ברש"י יומא לג: בסוגיא דאין מעבירין איתא:
עבורי דרעא אטוטפתא - לאחר תפילין שבזרוע בשביל תפילין של ראש אסור דהא בזרוע פגע תחילה.
חקירה א':
האם אין מעבירין נאמר דווקא לגבי ה"חפצא" שאיתו עושים את המצוה, כגון תפילין או ציצית או מזבח הפנימי שצריך לדשנו, שאסור לו לעזוב אותו ולקיים מצוה בחפצא אחר, או שלאו בדווקא, כפי שלכאורה משמע מרש"י, שהרי ה"זרוע" איננה חפצא דמצוה, אלא רק שעליה מניח.
והנפק"מ:
1. האם יכול לעבור על בית מדרש אחד בדרכו להתפלל/ללמוד בבית מדרש אחר (וכבר חקר בזה הרב אבן טובה לפני כחצי שנה), או שאסור מצד "אין מעבירין".
2. אם מונחות לפניו כמה קופות צדקה, בזו אחר זו, האם אסור לו לדלג על הראשונה כדי לשים מטבעותיו בשניה שאחריה. (הרי אין זה העני בעצמו)
3. אם נוהג לספור ספירת העומר לאחר "עלינו לשבח", אבל בסידור שבו הוא משתמש מופיעה ספירת העומר לפני "עלינו". האם מותר לו לדלג בסידור שלפניו על הדפים של ספירת העומר ולומר קודם עלינו לשבח?
חקירה ב':
האם "אין מעבירין" נאמר רק על קיום מצוות ממש, כגון: להניח תפילין לפני טלית, או גם על הכנה למצוה, או אפילו על "סיוע ועזר" למצוה?
בפשטות סד"א שאיסור יש רק במצוות ממש, אך מדברי התוספות ביומא לג: ד"ה עבורי אולי לא משמע כך.
"ורבי אליהו זצ"ל מפרש דלענין משמוש איירי דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה משום דפגע בהן ברישא ואח"כ ממשמש בשל ראש"
מה שחייב אדם למשמש בתפילין כדי שלא יסיח דעתו, לכאורה זאת פעולת מניעה שלא יגיע למצב של היסח הדעת, ואין זה קיום מצוה בעצמו, ובכל אופן נתחדש שיש בזה "אין מעבירין".
ואם כן, האם בכל מקרה דומה גם כן נאמר "אין מעבירין"?
לדוגמא, ידועים דברי הרמב"ם בהלכות מזוזה, מה שצריך לעלות בדעתו בכל עת שייכנס ויצא בפתח:
חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכול תמיד. וכל עת שייכנס וייצא, יפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא--ויזכור אהבתו, וייעור משינתו ושגייתו בהבלי הזמן; ויידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים.
האם גם בזה אומרים, אין מעבירין על המצוות, וברגע שעובר ליד מזוזה אחת אסור יהיה לו לדחות את קיום דברי הרמב"ם הנ"ל למזוזה אחרת?
(לא התכוונתי לעשות גזירה שווה "היסח" - "היסח", אלא להביא דוגמא למצב שאין זה קיום המצוה עצמה)