פורום אוצר החכמה

הרבה יש בד' הפוס' שדנו על האפשרות להגביל את חלות הברכה, שלא תועיל אלא עד גבול מסויים.
להלן ליקוט קצר (לא שלי), ואשמח לכל הוספה!

-מי שדעתו לשחוט כמה בהמות, וכיון בברכתו שלא לפטור אלא לשחיטה הראשונה, האם צריך לחזור ולברך על השחיטה השניה, או דל"מ מה שכיון שלא לפטור אלא ע"כ נפטרים כל השחיטות, וא"צ לחזור ולברך. הפר"ח ביו"ד סי' י"ט נקט דמהני מה שכיון שלא לפטור, וצריך לחזור ולברך על שאר הבהמות, והתבו"ש שם פליג ע"ז וכתב דכיון שכל הנשחטים עומדין לפניו ומתכוין לשחוט כולן, ל"מ מה שמחשב שהברכה לא תפטור כי אם א' מהן, עיי"ש בדבריו. ומדמי לה לברכת הנהנין, שדעתו שפשיטא שאם מונחין הרבה פירות לפניו ודעתו לאכול כולן, ל"מ לברך על כל א' ע"י שמכוין בכל ברכה שלא לפטור כ"א אחד מהן, עיי"ש בדבריו שהוכיח כן, ועיי"ש מה שיישב לד' השו"ע באו"ח סי' קע"ד ס"ד שלא יסתרו לדבריו. וע"ע רעק"א גי' או"ח סי' רו שציין את התבו"ש גם לגבי שני מינים.

-המג"א סי' תרל"ט הביא דעת הב"ח דמועיל כונה בשעת ברכת לישב בסוכה שלא לפטור רק עד שיחזור ויאכל, ותמה ע"ז המג"א דאטו מי שיש ציצית בבגדו ומכוין שלא יפטרנו בברכתו אלא עד חצות וכי יחזור ויברך בחצות, הא ודאי ליתא וכו', עי"ש.

-המג"א בר"ס תצ"ד כתב דהא דהניעור בליל שבועות מברך בבוקר ברכת התורה, הוא משום דמעיקרא לא הי' דעתו לפטור רק ליום ולילה, ולכן צריך לברך ברכת התורה כשיאיר היום. וצ"ע בסתירת דבריו. ועמד בזה החת"ס בגליון המג"א בסי' תרל"ט, עיי"ש מש"כ בזה.

-בביאור הלכה סי' ח' סי"ד כתב דיותר טוב שיכוין בבוקר שלא תפטור ברכה זו להט"ק רק עד שיפשטנו בבית המרחץ, ואז יוכל לברך אח"כ לכו"ע, וציין לד' השע"ת בזה, והשע"ת שם בסקט"ז כתב דבזה שפיר י"ל דאף לד' התבו"ש חוזר ומברך, כיון שאינו מברך אלא על מעשה לבישה זו ואם יפשוט ויחזור וילבש פנים חדשות באו לכאן.

-הביאוה"ל בסי' נ"ב ד"ה ודע, תמה ע"ד הפמ"ג שם, דהיאך מצי לכוין שלא לפטור ברכת אהבה רבה ידי ברכת התורה, והרי אה"ר גופה ברכה"ת היא, ואיך יוכל לחלוק הכונה לשניהם, דהיינו לענין ק"ש יכוין שהברכה זו תהי' לשם ברכה עלי', ולענין שאר ת"ת יכוין שקוראה ע"מ שלא לצאת בה ידי ברכה"ת, עכ"ל, וצ"ע בסתירת דבריו, אך לפ"מ שציין בסי' ח' לד' השע"ת וכמו שהבאנו לעיל, אולי לא סתרי דבריו זל"ז.

-הפמ"ג בפתיחתו להלכות ברכות סי' י' ובמש"ז סי' רי"א סק"ב, נקט דבברכת הנהנין מהני דעתו שלא לפטור, עיי"ש, וכן נ' גם דעת השעה"צ בסי' רט"ו סקי"ח, והוא מאליהו רבה שם, עיי"ש, (אך בל' המג"א שם סק"ו נ' דל"מ דעתו שלא לפטור רק אם אינם לפניו, ואזיל לטעמי' בסי' תרל"ט הנז').

-הגרע"א בגליון או"ח סי' כ"ה ס"ה (הובא בביאוה"ל שם), נקט דמהני שיכוין בברכת להניח שלא לפטור של ראש, ועיי"ש שעיקר עצה זו כתב הא"ר בשם העולת תמיד שם ובארצה"ח באר"י סוסק"ב הביא שכד' הע"ת כתב גם בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' נ"ט, והרי שדעת כולם דמהני כונה שלא לפטור, אך יל"ד ולומר דתפילין ש"י וש"ר שאני, (אך עיי"ש בתו"ד הרמ"ע שכתב כן גם לגבי ברכת הנהנין דמהני כונתו שלא לפטור לכוס אחר).

-מהר"ח או"ז סי' א "ואם לא נתכוין אלא לפטור את שהוא לובש, משמע מלשון אבא מארי זצ"ל שצריך לחזור ולברך וצריך לדקדק".

===

רשות הדיבור לכם:

מענין לענין באותו ענין: האם אדם יכול לקבל ע"ע קדושת יום טוב בלי לקבל ע"ע קדושת שבת, ועודנו רוצה להכין מלאכת אוכל נפש (ביו"ט שחל בשבת).

עי' בספר בן מלך -חג המצות עמ' קס"ז בהערה.

ממרומי היער כתב:מענין לענין באותו ענין: האם אדם יכול לקבל ע"ע קדושת יום טוב בלי לקבל ע"ע קדושת שבת, ועודנו רוצה להכין מלאכת אוכל נפש (ביו"ט שחל בשבת).

כמדומה שנידון זה נזכר בפוסקים לגבי קידוש על הכוס ביום הכיפורים שחל בשבת.

נזכרתי כעת בהוספה חשובה על הרשימה הנ"ל, לגבי ברכה אחרונה.
ז"ל ספר הבתים -
כתב הראב"ד מי שאכל שני מינין וברך ברכה אחת מעין שלש על אחד מהם ולא נתכוין לברך אלא על אותו דבר לבד אינו פוטר המין האחר וצריך לברך על השני ברכה אחת מעין שלש ואע"פ שברכה אחת לשניהם כגון סולת ומעשה קדרה או פת הבאה בכסנין ע"כ.