פורום אוצר החכמה

בשבועות כב סע"ב תוד"ה איבעית, פירשו בלשון-הש"ס הנ"ל, דהגמ' שם ר"ל דצריך גם קרא וגם סברא (דבחדא לא סגי).

מעי"ז, ביומא עד רע"א תוד"ה כיון, פירשו דהגמ' שם צריכה גם קרא וגם סברא (וכן בוארו דברי התוס' בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"ב סי' קלח: ד"ה וכתבתי, וד"ה הנה כי; וכן הבין בדבריהם הערוך לנר לסנהדרין ל ע"ב ד"ה בגמרא מודים).

אשמח לעוד מקורות בנושא זה, בין אם לעוד מקום בש"ס שבו הלשון "איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא" מתבארת באופן שצריך גם קרא וגם סברא, ובין אם באופן כללי (בלי קשר ללשון הנ"ל) שצריך גם קרא וגם סברא ולא די באחד מהם.

זבחים ב.
חולין קיח:

לא הבנתי לשם מה הבאת את הגמ' בזבחים ובחולין. האם לדעתך הגמ' שם מיירי באופן שצריך גם קרא וגם סברא? אף פעם לא הבנתי כך את הגמ' שם.

הקישור שהבאת מהספר עבודה ברורה, בסך הכול מצטט את לשון התוס' שאליו כבר הפניתי. אם כי בסוף דבריו מפנה לכללי התלמוד אות תקפב, ועיינתי שם, וראיתי שמפנה לתוס' נדה לב (מיהו התם מיירי בדברי קבלה ולא בסברא, מה עוד שלא מבואר שם שצריך גם קבלה וגם קרא), ולתוס' בריש ב"ק (כנראה ג ע"ב ד"ה איצטריך, אלא שלא הוברר לי מה היא הסברא שלטעמו נצרכת למרות שיש פסוק). עיינתי גם ביבין שמועה שם (שאליו מפנה הקישור שהבאת), אך הוא דן רק במקורות שכבר ציינתי.

הפשטן כתב:אשמח לעוד מקורות בנושא זה, בין אם לעוד מקום בש"ס שבו הלשון "איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא" מתבארת באופן שצריך גם קרא וגם סברא, ובין אם באופן כללי (בלי קשר ללשון הנ"ל) שצריך גם קרא וגם סברא ולא די באחד מהם.

אני ממש לא בסוגיא אך ראיתי עוד מקומות שהדבר מוזכר וחשבתי שיהיה לתועלת וכן מהקטע המובא.

בהגמ' ריש זבחים, ראיתי פעם, לא זוכר כעת היכן, דיש נפ"מ גדולה אם לומדים מקרא או מסברא, דאי ילפינן מקרא, לא ילפינן אלא נדבה דאיירי ביה קרא דמוצא שפתיך, אבל אשם לא. אבל מסברא ילפינן נמי אשם.

מהפסוק לומדים גם אשם מלימוד מושחט אותה לחטאת בהא דר"ל ה ע"א ועיין שם תוספות אשם לא לייתי כלל.