פורום אוצר החכמה

ילמדוני חו"ר הפורום.

בחו"מ ס"ס יד פסק הרמ"א התובע צריך לילך אחר הנתבע.
ובתהד"ש כסי' ס"ד כתב שזו הלכה רווחת בישראל. ולא כתב טעם.
והגר"א מציין לב"מ מו: דכתי' מי בעל דברים יגש אליהם - כלומר אל הנתבעים.
וראה תשוה"נ לר"מ שטרנבוך כרך ג' תלז.

מה המקור מדינא דגמ' או שזו רק הסכמת ישראל בכל מקום מעולם?

אאל"ט זה הגהות אשר"י ברא"ש בפרק ז"ב סנהדרין אות ה' יעוי"ש,
ועוד בגדרי הלכה זו לפי טעם הנז' שם יעי' בכנה"ג.

בהגה' אשר"י לא התפרש הטעם. אלא שמותר ללווה לילך אפי' אחר ב"ד שאינו גדול באותה העיר.