנן, אבל לפי דברי התוס' הנ"ל הקושיא במקומה עומדת

הנה לשון המלבי"ם - מיהו הספר שסיים 'וכן כתב הש"י'?