כתב במשנה ברורה סי' כ"ה ס"ק י"ד
בשעת ק"ש ותפלה - ר"ל לכל הפחות בשעת ק"ש ותפלה וכדלקמן בסימן ל"ז ס"ב ואמרינן בגמרא כל הקורא ק"ש בלי תפלין הרי הוא כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ח"ו ופירשו בתוספות לפי שאומר וקשרתם לאות וגו' ואין קושר ואף שבדיעבד יצא ידי ק"ש מ"מ יש לו עבירה מצד אחר שמראה על עצמו שאין רוצה לקיים רצון הש"י וזהו עדות שקר שמעיד על עצמו ויש עוד פי' אחר עיין בלבוש. וכתב בספר חרדים דמזה נלמוד כשאומר ואהבת את ד' וגו' יראה להכניס אהבת הש"י בלבו שלא יהיה כדובר שקר ח"ו...
לפי זה, האם צריך להקפיד גם:
א. שהבעל קורא הקורא את קריאת התורה - יקיים את אותה מצוה באותה שעה שקורא בתורה מצוה כלשהי? (לדוגמא: להכניס אהבת השם בליבו כאשר קורא בתורה פרשה ראשונה בקריאת שמע)
ב. שהשומע כעונה - גם הוא יקיים את המצוה באותה שעה?
ג. שהקורא שניים מקרא ואחד תרגום - יקיים באותה שעה את המצוה שקורא?
ד. ומה עם הלומד גמרא, הלכות בשו"ע, מוסר, והדורש דרשות וכו' וכו'
ועוד הרהור להפך מזה: במקום שלא יכול לקיים שניהם, למה לא אמרינן בזה "כל העוסק במצוה פטור מן המצוה"? (קשה לו, גם להכניס אהבת ה' בליבו וגם לקיים מצות קר"ש ביראה ורתת ומדקדק באותיותיה וגם לקבל על עצמו עול מלכות שמים ולהיות נהרג על קידוש השם)