הודעהעל ידי אליבא דאמת 11 » ו' יוני 09, 2017 6:27 pm
ארחיב את דבריי.
בחידושי הרשב"א בב"ק שם כתב על דברי רבי יוחנן ששלהבת אין בו ממשא "ואין בה ממון", והביא ראיה מביצה לט ע"א ששם מבואר שאין מועלין בשלהבת של הקדש. ולשיטת הגר"ח בהלכות מעילה שמעילה הוא משום גזל הקדש (וכך היא שיטת עוד כמה מהאחרונים), וא"כ מוכח שאין גזל בשלהבת שאין בה ממש.
אבל מדברי התוס' בב"ק שם שכתבו לגבי גץ היוצא מהפטיש והדליק שהגץ אינו שלו משום דאפקורי מפקר לה משמע שאם לא היה מפקיר היה הגץ שלו אע"פ שאין בו ממש. ויש לעיין איך יסבירו התוס' הדין שאין מועלין בשלהבת, ולכאורה צ"ל להתוס' דהטעם הוא לא משום שאינו ממון הקדש אלא דהוי דבר שאין בו ממש. ובתשובת הצפנ"ח מכת"י המובא במפענח צפונות פרק יא סימן ז, מבואר דאש הוי איכות בלי כמות.
ולכאורה משיטת ר"ל דאשו משום ממונו ולשיטת רש"י הכוונה בזה דהוי ממונו ממש, א"כ מוכח שכל האש הנוצר מהעצים הוא שלו, אבל ראה בחידושי הגר"ש שקופ בב"ק סימן כא סוף ס"ק א' שכתב דביאור דברי רש"י ד"גחלת ממונו שאח"כ האש הולך ממילא כיון שמקור האש נובע ממונו". ועיין בדברי הגרי"ז המובא באוהל ישעיהו בב"ק דף כב ע"א.
ומה שאני מסתפק הוא דאולי גם לגבי הגץ שמוכח מהתוס' דהוי ממון שלו אם לא היה מפקירו, האם זה דוקא באש שהבעלים יצרו אותו ע"י הפטיש שלהם, משא"כ כשמדליק אש בעציו של חבירו אולי יודו שהאש לא הוי של בעל העצים.
וברצוני לדעת האם ידוע להת"ח כאן מראה מקומות להרחבה בדברים הנ"ל.