פורום אוצר החכמה

1. אופניים – (דו אופן) אין להשתמש באופניים בשבת (אחת הסיבות לכך: חוששים שיהיה פנצ'ר ויבוא לתקנו בשבת). ראה גם תלת אופן
2. בובה – מותר לשחק בבובה בשבת , בתנאי שאין בה סוללות.
3. גולות – אסור לשחק על הקרקע – בין מרוצפת ובין שאינה מרוצפת (מחשש שמא יבואו לסתום גומות באדמה, כדי ליישר את הקרקע לצורך המשחק, וגזרו אף בקרקע מרוצפת). אך מותר לשחק על מטה, שולחן או שטיח . וכן הדין במשחקים נוספים הדורשים קרקע חלקה. (הערה: למרות שהגולות משמיעות קול מסויים בעת המשחק, מותר לשחק בהן כיון שלא זו היא מטרת המשחק).
4. דוקים – מותר לשחק ב'דוקים' ומשחקים דומים שיש בהם אימון ידים [ויש שכתבו כי אם רגילים לכתוב את מספר הנקודות שצבר כל אחד מהמשתתפים יש להימנע מכך, מחשש שיבואו לכתוב בשבת].
5. הרכבה – אסור להרכיב צעצוע העשוי מחלקים המוכנים להרכבה, כמו מטוס או אניה שעשויים מחלקים קטנים של פלסטיק, מתכת או עץ; כי החלקים מתחברים בדייקנות רבה והדרך היא להשאירם כך לזמן רב ולכן הרכבתם נחשבת כמו 'בונה' האסור בשבת. אסור גם לפרק צעצוע שהורכב כבר, משום שנחשב כ'סותר' בנין [אם אין בהם סוללות מותר לשחק בהם בשבת כמו שהם]. ראה גם לגו
6. חמש אבנים – מותר לשחק ב'חמש אבנים'. ואם נאבדה אבן אחת, אסור לקחת במקומה סתם אבן מבחוץ - משום איסור 'מוקצה'.
7. טרמפולינה – מותר לקפוץ בטרמפולינה בשבת.
8. יו-יו – כשאינו חשמלי מותר בשימוש בשבת.
9. כדור – המנהג להתיר משחקי כדור בשבת (ויש אוסרים) . ויש לדעת שאם הכדור נתקע בין ענפי העץ אסור להורידו משם . אך בכדור רגל בוודאי אסור לשחק, משום החשש שיבוא ליישר את האדמה ולסתום גומות לצורך האדמה הישרה; ובטניס שולחן מותר. ראה גולות
10. לגו – מותר לשחק בשבת ב'אבני פלא' כמו לגו וכדומה. ואין הרכבתם נחשבת כ'בונה' ולא פירוקם נחשב כ'סותר', משום שמלכתחילה מרכיבים אותם במטרה לפרקם בזמן קרוב ולא כדבר קבוע . [אך יש להיזהר שלא לבנות דוגמת בית או כל חלל אחר שיש בו גג וחלל של 8 ס"מ לאורך, לרוחב ולגובה במטרה להניח בו חפצים וצעצועים, ואם עשו 'בית' כזה אסור לפרקו ]. ראה גם הרכבה
11. מחבואים – מותר לשחק 'מחבואים' בשבת, וכן בכל המשחקים הדומים כמו משחקי 'תופסת', קפיצה בחבל וכדומה .
12. נדנדה – מותר להתנדנד בנדנדה וערסל כשאינם תלויים באילן. אך אם הם תלויים באילן עצמו, אפילו אם רק מצד אחד, אסור להתנדנד בהם .
13. סביבון – מותר לשחק בסביבון רגיל, אך אסור להפעיל סביבון מנגן, מאיר או מצייר. וכן הדין ברכבת חשמלית וכדומה, שאסור להשתמש בה בשבת.

14. עט – אם רואים ילד קטן המחזיק בעט או בעפרון ומשחק עמהם, אסור להוציא אותם מידו כי אסורים בטלטול. אולם אם הילד עלול לקשקש על עצמו ועל קירות הבית וכו' ולהזיק, מותר להוציא את העט מידו ולהצניעו.

15. פלסטלינה – אסור לשחק בפלסטלינה או בחומרים דומים בשבת כמו חימר וגבס (מכח האיסור של מלאכת 'ממחק' - למרוח ולהחליק דברים, ולפעמים יש בכך גם משום איסור 'בונה' או 'כותב') . וחומרים אלו נחשבים 'מוקצה' ואסור לטלטלם.

16. צעצועי קפיץ – צעצועים המופעלים על ידי קפיץ (ללא כח חשמלי או סוללה), כמו מכוניות, רובוטים למיניהם וכו', התירו כמה פוסקים לילדים לשחק בהם בשבת . אך זה בתנאי שאינם משמיעים קול מיוחד, כי חכמים אסרו שימוש בכלי שנועד להשמיע קול בשבת.
17. קלפים – מותר לשחק בקלפים של רביעיות וכדומה לשם שעשוע. מותר להפריד ולסדר את הקלפים לאחר סיום המשחק במטרה לשחק בהם שוב באופן מיידי, אך אסור להפריד ולסדר לפי סוגים וכדומה כדי להכניסם לקופסא.
18. רעשן – כל הכלים שנועדו להשמעת קול אסורים בשימוש בשבת, כמו רעשן, פעמון, משרוקית, צפצפה וכדומה .
19. שחמט – מותר לשחק בשחמט בשבת , וכן במשחק 'דמקה' וכדומה. אך יש להיזהר מאיסור 'בורר', ולכן בסוף המשחק אין למיינו לפי צבעים או סוגים, אלא רק אם יש צורך מיידי בשימוש נוסף .
20. תלת-אופן - אין למנוע ילד מלרכוב על תלת-אופן, שאין בהם חשש שיבוא לתקנו בשבת כי הגלגלים עשויים מגומי מוצק. ויש להיזהר שלא להשתמש בפעמון בשבת. ראה גם אופניים

הערה כללית: ידעתי גם ידעתי כי יש המחמירים ביותר בענינים אלו, ומה שנכתב כאן הוא על פי המנהג ה'ממוצע', ובעיקר ע"פ פסקי שמירת שבת כהלכתה (אם כי לא באופן מחייב)

אולי כדאי לחלק בין דברים שאסורים מדין השולחן ערוך, לדברים שנהגו לאסור ויש מקום להתיר [או הגדרה אחרת] כגון אופניים.

שכחת משחק מאוד חשוב, בזכותו כל הרשימה לא רלוונטית.

דרומי כתב:הערה כללית: ידעתי גם ידעתי כי יש המחמירים ביותר בענינים אלו, ומה שנכתב כאן הוא על פי המנהג ה'ממוצע', ובעיקר ע"פ פסקי שמירת שבת כהלכתה (אם כי לא באופן מחייב)

לא יודע מה נחשב אצלכם "המנהג הממוצע", אבל על כל משחק ומשחק שכתבת יש חולק - להקל ולהחמיר.

מה מקור ההיתר - בסעיף 14 - להוציא עט מידו של ילד כדי שלא יקשקש על עצמו או על הקירות?

אין כאן צורך גופו ולא צורך מקומו. הלא לא התירו מחמה לצל רק אם לצורך גופו ומקומו

הרב פלגינן - לא הבנתי כוונתך...

הרב נהר שלום - אנא פרט דוגמא או שנים. (לא יותר מידי...)

הרב רון - כן ראיתי מביאים בשם הגרש"ז אוירבך, ובספר אחד ראיתי מביאים הוראה זו בשם הרב גרוס שליט"א מאשדוד. אכן לא ראיתי שנדפסה הוראה זו בספרים הידועים כמו שש"כ, אבל בסברא זה לכאורה פשוט שזה נקרא צורך מקומו.

דרומי כתב:בסברא זה לכאורה פשוט שזה נקרא צורך מקומו.

סברא זו לא הבנתי, אשמח אם יוכל כת"ר לבארה.

דרומי כתב:הרב פלגינן - לא הבנתי כוונתך...

עי' ירחון האוצר, ה, עמ' קיד-קיח. אולי זה כבר לא אקטואלי.

ספינר?...

לגבי העט שהילד מקשקש עמו - אם הבנתי נכון, ההיתר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו תוכנו הוא שאני לא מתייחס באופן חיובי לכלי עצמו, אלא מתייחס אליו כהפרעה שיש לסלקה. חכמים אסרו טלטול מוקצה לצורך עצמו, אך לא כשמתייחסים אליו כהפרעה בלבד. אף בעניננו, כשאני מוציא את העט מידו של הילד אני לא נותן מציאות וחשיבות לעט ולכן מטלטלו, אלא אני מתייחס אליו כהפרעה שיש לסלקה.

כמדומני שראיתי זאת בשו"ת רבבות אפרים בשם הגרש"זא, ואינו תח"י עתה

שוב ראיתי בספר משנה ברורה למעשה סימן שח אות לב/א, שמביא כן בשם הגרש"ד גרוס, ומציין שם לדברי המאירי שבת קכד שמשמע מדבריו שהתירו כל טלטול שיש בו צורך שבת

דרומי כתב:9. כדור – המנהג להתיר משחקי כדור בשבת (ויש אוסרים)

הייתי מנסח קצת אחרת:
א. המנהג הפשוט אצל האשכנזים להתיר (כן פסק בשמירת שבת כהלכתה, וכדברי הרמ"א, אלא אם כן מדובר בכדורגל מחשש אשוויי גומות).
ב. המנהג הפשוט אצל הספרדים לאסור (כן פסק בילקוט יוסף, וכדברי המחבר בשו"ע, אם כי בבית יוסף הביא רק את אלה שאסרו רק כדור שעשוי להתלכלך במשחק ולהפוך למקצה מחמת מיאוס כגון כדור מעץ).

קפלה
קליקס
מותרים

סביבון, במקום שנהגו המנהג הישן לשחק בזה 'על כסף' או 'אגוזים' הו"ל לכאו' מלאכתו לאיסור, ונראה לכאורה דצורך משחק עכשוי לא חשיב מספיק צורך בשביל השם לצורך גופו ומקומו להתיר טלטול כלי שמלל"א

רעיון חשוב הרשימה הזו, ותודה לפותח האשכול.

חוקר ודורש כתב:קפלה
קליקס
מותרים

בקליקס היה נידון גדול כמדומני, האם ההכרעה המקובלת להתיר, ומדוע?

דרומי כתב:הרב פלגינן - לא הבנתי כוונתך...

הרב נהר שלום - אנא פרט דוגמא או שנים. (לא יותר מידי...)

הרב רון - כן ראיתי מביאים בשם הגרש"ז אוירבך, ובספר אחד ראיתי מביאים הוראה זו בשם הרב גרוס שליט"א מאשדוד. אכן לא ראיתי שנדפסה הוראה זו בספרים הידועים כמו שש"כ, אבל בסברא זה לכאורה פשוט שזה נקרא צורך מקומו.

אופניים עיקר הטעם הוא משום עובדין דחול ולא משום שמא יתקן שזה גזרה מדעתנו.

לדעת הגרשז"א (שו"ש שלז, ד, שש"כ טז, ה), בתוך הבית אין לגזור, הואיל וכל הבתים מרוצפים, אבל מחוץ לבית אפילו במקום מרוצף אין לשחק. וצ"ע אם גם לשו"ע אסור לשחק על קרקע מרוצפת שמחוץ לבית, שכן השו"ע (שלז, ב) התיר לטאטא במקום מרוצף גם מחוץ לבית כדעת הרמב"ם. ונראה שבזה גם השו"ע יודה להחמיר, וכפי שפסק (שלז, ג), עפ"י הרמב"ם, שאין סכין ומדיחין את הקרקע, וגזר בזה גם במרוצף שמא יבוא להדיח ולסוך בשאינו מרוצף. ורק לעניין טאטוא שהוא צורך גדול היקל במקום מרוצף שמחוץ לבית (מ"ב שלז, יז). (וע"ע ארח"ש יח, הערות פה ועו).

בחזון עובדיה (שבת חלק ה) מתיר משחקים אף שמשמיעים קול כל שאינו קול שיר.

לדעת הילקוט יוסף משחקים למבוגרים הם מוקצה מחמת גופו.

אורי אגסי כתב :
בקליקס היה נידון גדול כמדומני, האם ההכרעה המקובלת להתיר, ומדוע?[/quote
(מתוך עלון נר יששכר)

משה ובני ישראל כתב:אורי אגסי כתב :
בקליקס היה נידון גדול כמדומני, האם ההכרעה המקובלת להתיר, ומדוע?[/quote
(מתוך עלון נר יששכר)

לא ברור מה שיך בנין בקפלה הרי ס"ה זה אבני עץ אחד על השני שברגע אחד הכל נופל לגודל האכזבה של הילד.

עובדיה חן כתב:

משה ובני ישראל כתב:אורי אגסי כתב :
בקליקס היה נידון גדול כמדומני, האם ההכרעה המקובלת להתיר, ומדוע?[/quote
(מתוך עלון נר יששכר)

לא ברור מה שיך בנין בקליקס הרי ס"ה זה אבני עץ אחד על השני שברגע אחד הכל נופל לגודל האכזבה של הילד.

אבני עץ זה קפלה
קליקס זה מפלסטיק

מותר לפתוח אוהל של ילדים? (למשל האוהל שמכניסים כדורים)

אסור. כל גג עראי אסור להעמידו.

אורי אגסי כתב:בקליקס היה נידון גדול כמדומני, האם ההכרעה המקובלת להתיר, ומדוע?

ע"פ סברא יש לחלק בין קליקס מקורי ובין חיקויו השונים, כאשר אצל חיקויו נראה שפשוט להתיר.

מפשטות דברי הפוסקים משמע דבכל אופן מותר, דאינו דרך בנין וניכר לכל דלא נעשה לקיום כלל, ומיוחד לבנות ולפרקו תמיד, עי' שו"ת באר משה (ח"ו סי 'כ"ה) ועוד.

יש"כ להרב דרומי.


צינורות (משחק חדש יחסית, לענ"ד לכאו' מותר, כי אינו נתפס בחוזקה, וגם עפ"י רוב לא מחזיק מעמד להרבה זמן וצ"ל שאינו עשוי ע"מ להתקיים לזמן),
מקליקונים (לענ"ד אם מקליקים- דהיינו שנתפס באופן חזק שקשה לפירוק, אזי אסור, והיות שזו בעצם ה'חכמה' של המשחק הזה, אף שאפשר לשחק בו גם בלי להקליק, אולי יש לאוסרו גם כשלא מקליק),
מגנטים (משחק חדש יחסית, לכאו' פשוט שמותר אך יש להיזהר מאוהל),
פאזלים (אסור! האם יש מי שמתיר בזה? לצערי ראיתי שישנם שותו"מ שנוהגים בזה היתר גמור),
קליקס לענ"ד אסור (נתפס בחוזקה זל"ז)
הרכבת חלקי פלימוביל? (הילד מבקש ממך שתחבר את הדלת של האוטו או תצמיד את המנורות שבצד האוטו או תחבר את הגלגל וכדו', ישנם חלקים בפלימוביל שנראים כעשויים ע"מ שיפרקו וירכיבו אותם כל הזמן, אך ישנם חלקים שאע"פ שאפשר לפרקם ולהרכיבם, נראה שבעיקרם הם מיועדים להישאר מורכבים, אלא שהילדים הקטנים נוהגים לפרקם ולאבדם..)
לוטו (ב'שבות יצחק' אוסר בשם מרן הגריש"א, האם כן הסכמת גם עוד גדולי הפוסקים?)
שחמט, רמיקיוב, מונופול, בננה ספליט, קלפים למיניהם ועוד.


והנה, גם במשחקי בניה והרכבה שנראה להתירם, יש להיזהר בהם טובא מבניית טפח על טפח ברום טפח ובאופן שיש אפשרות להשתמש בחלל מתחת, וכמו"כ אם הילד בנה כזאת, יש להיזהר מלסותרו.


ועוד שאלה מעשית מאד: ספרי ילדים ובמיוחד ספרי קומיקס ('כתב תחת הצורה'), ומשום גזירת שטרי הדיוטות.
בשלמא ספרים כמו "דוד מלך ישראל" (של ביכמן) וכדו' העוסקים בסיפורי התנ"ך ודברי חז"ל פשוט שמותר, ויש המקילים אף בכל ספר המחדיר בילדים מידות טובות מוסר וירא"ש. אבל אין ספק שישנם ספרים וקומיקסים רבים שעם כל הכבוד אע"פ שהסופר הוא חרדי/ת הרי שהספר הוא סתם עלילת ילדים מרתקת (או משעממת), האם "הכל מותרים לכם"? ואף אם נאמר שיש מקום להקל עבור ילדים, צ"ע עד איזה גיל יש להתיר זאת לילדים, וכמו"כ האם הספרים הללו יחשבו כמוקצה עבור המבוגרים, האם מותר לאמא להקריא סיפורים לילדיה מספר שכזה?


מש"כ כאן בשם ה'ילקוט יוסף' שמשחקים למבוגרים הם מוקצה מחמת גופו, האם כוונתו למשחקים של מבוגרים או למשחקי ילדים שלגבי מבוגרים הם כולם מוקצה? (אם האפשרות האחרונה היא הנכונה הרי שלכאו' זו חומרה גדולה, שמבוגר לא יוכל להביא לילד שלו משחק מהמדף).


האשכול הזה חשוב מאד, כי מפעם לפעם הצעצועים מתחדשים ויש בהם לא מעט שאלות. כאו"א צריך להחזיק בביתו מדף של משחקים לשבת (או להיפך, לשים את המשחקים הבעייתיים במדפים נפרדים).

פרנקל תאומים כתב:יש"כ להרב דרומי.

מש"כ כאן בשם ה'ילקוט יוסף' שמשחקים למבוגרים הם מוקצה מחמת גופו, האם כוונתו למשחקים של מבוגרים או למשחקי ילדים שלגבי מבוגרים הם כולם מוקצה? (אם האפשרות האחרונה היא הנכונה הרי שלכאו' זו חומרה גדולה, שמבוגר לא יוכל להביא לילד שלו משחק מהמדף).


האשכול הזה חשוב מאד, כי מפעם לפעם הצעצועים מתחדשים ויש בהם לא מעט שאלות. כאו"א צריך להחזיק בביתו מדף של משחקים לשבת (או להיפך, לשים את המשחקים הבעייתיים במדפים נפרדים).

בילקוט יוסף כתב לגבי כל המשחקים שאין להם שימוש אחר מלבד ההמשחק, משום שמשחק אינו נחשב שימוש להוציאו מגדר מוקצה.
אבל מ"מ כתב להקל לצורך הילדים.

כלומר לדעתו אם ילד מבקש משחק, לכתחילה יש לשולחו לקחת את המשחק בעצמו, ורק אם אינו יכול לעשות כן (למשל אם המדף גבוה), אזי אפשר להקל?

בימים אלו הילדים מקבלים שופר [של משחק] שיתקעו ויצפצפו בזה בבית.
לתקוע בפשטות יהא אסור, אך מה דין אם אפשר לילדים סתם לשחק עם זה בשבת???

דרומי כתב:4. דוקים – מותר לשחק ב'דוקים' ומשחקים דומים שיש בהם אימון ידים [ויש שכתבו כי אם רגילים לכתוב את מספר הנקודות שצבר כל אחד מהמשתתפים יש להימנע מכך, מחשש שיבואו לכתוב בשבת].

לא שייך בורר במשחק זה?

לכאורה זה בורר תוך כדי שימוש ואכילה, ולמה שיהיה אסור.

משחק מנגן לתינוק בן שנה?

שמר כתב:משחק מנגן לתינוק בן שנה?

ראה בילקוט יוסף הנ"ל הביא שם גם משמש"כ.

לוח עט מגנט הקסם-האם הוא מותר לילד לשחק בשבת,למי שלא יודע המשחק הוא למשוך כדורי מתכת לחורים שבלוח ע"י מגנט ולקבעו שם וליצור צורה וכדומה,השאלה היא מאחר וזה יכול לעמוד ימים רבים יהיה אסור או שזה כמו כל מבנה לגו וכדומה.

עובדיה חן כתב:לוח עט מגנט הקסם-האם הוא מותר לילד לשחק בשבת,למי שלא יודע המשחק הוא למשוך כדורי מתכת לחורים שבלוח ע"י מגנט ולקבעו שם וליצור צורה וכדומה,השאלה היא מאחר וזה יכול לעמוד ימים רבים יהיה אסור או שזה כמו כל מבנה לגו וכדומה.

שאלה יפה ועדכנית שלא חשבתי על כך.
ובאמת נשמח לדעת דעת מורי ההוראה על כך.

מה אומרים על זה -


מצד אחד, כמו שאר משחקים הרי אינו נעשה לזמן מרובה ועשוי לפירוק וכו', ומאידך הצורה הזו של פטיש ומסמר וכו' מאד קרובה לבנייה המקורית.

פרנקל תאומים כתב:פאזלים (אסור! האם יש מי שמתיר בזה? לצערי ראיתי שישנם שותו"מ שנוהגים בזה היתר גמור),

מה המקור לאיסור הגורף? בשש"כ מתיר (אם אין מסגרת סביב), וכן הרבה מפוסקי זמננו, ע"פ השיטות שאין חשש כותב בחיבור חלקי אותיות וציורים זה לזה.

יש ספר כזה שיצא לאור.
רק שהמחברים לא כתבו את שמם. הסיבה ברורה.