פורום אוצר החכמה

בב"ק קיד' א' מבואר בגמ' חילוק בין ב"ד של ישראל לזה של עכו"ם וביאר רש"י בד"ה מימר בזה"ל לשון אחר דאמרי לנגזל מי יימר כדקאמרת הבא עדים שגנבו ממך עכ"ל. והיינו שבדיני ישראל צריך עדים בשביל לזכות בדין, משא"כ אצל הגויים.

ונפשי בשאלתי האם אצל הגוים לא צריכים עדים? וכי על סמך מה ידונו? ולכאורה רש"י נתכוון לומר שאצל ישראל מהני רק עדים, ואילו אצל הגויים מהני ראיה נסיבתית האם כן הדבר?

האם טביעת אצבע אינה תקיפה בדיננו? אף שהיא דבר מוכרח אלא שאין כאן עדים

יעויין ברמב"ם שגם ראיה נסיבתית שבית הדין משתכנע ממנה מהני לדידן, אלא שיש גזה"כ להאמין לשני עדים כדין.
ויש על זה אריכות בשער"י

הנחבל נשבע ונוטל ע"פ ראיה נסיבתית.
ועד"ז בכ"מ.

כמדומה שהנכנס עם סכין למערה ויצא עימה נוטפת דם ומצאו שם אדם שחוט זו ראיה נסיבתית גדולה ואין פוסקים על פיה.

אש משמים כתב:כמדומה שהנכנס עם סכין למערה ויצא עימה נוטפת דם ומצאו שם אדם שחוט זו ראיה נסיבתית גדולה ואין פוסקים על פיה.

בוודאי שפוסקים על פיה! אבל רק בדיני ממונות, כי בדיני נפשות יש אזהרה מיוחדת "ונקי וצדיק לא תהרוג".
זהו בדיוק הדין של "הנחבל" שאמרתי שנשבע ונוטל, ולפעמים אפילו לא צריך להישבע!

אש משמים כתב:כמדומה שהנכנס עם סכין למערה ויצא עימה נוטפת דם ומצאו שם אדם שחוט זו ראיה נסיבתית גדולה ואין פוסקים על פיה.

בדיני המלך יפסקו על-פיה

כעת חשבתי,
הלא אפילו משה ואהרון פסולים לדון מצד קרובים, ואין לנו אנן סהדי גדול מזה, וראיה נסיבתית גדולה מזו, ואף על פי כן גזירת הכתוב לא לדון אלא בעדים כשרים, וא"א להוציא ממון על פי משה ואהרון אף על פי שברור לנו שהוא חייב. וכבר נתקשה בזה מאד הקובץ שיעורים בב"ב אות תפ'. וממילא אף ראיה נסיבתית לא תועיל דכן הוא דין התורה לפסוק רק על ידי ב' עדים. וכבר כתבו התוס' בגיטין ד' דאף שהדין דין אמת א"א שיהיה בנוי על עדים שלא ראו אף שברור שזו האמת

חולק בכנס הדיינים לפני כו"כ שנים (הרה"ג המחבר הוא כיום דיין בביה"ד הרבני באשקלון)